לפני תביעת עזבון ותלויים בעקבות תאונת דרכים בה נהרג אבי המשפחה.
1. המחלוקת, בשלב זה, לה אני נדרש בהחלטה זו הינה בבקשת התובעים להגיש חוות דעת פסיכיאטרית או לחלופין למנות מומחה בתחום זה, והאם יש להתייחס לתובעת 1 (להלן: "התובעת") כנפגעת גוף.
טענת התובעת הינה כי לאור מצבה הנפשי אין ביכולתה לעבוד עקב מצבה, דבר המשליך על נזקיה כתלויה וכיורשת של בעלה המנוח.
לדברי עו"ד ג' רואי תביעת תלויים הינה תביעה עצמאית (ראו ע"א 64/89
חיים גבאי נ' מלכה לוזון, פ"ד מח(4) 673).
2. הנתבעים סבורים, ראשית, כי הבקשה באה באיחור, רק לאחר תחילת שמיעת ראיות התובעים לעניין הנזק.
כן טוענים המשיבים כי על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), היה על התובעת לצרף לכתב התביעה חוות דעת, אולם הדבר לא נעשה, ולא הוגשה בקשה להארכת מועד.
טענה נוספת שמעלה עו"ד ע' סלע-בורבין, ב"כ הנתבעים, הינה כי התובעת אינה בגדר "נפגע" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, המגדיר מונח זה כ-
"אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים..."
3. כן מוסיפה ב"כ הנתבעים כי בית משפט אינו מוסמך למנות מומחה רפואי למי שאינו "נפגע" בתאונה. ה"נפגע" בתביעתה עיזבון והתלויים הוא האדם שנפטר כתוצאה מן התאונה, ולא אחר. קרובי משפחתו של הנפגע ויקיריו הסובלים, מטבע הדברים, מצער ויגון, אינם נכנסים בגדר המונח "נפגע", אלא בתנאים המגבילים והמצומצמים של הלכת "אלסוחה".
בית המשפט העליון, חזר והדגיש כי יש להחיל את אמות המידה והתנאים המגבילים שנקבעו בפרשת "אלסוחה" לזכאותו של אדם לפיצוי על נזק נפשי שנגרם לו עקב פגיעת קרובו בתאונה ("הקרוב הנעדר") גם על קרובי משפחה אשר היה בזירת התאונה ממש ("הקרוב הנוכח"). ברע"א 5803/95
ציון נ' צח, פ"ד נא(2) 267. כב' השופטת
ט' שטרסברג כהן ציינה במפורש, לאמור:
"מעגל הנפגעים נפשית מפגיעת יקיריהם עשוי להיות רחב ורב-היקף, והפגיעה הנפשית בהם אמיתית היא ומתבטאת בצער, ביגון, באבל ובכאב. זוהי פגיעה שהיא לצערנו חלק מחיינו, ואתה על כל נפגע להתמודד בכוחות עצמו ואין לתרגמה לערכים כספיים אלא אם הגיעה לדרגת פגיעה חמורה. אין החברה ערוכה לשלם פיצוי בגין פגיעה קלה לכל מעגלי הנפגעים הבלתי ישירים. לפיכך, ראוי לו לסייג בדבר חומרת הפגיעה, שיישאר על כנו ויחול על ה"קרוב הנוכח" ועל ה"קרוב הנעדר", כאחד. (שם, בעמ' 279).
לאור זאת, לדעת ב"כ הנתבעים, על התובעת להגיש תביעה נפרדת ב"ראש" נזק זה. (ע"א 64/89
חיים גבאי נ' לוזון, פ"ד מח(4)).
לדבריה, התובעת אינה עומדת בתנאים הקבועים בהלכת "אלסוחה". בין היתר, התובעת אינה סובלת ממחלת נפש ו/או מתגובה נפשית מהותית ורצינית כתוצאה מן התאונה, התובעת לא צירפה תיעוד רפואי אותנטי אודות טיפול נפשי שקיבלה מאז התאונה המלמד על פגיעה נפשית חמורה.
התובעים משיבים כי ניתן להגיש בקשה למינוי מומחה רפואי גם זמן רב לאחר התאונה, במיוחד בתחום זה.
ברע"א 911/03
סעאת מרים נ' סעאת ניסים, תק-על 2003(1) 709, קובע כב' השופט אור (כתוארו אז):
"אכן, המקרה שלפנינו הינו מקרה גבולי. התובעת הצביעה על טיפולים שקיבלה, אולם כולם במרחק זמן מ התרחשותה תביעה. גם אם התלוננה התובעת על התסמינים - חלקם או כולם, במידת חומרה כזו או אחרת - לאחר התאונה, הרי שמתמיהה העובדה כי בחרה לפנות לטיפול רפואי מלא ורציני רק יותר משלוש שנים לאחר התאונה. גם העובדה כי התובעת הגישה בקשה זו בנפרד משאר תביעותיה ולאחר שלא עמדה - לפי הנטען - על מינוי כזה במסגרת תביעותיה ולאחר שלא עמדה - לפי הנטען - על מינוי כזה במסגרת מינוי שאר המומחים בעניינה, אינה פועלת לטובת התובעת. עם זאת, מאחר ומינוי מומחה הינו, כאמור, האפשרות היחידה שעומדת בפני התובעת על מנת לנסות ולקבל פיצוי על נכותה הנטענת, ומאחר ובמסמכים שהציגה התובעת יש משום ראשית ראיה לקיום נכות בנושא, הרי שעל מנת למנוע כל חשש של עיוות דין יש לאפשר לתובעת את מבוקשה, ולמנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי על מנת שיבדוק את טענותיה בנוגע לנכותה בתחום הנפשי"(ס' 4 לפסה"ד).
ראו גם ע"א (חיפה) 2582/02
ורדאן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2000).
בבר"ע (ב"ש) 726/03
אילוז נ' סהר חברה לביטוח בע"מ תק-מח 2004(1), 5237 נאמר:
"עסקינן בגישה אשר, לדעתי, מכירה בייחודיות שמאפיינת את תחום הפסיכיאטריה. בשל המימד הסובייקטיבי בנכות מעין זו, יש ומטופל ממתין בפנייה לקבלת טיפול בהיקף מלא או חלקי זמן רב יותר מאשר במקרה של נכות בעלת מאפיין אובייקטיבי יותר".
לאור עמדת הנתבעים כי אכן מדובר בתביעה מכח חוק הפלת"ד, ולאור כל האמור לעיל, ולאור המסמכים שבתיק המוצגים, אני מקבל את הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה.