החלטה בתיק ת.א. 29108/07

כללי

1.         המשיבה תובעת מהמבקש תשלום דמי ניהול בהתייחס לחנותו בקומה 3 בתחנה המרכזית החדשה בת"א לתקופה שמחודש יולי 2004 ועד לחודש אפריל 2007 (כולל), סך של  98,035 ש"ח.

            בין הצדדים התנהל הליך קודם בתיק  44187/04 שהסתיים בפס"ד שחייב את המבקש בתשלום דמי ניהול לתקופה יולי  2002 ועד יוני 2004.

            המבקש הגיש בקשה בכתב למתן רשות להתגונן, נחקר קצרות על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

            להלן אתייחס לטענות המבקש.

פטור מתשלום דמי ניהול בשל בטול הרכישה

2.         בסעיפים 26 ו- 37 לתצהיר טוען המבקש כי ביום 20.8.06 שלח למשיבה, מכתב בו הודיע על בטול חוזה הרכישה באם זכויותיו בחנות לא תרשמנה על שמו בלשכת רישום המקרקעין עד ליום 31.8.06, נספח ט"ז לבקשה.

            אין מחלוקת כי הרישום לא בוצע ולכן טוען המבקש (בנוסף לכל טענה אחרת) כי אינו חייב בתשלום לחודשים ספטמבר  2006 ועד אפריל  2007.

            סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע את חובת ההשבה לאחר בטול חוזה, וכל צד חייב להשיב לצד השני מה שקיבל עפ"י החוזה.

            בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי לא החזיר למשיבה את החזקה בחנות, לאחר שביטול את חוזה הרכישה ולכן הינו נחשב כמי שממשיך להחזיק בחנות עד היום ולכן גם חייב בתשלום דמי הניהול.

            לעניין טענה זו אין מקום להפריד בין התקופה הנתבעת עד למועד משלוח  המכתב לבין התקופה שלאחר  משלוח המכתב ועד אפריל  2007.

            הטענה נדחית בזאת.

טענת הקיזוז

3.         טענתו המרכזית של המבקש הינה כי הוא זכאי לקזז את סכום התביעה מסכום ההשבה לו הוא זכאי בגין התביעה שהגיש כנגד המשיבה ובה טען כי המשיבה הפרה את החוזה עמו בשל אי רישום הזכות בחנות אחרת בתחנה על שמו.

            כן זכאי לקיזוז מהתמורה ששילם בגין רכישת החנות נשוא התובענה, לאחר שבטל את הרכישה בנסיבות ומהטעמים שבטל את הרכישה בחנות האחרת.

            כן מפנה המבקש להסכם הרכישה ולהסכם הניהול ששניהם חתומים בידי בעלת הזכויות של התחנה, חברת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ  ולא על ידי חברת הניהול, החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בת"א  בע"מ.

4.         עמדתו של ב"כ המשיבה הינה בשני מישורים, האחד שאין מדובר באותם צדדים כפי שניתן לראות בכותרת של שני ההסכמים ולכן אין זכות קיזוז אלא בין אותם צדדים, ותביעתו של המבקש איננה נגד המשיבה אלא נגד חברת התחנה המרכזית בע"מ.

            לעניין החתימות, טוען ב"כ המשיבה כי מדובר בטעות בהטבעת החותמת ועל תכליתו של כל הסכם ניתן ללמוד מתוכנו.

            המישור השני, המקדמי, בבקשה למתן רשות להגן שהגיש המבקש בתיק הקודם העלה את אותה הטענה שמעלה כאן,  ולאחר מכן הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרתו הוסכם כי תדחה טענת הקיזוז והסכמה זו קבלה תוקף של החלטה במסגרת ההחלטה בבר"ל מיום 22.3.06.

            לשיטתו של ב"כ המשיבה קיים בעניין זה מעשה בית דין ומשנדחתה הטענה הוקם מחסום דיוני ואין המבקש רשאי לשוב ולהעלות את הטענה.

5.         נימוקיו של ב"כ המשיבה מקובלים עלי ומכוחם אני סבור שיש לדחות את טענת הקיזוז.

            טענת הקיזוז הוכרעה במפורש עת נדחתה בהליך הקודם שבין הצדדים, מכוח הסכמה דיונית.

            למעשה מדובר באותן עובדות ובאותן נסיבות שכל מה שהשתנה היא תקופת התביעה.