מונחת בפני בקשה לצירוף ראיה שהגישה התובעת/המבקשת. בתיק התקיימה ישיבת הוכחות והוגשו סיכומי התובעת וסיכומי הנתבעת, הבקשה הוגשה לאחר הגשת הסיכומים האמורים ובטרם הוגשו סיכומי התשובה (בהקשר זה ראו החלטתי הנוספת מהיום באשר למסמך שקובצו פגום ולא ניתן לדעת מה תוכנו שהוגש ביום 3.1.2013, בנוסף לבקשה דנן, יתכן ומדובר בסיכומי התשובה ועל הצדדים להבהיר זאת).
בתמצית, המדובר בתביעה הנוגעת בעיקרה לשאלת פרשנות הסכם שכר טרחה שנכרת בין הצדדים וביתר פירוט, האם זכאית התובעת, שנתנה שירותי ייעוץ משפטי לנתבעת/למשיבה, לשכר טרחה בגין החזרים שקיבלה האחרונה שלא מהביטוח הלאומי אלא ממקורות אחרים כגון מבטחים ומזיקי צד ג'.
במסגרת חקירתה הנגדית של עו"ד מנגל, מנהלת התובעת, הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית של עו"ד מנגל שהוגש במסגרת הליך אחר שהתקיים בביהמ"ש המחוזי (ת.א 2414/06, להלן: "
ההליך האחר") ולגבי מספר סעיפים בו נחקרה האחרונה (סומן באות נ/1, להלן: "
התצהיר"). במסגרת התצהיר התייחסה עו"ד מנגל למסמך המכונה "נספח ט'" שהינו נספח שצורף לתצהיר הצד שכנגד בהליך האחר ומהווה רשימת לקוחות שנטען לגביה כי המדובר בלקוחות התובעת (להלן: "
נספח ט'").
הראיה אותה מבוקש לצרף בבקשה זו הינה נספח ט'.
טענות המבקשת, בתמצית
לטענת המבקשת, בית המשפט התיר למשיבה במהלך חקירת עו"ד מנגל להגיש את התצהיר, הגם ולא נכלל הוא בתצהיר גילוי המסמכים של מי מן הצדדים. המבקשת טוענת שהמשיבה בחרה שלא להציג את נספח ט' אליו מתייחס האמור בסעיף 67 לתצהיר ועליו נחקרה עו"ד מנגל, ומשכך קיים חשש שבפניי בית המשפט לא תעמוד התמונה במלואה ו/או שדברים שנאמרו בתצהיר יוצאו מהקשרם. משכך, מבקשת המבקשת להתיר לצרף את נספח ט'.
לגישתה, סיכומיה לא התייחסו לאמור בתצהיר שכן התייחסות כזו עלולה הייתה להוות הסכמה להרחבת חזית פסולה ומשום שאין כל רלוונטיות לתצהיר והתייחסות כזו בסיכומי המבקשת היתה יכולה ליצור את הרושם המוטעה כאילו התצהיר הינו רלוונטי. לאחר הגשת סיכומי המשיבה ומשהתברר כי זו האחרונה התייחסה לתצהיר, הרי שעלה הצורך להגיש את הבקשה. המדובר במסמך קיים מתוך הליך חלוט ולכן חזקה על המשיבה כי ידעה על קיומו.
מעיון בנספח ט' עולה כי שמה של המשיבה אינו מופיע בו כך שממילא התייחסותה של עו"ד מנגל לתצהירה שם ובסעיף 67 לתצהיר הינה לאותה רשימת לקוחות כך שלא ניתן ליחס לה הודאת בעל דין. תקנה 114א
לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984
מאפשרות לביהמ"ש להתיר הגשת מסמך כראיה גם אם לא גולה בתצהיר גילוי המסמכים. הלכה פסוקה היא כי הגשת ראיה תתאפשר בכל שלב של הדין. אי צירוף נספח ט' לא נעשה בזדון או חוסר תום לב, התצהיר גולה לראשונה בחקירה הנגדית מבלי שעו"ד מנגל התכוננה וממילא לא ניתן היה להגיש את נספח ט' בחקירה ולבטח כאשר לא ניתן היה לדעת האם בכוונת המשיבה להתייחס לנושא בסיכומים. עוד טוענת המבקשת שלא יגרם למשיבה כל נזק בצירוף נספח ט' שכן חזקה עליה כי המסמך היה ברשותה. לבסוף טוענת המבקשת שאי גילוי נספח ט' עלול להסתיר את האמת מביהמ"ש. המבקשת מפנה את ביהמ"ש ל
רע"א 26917/09
אב-גד מערכות בע"מ נ'
ELECTRONIC RCO [פורסם בנבו]לעניין השיקולים הרלוונטיים למתן הצו.
בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת כי המשיבה אינה חולקת על אותנטיות נספח ט'; כל עוד לא עלה העניין בסיכומי המשיבה הרי שלא היה מקום לעורר את הבקשה; אין ממש בטענת המשיבה לראיה מפריכה, לא עובדתית וגם לא משפטית; עצם העובדה כי מרבית מטענות המשיבה מתמקדות בשאלת המשקל ולא בשאלת הקבילות, די בכך להגיע למסקנה כי יש להתיר תחילה את צירוף נספח ט' כדי שביהמ"ש יוכל ליתן את המשקל הראוי במסגרת פסה"ד הסופי; המבקשת טוענת כי אמירתה בתצהיר אינה גורפת וכוללת אלא מתייחסת ללקוחות בנספח ט' בלבד.
