1. בקשה למינוי בא כח המבקשת לכונס נכסים על תחנת הדלק של המשיבים ופירותיה, עד מתן פסק הדין בתובענה העיקרית ובקשת הצד שכנגד לצמצום העקולים שהוטלו כך שלא יחולו על חשבון הבנק של המשיב 2.
2.
טענות המבקשת:
הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם על פיו תספק המבקשת מוצרי דלק שונים לתחנת הדלק של המשיב 1, שהמשיב 2- בנו, ערב באופן אישי לחובות התחנה כלפי המבקשת. מדי שבוע קיבלה המבקשת תשלום באמצעים מגוונים.
לטענת המבקשת, הפסיקו המשיבים לשלם לה בעבור האספקה ללא סיבה, כן טוענת היא כי לאחרונה חוללו באי פרעון המחאות שקבלה מהמשיבים.
נכון ליום 14.9.06 אמדה המבקשת את היקף חוב המשיבים כלפיה בסך של 3,527,816.30 ש"ח. בתאריך זה, הגיעו הצדדים להסדר לפריסת החוב, תוך שהמבקשת מוותרת על הפרשי הצמדה וריבית. נקבע כי בנוסף לתשלום החוב תמשך מערכת היחסים העסקית בין הצדדים והמבקשת תמשיך לספק למשיבים אספקה תמורת תשלום וכך היה. בדצמבר 2006 הודיעו המשיבים למבקשת כי התקשרו עם חברה אחרת להספקה, והם מבטלים את ההתקשרות עם המבקשת. המבקשת, בתגובה, דרשה מהמשיבים את תשלום מלוא החוב הנותר. המשיבים אף חתמו על מסמך המכיר בקיומו של חוב זה.
המשיבים הפרו את הסדר החוב- הפרה יסודית, בכך שלא שילמו את כל חובם וכן בכך שגם החלק בחוב ששולם- שולם רק בחלקו: שתי המחאות שהעבירו המבקשים למבקשת חזרו בהעדר "כיסוי מספיק".
לאחר חזרת ההמחאה הראשונה בלא כיסוי, הודיעה המבקשת למשיבים (ביום 5.7.07) על ביטול ההסדר. יתרת החוב נכון ל1.7.07 הינה 2,727,000 ש"ח. המבקשת טוענת כי הפרתו הברורה של ההסדר על ידי המשיבים העמיד את החוב לפרעון מיידי, על כן יש לצרף לסכום הקרן הפרשי ריבית והצמדה מיום עריכת ההסדר- 14.9.06, עד ליום הגשת התביעה, סכום של 250,731.58 ש"ח.
המבקשת טוענת כי אין בכוונת המשיבים לשלם את יתרת החוב, זאת היא מסיקה מהעובדה כי גם לאחר שחזרה ההמחאה הראשונה והמשיבים הכירו בחוב, חזרה גם ההמחאה השניה בהיעדר כיסוי מספיק.
המבקשת טוענת כי בידיה מידע על כך שכוונת המשיבים הייתה להונות אותה וכי אין בכוונתם לפרוע את חובם כלפיה וכי באופן מודע, ועל מנת להמנע מתשלום חובות לנושיהם "החליטו המשיבים להעביר פעילותם בתחנה לחברה בשם פז בע"מ אשר הינה בפועל אותה תחנת דלק.." המשיב 1 אף הצהיר בפני המבקשת כי אם לא תמתין המבקשת לתשלום החוב יפעלו המשיבים להברחת נכסיהם.
המבקשת זכאית לקבלת צו הכינוס בשל הראיות המוצקות שבידיה, ההסכמים החתומים וההמחאות שחוללו. לחילופין, טוענת המבקשת, כי זכאית היא לצו הכינוס מכוח עילה חוזית, עילת מרמה או עילה אחרת.
