ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
7501-05
23/07/2012
|
בפני השופט:
גילה כנפי-שטייניץ
|
| - נגד - |
התובע:
פרישטה בע"מ
עו"ד ח' דורון ואח'
|
הנתבע:
1. חברת האחים ישראל בע"מ
2. יהודה ישראל
3. החזקות יהודה ישראל בע"מ
4. ישראל ארז
5. ישראל בועז
6. ב.ס.מ רויאל אחזקות (2002) בע"מ
7. ישראל יואל
8. יואל ישראל החזקות בע"מ
9. יחזקאל ישראל
10. עזבון המנוח יחיאל ישראל ז"ל
11. יהודית ישראל
12. איילת רוזנפלד
13. אלדד ישראל
14. חיים ישראל
15. אבא אלחנני אדריכל ז"ל ז"ל - נמחק
16. א.ח. רגינשברג מקרקעין השקעות בע"מ -נמחקה
17. עריית ירושלים
18. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה
עו"ד א' גדות
|
| החלטה |
1. לפני בקשת התובעת להתיר לה להגיש ראיה חדשה, היא חוות דעתו של המהנדס יוסף הבר מיום 29.5.12 בנוגע למצבו הקונסטרוקטיבי של המבנה נשוא התביעה. כן מתבקש בית המשפט להורות למומחה מטעמו, המהנדס שמואל רבין, לבדוק את המבנה פעם נוספת ולשוב ולעיין במסקנותיו. מטרת הבקשה היא לאפשר לתובעת להוכיח כי קיימים במבנה נשוא התביעה ליקויים נוספים, שלא נמנו בחוות הדעת ההנדסיות שהוגשו עד כה, בגינם אין המבנה ניתן לשיקום וכי אין מנוס מהריסתו ובניית בנין אחר תחתיו.
הנתבעים מתנגדים לבקשה.
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הטעם לדחיית הבקשה נעוץ, בראש ובראשונה, במועד הגשת הבקשה. מדובר בתביעה שנפתחה ביום 20.12.05, שעניינה נזקים שנגרמו לתובעת, לפי הנטען, בשל ליקויים בתכנונו ובבנייתו של המבנה נשוא התביעה, אשר הביאו לקריסתו. לאחר הליכים מקדמיים ממושכים, במסגרתם הגישו הצדדים חוות דעת מומחים, ומונו מומחים מטעם בית המשפט, ולאחר עיכובים רבים בהגשת ראיות התובעת, נקבע התיק לשמיעת הוכחות. במסגרת זאת, נדרשו הצדדים להגיש את כל ראיותיהם, לרבות חוות דעת מומחים מטעמם, במועדים שנקצבו, ובקדם משפט מסכם, שנערך ביום 12.9.11, נקבעו מועדים לשמיעת הראיות והסיכומים עד גמר. בקשת התובעת הוגשה לאחר שהושלמה שמיעת הראיות והסיכומים. יצוין כי תכנית ההתדיינות שנקבעה ע"י בית המשפט לשמיעת ההוכחות עד גמר נקבעה במסגרת היערכות כוללת של בית המשפט לשמיעת הוכחות ברציפות, אולם יש לה חשיבות מיוחדת בתביעה זו שתקופת בירורה התמשכה מעל ומעבר לראוי לה.
3. אכן, סדרי הדיון אינם תכלית הכל, ויש ויהיה מקום להעדיף אינטרסים אחרים, חשובים יותר, על פני עמידה בתכנית ההתדיינות. המקרה שלפני אינו ממין אלה.
