1. התובעת הגישה תובענה כספית נגד הנתבעת. הנתבעת התגוננה בפניה. הונחו בפניי תצהירי עדויות ראשיות כאשר לתצהירי העדות מטעם ב"כ הנתבעת צורפה חוות דעת מומחה.
2. בהחלטתי מיום 21.10.12 דחיתי בקשת ב"כ התובעת לצירוף חוות דעת מומחה. חייבתי את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 3,700 ש"ח. החלטתי זו הותקפה בבקשת רשות ערעור שנדונה ונדחתה בהחלטתו מיום 7.1.13 של כב' השופט קיסרי. משכך, זימנתי ישיבת קדם משפט ליום 21.3.13.
3. מסתבר שהוצאות המשפט אותם פסקתי לא שולמו והנתבעת נאלצה לנקוט בהליכי הוצל"פ בגין כך. מכל מקום יומיים לפני ישיבת קדם המשפט הגישה הנתבעת בקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה, כאמור בסעיף 353א. לחוק החברות. הונחו בפניי תגובת ב"כ התובעת ותשובה לתגובה האמורה. לא שבעתי נחת, דרך המעטה, מהתנהלותן של שתי בעלות הדין. אתחיל בשיקולים לחובת התובעת.
4. כאמור הבקשה הוגשה יומיים לפני ישיבת קדם המשפט. בכך גרמה הנתבעת לבזבוז זמן לריק. והרי ברור כשמש שהתובעת זכאית לערוך תגובה לבקשה האמורה, באופן שהגשת הבקשה יומיים לפני ישיבת קדם המשפט גובלת בחוסר רצינות. עתה נשווה בדעתנו שהבקשה מתקבלת. או-אז אמור בית המשפט לעקוב האם הערובה מופקדת, שרק אז יש מקום לזמן ישיבת קדם משפט, או שמא הערובה אינה מופקדת, שאז מן הסתם תידחה התביעה מן הטעם האמור. הגשת בקשה, יומיים לפני הדיון, הינה התנהלות חסרת התחשבות בזמנו השיפוטי של בית המשפט ובזמנו והשקעת מאמציו של ב"כ הצד שכנגד.
אין לי ספק שניתן היה להגיש הבקשה בעוד מועד, אם על מנת שבית המשפט יכריע בה על יסוד הכתבים שבפניי, אם על מנת שבית המשפט יכריע בה בישיבת קדם משפט, אך כאשר כל הכתבים מונחים לנגד עיניו. ככל שאני שוגה בכך ברור שב"כ הנתבעת אמורה הייתה לטרוח ולהגיש בקשת דחייה, בעוד מועד.
5. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. אין ספק כי היא הוגשה בשיהוי רב. עסקינן בתובענה שהוגשה בשנת 2010 ועד כה הושקעו בה משאבי ייצוג לא מבוטלים. רק בגדר התשובה לתגובה מתיימרת הנתבעת לבאר את סיבת השיהוי האמור. ואולם הנמקה זו היא בעלת רובד עובדתי מובהק. עולה הימנה, לכאורה, כי רק בעקבות אי תשלום ההוצאות על ידי התובעת, התגבשה אינדיקציה לחשוד בהתנהלותה של התובעת. או-אז הוזמן דוח על מצבה הכלכלי ובעקבות זאת הוגשה הבקשה. ואולם ברי שעסקינן ברובד עובדתי מובהק שאמור היה להיות נתמך בתצהיר של גורם מוסמך, אשר יצהיר על התגבשות האינדיקציה האמורה.
6. ועוד: אם אכן התובעת, בחוסר תבונה, לא הייתה נמנעת מלשלם את סכום ההוצאות, דומה שהבקשה לא הייתה מגיעה לאוויר העולם. כמעט פאתטי לחשוב ששנים רבות וארוכות לא טורחת הנתבעת, לכאורה, לעמוד על זכותה ולהגיש בקשה, עם תחילת הדיונים. ורק הימנעות מתשלום הוצאות היא, מבחינתה, "הקש ששבר את גב הגמל".
7. נמצאו לי שיקולים לחובת התובעת. ראשית, כאמור, התובעת נמנעה מלשלם סכום זניח של הוצאות. היא שילמה, אכן, רק את סכום הקרן כאשר חרב הבקשה הייתה מונחת על צווארה. אף אז לא שולם מלוא החוב הפסוק בגין הסכום האמור. משמע התובעת, כאמור בחוסר תבונה מוחלט, שיחקה לידיה של הנתבעת והניעה אותה להגיש בקשה, שלכאורה הייתה אמורה להיות מוגשת, זה מכבר.
8. שנית, כאמור סעיף 353א. מורה כי ברגיל אמורה חברה להפקיד ערובה לתשלום הוצאות. סכום הערובה המבוקש, בסך 6,405 ש"ח, הוא צנוע ביותר. מצפה הייתי, אם אכן עסקינן בבעלת דין רצינית, כי ללא אומר ודברים תסכים-גם-תסכים להפקיד ערובה זו. מה עוד שפרקליטה מצביע על איתנותה הלכאורית, כלי הרכב הרשומים על שמה ורשימת העבודות והלקוחות עמם היא עובדת.
9. משאלו הם פני הדברים יש לערוך איזון ביניהם. שומה עליי ליתן ביטוי למורת רוחי באשר להתנהלותה הדיונית הנפסדת של הנתבעת ובזבוז הזמן עקב כך. שומה עליי ליתן ביטוי לחשד הלכאורי באשר ליכולתה הכלכלית של התובעת לשלם הוצאות, ככל שתפסיד בדינה. משכל אלו לנגד עיניי סבור הייתי שיש להורות על הפקדת ערובה בסך 4,500 ש"ח.
10. לפיכך הנני מורה לב"כ התובעת לגרום להפקדת ערובה בסך 4,500 ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית צמודת-מדד, ללא הגבלת מועד שתנוסח בהתאם להוראות התקנות. ב"כ התובעת יעשה כן תוך 20 יום מיום המצאת החלטתי זו. ככל שהדבר ייעשה אחזור ואזמן ישיבת קדם משפט. ככל שהדבר לא ייעשה תסולק התביעה, בהתאם להוראות כל דין.
11.
נדחה, איפוא, לתזכורת מעקב ליום 5.12.13.
12.
המזכירות תמציא עותק מהחלטתי לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ד, 05 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.
_________________________
שלמה לבנוני, שופט
סגן נשיא