תחילה עתרה המבקשת לקבל את צו הכינוס במעמד צד אחד, בשל חששה שהמשיבים יבריחו את נכסיהם (כפי שלדידה, עשו עד כה) ולא יהיה למבקשת מקור לפרעון החוב. לדידה, באיזון האינטרסים בין הצדדים, גוברת זכותה של המבקשת לשמירה על קניינה על זכות המשיבים להליך הוגן (כך במקור). על פי הפסיקה, מקום בו לא ניתן למנוע הברחת רכוש באמצעים מתונים יותר, ניתן להורות על כינס נכסים אף בטרם התנהל דיון. המבקשת טוענת כי הוכיחה כי אי מתן צו הכינוס תכביד הכבדה של ממש על ביצוע פסק דין בעניין זה. וכי די באיחורים בתשלום על מנת לענות לדרישת ההכבדה.
למשיבים חובות ונושים רבים ולא בטוח שיוכלו לשלם בעת מתן פסק הדין בנושא, אם לא תובטח האפשרות בעזרת צו הכינוס.
3.
טענות המשיבים:
לבקשה לא צורפו כל המשיבים הרלוונטיים: חברת פז מחזיקה ומפעילה בשיתוף את תחנת הדלק החל מדצמבר 2006. והחל ממאי 2006 המשיבים בבקשה זו כלל אינם נמצאים בתחנה וראוי היה להפנות את הבקשה ל"פז" כמשיבה.
לא ניתן לקבל מינוי של כונס נכסים קבוע כסעד זמני. לא ניתן לתת סעד כזה כיום, מאחר שהתחנה מופעלת על ידי חברת פז, שלא צורפה כצד לתביעה ולבקשה.
המבקשת לא הייתה ספקית ישירה של התחנה, אלא, שמשה קבלן משנה של חברת "דגש שירותי דלק בע"מ" שעמה נוצרה ההתקשרות.
בין המשיבים לחברת "דגש" הנ"ל, התנהלו הליכים משפטיים במסגרתם כבר הוכרעו זכויות המבקשת. בסיום הליכים אלו נחתם הסדר פשרה והוסדר החוב במלואו. חלק גדול מהתשלום הופקד בנאמנות לטובת מי שמגיע לו חלק מהכסף (בין היתר- המבקשת). זהו הסעד העומד למבקשת בגין הכספים שטרם הגיעו אליה, ולא התביעה הנוספת שלפנינו- מהמשיבים.
המבקשת עצמה הציגה עצמה כקבלן משנה של "דגש" ובמסגרת זו גם נכפה על המשיבים המשך ההתקשרות עימה על ידי בית המשפט, במחיר גבוה, כל עוד התנהל ההליך המדובר, אם אכן יש למבקשת יריבות ישירה עם המשיבים- הרי שנהנתה מסעד שלא הגיע לה מבית המשפט (והמשיבים זכאים להשבת הכספים שיש בהם משום עשיית עושר ולא במשפט). מרגע שהבינה המבקשת כי נראה שכספי ההסדר שישולמו ל"דגש" ,על ידי המשיבים, לא יגיעו גם אליה בשל קדימות של נושים אחרים, ניסתה להגיע להסכם להמשך עבודה עם המבקשים, תוך הצגת מצג לפיו אין היא ספקית משנה של דגש, אלא היא רכשה את הזכויות מדגש, עמדה אשר הייתה מאפשרת את ביטול פסק הבוררות ולהגיע להסדר ישיר עם המשיבים. אולם הן בקשה של המשיבים, הן בקשת המבקשת לביטול הפסק לא צלחו ובית המשפט דחה את הבקשה כשהוא מותיר את הגדרת המבקשת כספק משנה- על כנה. לדידם של המשיבים, די בכך כדי למחוק את הבקשה שלפנינו ואת התביעה העיקרית, על הסף. פניית המשיבים למבקשת כי תבקש לצרפה כצד להליכים בינם ובין "דגש" לא נענתה.
ההליכים המדוברים התנהלו כשההנחה היא כי עו"ד הררי- ב"כ המבקשת, אכן מייצג אותה, וכי התחייבותו בשמה, כי לא תגיש כל תביעה נגד המשיבים- תקפה וכי העניינים ביניהם מוסדרים במסגרת הסדר הפשרה. המשיבים מציינים כי ידוע להם כי מאוחר יותר פתחה המבקשת בהליכים נ' עו"ד הררי.