בפני בקשה לעיון בת.א 56169-03-11 איה כורם נגד עננה בע"מ ואח', בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג- 2003 (להלן-
"תקנות העיון").
בקשת העיון הוגשה על ידי חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן-
"פרטנר") משני טעמים עיקריים: הראשון, הנתבעת עננה בע"מ (להלן-
"עננה") הגישה נגד פרטנר תובענה אזרחית על סך של 40,000,000 ש"ח, בגין עילות שונות, שמקורן בהפרת זכות יוצרים, השייכת, לכאורה, לעננה (ת.א 38508-05-11). לדברי פרטנר, היא מבקשת לבדוק האם יש בכתבי הטענות המצויים בתיק שבכותרת, כדי לשרתה במסגרת הגנתה בהליך שמנהלת נגדה עננה.
הטעם השני, כך טענה פרטנר, נעוץ בעובדה כי התובעת בתיק בו מבוקש העיון, הגב' איה כורם, מאוזכרת על ידי עננה, מספר פעמים, בכתב התביעה שהוגש נגד פרטנר, ויתכן מאד, כי כתבי הטענות בתיק זה, יתרמו להגנה של פרטנר בהליך שמתנהל נגדה.
עננה, בתגובתה לבקשת פרטנר, טענה כי דין הבקשה להידחות שכן פרטנר יכולה לכאורה לעתור לגילוי מסמכים במסגרת ההליך שמתנהל ביניהם, ואין מקום לאפשר לה "לעקוף את הכללים, הגבולות והמגבלות שקיימים בהליך גילוי מסמכים" על ידי הגשת בקשה לעיון. עוד טענה עננה, כי קבלת הבקשה תפגע, בפועל, בסוד מסחרי עסקי שלה, שכן המסמכים בתיק בו מבוקש העיון, כוללים הסכמים של עננה עם אמנים ויוצרים רבים, וחשיפת הסכמים אלה תפגע הן באמנים, שהם כלל אינם צד להליכים, והן בעננה, שעשויה לאבד חלק מלקוחותיה.
הגב' איה כורם, בתגובתה לבקשה לעיון, התנגדה למתן היתר עיון הן מטעמי פרטיות והן נוכח היעדר קשר משפטי בין ההליך שהיא מנהלת נגד עננה לבין ההליך שמתנהל נגד פרטנר.
לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובחנתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל ולהלן נימוקיי.
רשות העיון בתיקי בית המשפט ניתנת היום כדבר שבשגרה, מתוך הכרה שעל פי התקנות, כנוסחן כיום, מוקנית לכל אדם זכות עיון. בבג"ץ 5917/97
האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים ([טרם פורסם], ניתן ביום 8.1.09) קבע בית המשפט העליון כדלהלן:
"בהתאם להלכה בסוגיה זו, ברור היום לכל כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו (ראו עניין מרום, בעמ' 341 ; בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 663 (2004)). נקודת מוצא זו מהווה שינוי לדין שהיה קיים בעידן בו היו תקפות תקנות הארכיון, ויש בה משום שינוי משמעותי שהביאו עימן תקנות העיון".
בהתאם לנקודת מוצא זו וכעניין פרשני לצורך יישום התקנה הנדונה, נקבעו שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון- ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו:
"הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ראו ע"א 4825/97
גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437).
"עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00
גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 714). אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו ע"א 3914/91
לחאם נ' פקיד השומה נצרת ([טרם פורסם], ניתן ביום 1.5.2006)).
בנידוננו, בהתאם להלכה שצוינה לעיל, הכלל הבסיסי הינו שאין מניעה להתיר את העיון, וכלל זה כוחו יפה גם לבקשה נשוא הדיון. סעיף 4(א) בתקנות העיון מתנה את מימוש זכות העיון בכך שהעיון אינו אסור בדין. בחנתי את טענת עננה, לפיה המסמכים בתיק בו מבוקש העיון מכילים סודות מסחריים שלה, ולא מצאתי בה ממש. טענת עננה, נטענה בצורה כוללת וסתמית, ללא מתן הסבר מפורט מצידה, מהם ההסכמים לגביהם מן הראוי שלא יפורסמו, הכיצד ייפגעו האמנים שקשורים בהסכמים עם עננה, ואילו סודות מסחריים ישנם במסמכים. ודוק: עיינתי עיין היטב במסמכים המצויים בתיק בו מבוקש העיון, ולא מצאתי כי הם כוללים או טומנים בחובם סודות מסחריים. כמו כן, יצוין, כי התיק המתנהל לפני הינו פתוח לציבור, ולא הוטל בו חיסיון על סוד מסחרי (ואף לא הוגשה בקשה להטלת חיסיון מטעם עננה), וככזה, יכול צד זר להליך לעיין בו.