ראשית, חרף העלאת הבקשה באיחור כה ניכר, לא ניתן טעם של ממש להגשת הבקשה רק בשלב זה. התובעת תולה את מועד הגשת חוות הדעת בעובדה כי רק לאחרונה פעלה להריסת המבנה, ומסקנות המומחה מושתתות על ממצאים שניתן היה לגלותם רק אגב ההריסה. אלא שסוגיית הריסת הבנין היתה תלויה ועומדת מעל ההליך כבר ממועד פתיחתו. כבר אז הודיעה התובעת כי בדעתה להרוס את הבנין, ועתרה למינוי מומחה מטעם בית המשפט שיבדוק את הבנין בטרם הריסתו על מנת שלא ייטען ל"נזק ראייתי", ובקשתה נעתרה (בש"א 4158/05). יתר על כן, צו להריסת הבנין ניתן, לטענת התובעת, כבר בשנת 2004, והיתר הריסה ניתן, על פי בקשתה, כבר בשנת 2010. מועד הריסת הבנין היה נתון, אפוא, לשליטתה המוחלטת של התובעת, ונדחה שוב ושוב על פי בחירתה. מכאן, כי אין מקום להתיר הגשת חוות דעת שניתן היה להגישה שנים קודם לכן.
שנית,קבלת הבקשה משמעותה פתיחת ההליך מחדש. מדובר בתביעה מורכבת, במסגרתה הוגשו ארבע חוות דעת הנדסיות מטעם הצדדים, לרבות חוות דעת מומחה מטעם התובעת התומכת בהשקפתה כי הבנין אינו ניתן לשיקום ויש להרסו. על יסוד חוות הדעת שהוגשו, מונה מומחה מטעם בית המשפט שנתן חוות דעתו. חוות דעת מומחה קובעת, במידה רבה, את מסגרת הדיון ואת יריעת המחלוקת שבין הצדדים. קבלת חוות דעת נוספת מטעם התובעת, תשנה את מסגרת הדיון ואת יריעת המחלוקת, שש וחצי שנים לאחר הגשת התביעה ולאחר תום שמיעת הראיות והסיכומים. קבלתה תחייב קבלת חוות דעת מעודכנת של המומחה מטעם בית המשפט (כפי שהתובעת עצמה מבקשת), פתיחת ההליך להגשת ראיות נוספות מטעם הנתבעים, חקירה מחודשת של המומחים, ושמיעת סיכומים בשנית. משמעות הדבר היא פריצה מוחלטת של מסגרת הדיון ופתיחת ההליך מחדש, שנים רבות לאחר שנפתח. בנסיבות שתוארו, אין כל הצדקה לעשות כן.
4. בשולי ההחלטה יוסף כי ספק אם יש במצב המבנה כיום כדי לאפשר בדיקתו ע"י המומחה מטעם בית המשפט. בקשת התובעת הושתתה על ממצאים שנתגלו, לטענתה, אגב הריסת הבנין. בבקשה אף הוצהר כי עבודות הריסת הבנין הופסקו עד למתן החלטת בית המשפט, על מנת למנוע נזק ראייתי מן הנתבעים ועל מנת לאפשר למומחה מטעם בית המשפט להגיע לאתר ולהתרשם ישירות מן הממצאים. ואולם, תשובת הנתבעים לבקשה ותשובת התובעת לתשובה, משמיטים את הבסיס להצהרות אלה. הנתבעים 1-14 טוענים כי ביקור באתר ההריסה מגלה כי המגרש כיום "נקי כמעט לחלוטין" לאחר שהתובעת המשיכה בפעולות ההריסה "עד שלא נותר כמעט זכר לבנין", ואף פעלה לפינוי פסולת הבניה מן המקום. התובעת, בתשובתה לתשובה, אינה מכחישה טענות אלה ומפנה את הנתבעים לתמונות ולשרידי הבנין "במקום אליו פונו" (ס' 6 ו- 13 לתשובתה). נובע מן האמור, כי התובעת בחרה להשלים את הריסת הבנין ולפנות הריסותיו, מבלי להמתין להכרעת בית המשפט או לבדיקת המבנה ע"י המומחה מטעם בית המשפט, כבקשתה. יש בכך משום טעם נוסף לדחיית הבקשה.
5. התובעת תשלם לכל אחד מן הנתבעים 1-14, והנתבעים 18-17, את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח.
מזכירות בית המשפט תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.