טענות המשיבה, בתמצית
המשיבה מתנגדת לבקשה. הבסיס המשפטי עליו נסמכת המבקשת הינו תקנה 114א העוסקת בתנאים לקבלת מסמך כראיה בתיק על אף שלא גולה בהליך גילוי המסמכים. אלא שהבקשה דנן עוסקת בהגשת ראיה מפריכה לכאורה. בנושא זה עוסקת תקנה 158(א)(1)
לתקנות סדר הדין האזרחי
שעניינה סדר הבאת הראיות במשפט. ביחס לתקנה זו נקבע פעמים רבות בפסיקה כי יש לנהוג בצמצום ביחס למתן רשות להביא ראיות מפריכות. זאת ועוד, הלכה ידועה היא כי בבוא ביהמ"ש להפעיל את שיקול דעתו בבקשה להבאת ראיות מפריכות לא יאפשר הגשת ראיות כאלו לאחר שכבר הוגשו סיכומים בתיק.
המשיבה טוענת שהבקשה לוקה בשיהוי כבד ללא צידוק מניח את הדעת; למבקשת לא היה צורך להמתין לסיכומי המשיבה על מנת להגיש את הבקשה אלא להגישה מיד בתום העדות; התצהיר לא יכול להיות הרחבת חזית כנטען ע"י המשיבה שכן מהווה ראיה להוכחת טענת המשיבה שעלתה בכתב ההגנה שלפיה ההסכם אינו חל על תביעות ההטבה מה גם והמבקשת לא התנגדה להגשת התצהיר ב"זמן אמת", קרי בדיון, בטענת הרחבת חזית אלא שמרה זכותה אך ורק לעניין רלוונטיות.
יתרה מזאת, הגשת התצהיר וחקירת עו"ד מנגל אודותיו נועדו כדי להוות הוכחה נוספת לטענה כי ההסכם בין הצדדים אינו חל על תביעות ההטבה מאחר שעו"ד מנגל עצמה מודה שבמועד חתימת ההסכם כלל לא כרתה עם לקוחותיה הסכמים בנושא תביעות ההטבה כאשר דבריה לא הוגבלו רק ללקוחות המופיעים בנספח ט' אלא התכוונה לכלל הלקוחות לרבות המשיבה. הראיה המבוקשת אינה אלא ניסיון נוסף של המבקשת להיחלץ מדברים שאמרה בהליך האחר. עו"ד מנגל אף לא אמרה בעדותה כי דבריה הוגבלו ללקוחות בנספח ט' בלבד. צירוף נספח ט' רק יעוות את התמונה העולה מדבריה של עו"ד מנגל.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, וכן בנספח ט' האמור, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.
יש לזכור כי הסכמתי לקבל את התצהיר, נ/1, הגם שלא גולה בתצהיר גילוי המסמכים. התצהיר הוגש על ידי המשיבה ולא על ידי המבקשת, והיא בחרה להגיש את התצהיר בלבד ללא נספחיו. למבקשת לא הייתה שהות להתכונן על מסמך זה, ואם היה מצורף הוא לתצהיר גילוי המסמכים מטעם המשיבה ו/או לתצהירים מטעמה, מן הסתם הייתה יכולה המבקשת להגיש את צרופותיו, ולא הייתה קמה לכך כל התנגדות. סבורני כי משהוגש תצהיר כראיה, אך טבעי ונחוץ הוא לצרף גם את נספחיו, על מנת שבפניי בית המשפט תעמוד התמונה במלואה ועל מנת שדברים לא יוצאו מהקשרם. זאת ועוד, במקרה הספציפי שבפניי מפנה המשיבה בסיכומיה לסעיף אחד (67), שנמצא בפרק הדן ברשימת הלקוחות, הוא המסמך שצירופו מתבקש. לכן, אין מדובר במסמך מפתיע ואין כל טעם ענייני להתנגדות.
גם בטעם הדיוני לא מצאתי כל ממש - התובעת יכולה להגיש בקשה לצירוף ראיה בכל שלב. במקרה הנדון הדבר נעשה (ככל הנראה) עם הגשת סיכומי התגובה. המשיבה ניצלה את ההזמנות והתייחסה עניינית לטענות בקשר למסמך ט' במסגרת תגובתה (חלק מהדברים אף צוטטו לעיל). כך, שלא נשללה מהמשיבה ההזדמנות להעלות את טענות הנגד שלה לגבי המסמך המבוקש.
לחלופין, ואם שני הצדדים טוענים שהמסמך אינו רלוונטי, ברי כי לא יגרם למי מהם נזק מצירופו.
לאור האמור לעיל הנני מורה על צירוף המסמך כראייה. במסגרת פסק הדין אוכל להתייחס גם לאמור בבקשה לצירוף ראייה ובתגובות לה, וכך לא תקופח זכותו של מי מהצדדים.