כמו כן, לדעתי תכלית העיון במקרה הנידון היא ראויה. אכן, במקרה בו עסקינן התבקש העיון על ידי צד זר לחלוטין להליך, פרטנר. פרטנר נתבעת על ידי עננה בהליך אחר, שגם בו, כמו בתיק שהעיון בו מבוקש, מושתת עילת התביעה, בין היתר, על זכויות יוצרים, וגם בו מוזכרת התובעת בתיק, הגב' איה כורם. סבורני כי יש לאפשר לפרטנר לבחון את עמדתה וטענותיה של עננה בהליך המקביל, ולבדוק את ראיותיה ומסמכים שונים, שמא יש בהם כדי להשפיע על ההליך בו נתבעת פרטנר. במיוחד נכון הדבר, שעה שעננה בחרה להעלות בתביעתה נגד פרטנר, טענות מהתיק בו מבוקש העיון. דוגמא אחת לכך ניתן למצוא בסעיף 6 לכתב התביעה של עננה, וזהו נוסחו:
"להמחשת מודעותה של הנתבעת [פרטנר]
לשימושים המפרים שיתוארו בתביעה זו נספר, כי עוד באותו היום ניתנה הודעת ההחרגה כאמור, ביקש שי עמית הנ"ל מחברת הד ארצי בע"מ (מי שהייתה המפיצה הדיגיטאלית של הזכויות בהקלטות המוסיקליות ("המאסטרים") של התובעת בתקופה שקדמה להודעת ההחרגה הנ"ל), אישור ספציפי לשימוש בזכויות בהקלטות המוסיקליות שבבעלות התובעת בביצועה של האמנית איה כורם. אישור כזה לא ניתן מעולם".
כאמור, עילת התביעה של עננה כנגד פרטנר נסבה סביב הפרת זכות יוצרים השייכת, כך הטענה, לעננה. בין היוצרים המוזכרים בתביעה, מצויה היוצרת והאמנית איה כורם. בתיק בו מבוקש העיון, טוענת התובעת, איה כורם, בין היתר, כי לעננה אין זכות יוצרים ביצירותיה וזאת מטעמים שונים, שאין מקום לפרטם כאן. לכן, משבחרה עננה בתביעתה נגד פרטנר, להעלות טענה לזכות יוצרים ביצירותיה של איה כורם, טענה מהותית לצורך הוכחת הפרת זכות יוצרים, יש לאפשר לפרטנר לאמת ולוודא את טענותיה, כחלק מהגנתה.
יצוין, כי אינני שולל את טענת עננה, לפיה פרטנר יכולה להשיג את מבוקשה במסגרת הליכי הגילוי והעיון במסמכים, שמתנהלים בתביעת עננה, כחלק מחובת גילוי המסמכים לפי הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984. עם זאת, אין הדבר שולל את הסמכות ושיקול הדעת המסור לבית משפט זה, לאפשר עיון במסגרת תקנות העיון, ואין הדבר מונע את גילוי המסמכים בדרך בה נקטה פרטנר בהליך זה (ראה ע"א 9481/01
כדורי יוסף נ' פקיד שומה ירושלים ([טרם פורסם], ניתן ביום 15.2.07)).
אשר לטענותיה של איה כורם, לא מצאתי כי יש בהן ממש. הטענה בדבר פגיעה בפרטיות לא נומקה ונטענה באופן כללי ומתומצת, והטענה השנייה, בדבר העדר קשר משפטי בין שני ההליכים, איננה מהווה סיבה קונקרטית לאי מתן היתר לעיון. בהקשר הזה, בית משפט העליון התייחס בפסיקתו לנטל השכנוע הרובץ על כתפיו של המתנגד לעיון או המבקש להגבילו, והדגיש, כי על המתנגד לעיון להבהיר באופן מנומק וקונקרטי כיצד הוא עלול להיפגע ממתן זכות העיון:
"בהיעדר הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון" (ראו בג"ץ 10076/02
ד"ר רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר ([טרם פורסם], ניתן ביום 22.8.2005)).
התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת.
אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים וכן לב"כ פרטנר, עוה"ד ירון רייטר ועוה"ד יערה ליבנה.
ניתנה היום, ח' שבט תשע"ב, 1 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.
הוקלד על ידי .......