1. ביום 26.2.12 ניתן על ידי בתיק זה פסק דין, אשר קיבל את תביעתם של התובעים בחלקה. בפסק הדין חויבה הנתבעת 1, עיריית ירושלים, לבצע דרך גישה לחלקת המקרקעין של התובעים כמפורט בפסק הדין, תוך שנה וחצי ממועד מתן פסק הדין (סעיף 37א' לפסק הדין). בנוסף, חויבו הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובעים בגין נזקיהם בשנים 1997-1995, שנגרמו כתוצאה מאי הקמתה והפעלתה של תחנת דלק על חלקת המקרקעין שבבעלותם. נקבע כי סכום הפיצוי - המשקף את אובדן הרווחים שהיו צפויים לתובעים מהפעלתה של תחנת דלק כאמור -
"יחושב על ידי רו"ח כץ בדרך המותווית בחוות דעתו [המדובר בחוות דעת המומחה מטעם התובעים. הנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית]
", תוך ביצוע התאמות שפורטו במדויק בפסק הדין (סעיף 37ב' לפסק הדין). עוד ניתן לטובת התובעים סעד הצהרתי, הקובע את זכותם
"לפיצוי בגין אבדן רווחיהם מהפעלת התחנה, שיחושב כאמור בסעיף ב' לעיל בשינויים המחויבים, החל מיום הגשת התביעה ועד לתום שנה מהמועד שבו תושלם דרך הגישה" (סעיף 37ג' לפסק הדין).
הנתבעות ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון, בהתייחס לחלק מקביעותיו (ע"א 3120/12). ביום 26.11.12 נתן בית המשפט העליון פסק דין בערעור, לפיו
"לאחר שיג ושיח עם הצדדים ובהמלצת בית המשפט, הוסכם שהערעור על פסק הדין יידחה על כל חלקיו למעט לעניין סעיף 37(ב)(ג) של פסק הדין הקובע כי הנתבעות 'יפצו את התובעים בגין נזקיהם בשנים 1997-1995. סכום הפיצוי יחושב על ידי רואה החשבון כץ בדרך המותוות בחוות דעתו ותוך ביצוע ההתאמות כפי שפורטו בפסק הדין.' לצורך קביעת גובה הפיצוי כאמור לעיל - מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לשמיעת עדותו של רואה החשבון כץ וחוות דעת נגדית מטעם המערערות וכל עדות או ראיה אחרת לפי שקול דעת בית המשפט".
בהמשך לפסק הדין בערעור, לנוכח החזרתו של התיק לבית משפט זה, ביום 26.12.12 התקיימה ישיבת קדם משפט, במסגרתה, בין היתר, הבהירו ב"כ הצדדים את עמדותיהם ביחס למשמעותו של פסק הדין בערעור, בפרט ביחס למטרה שלשמה הוחזר התיק לדיון בבית משפט זה, וכן באשר לאופן המשך התנהלותו. בסיום הדיון נרשמה בקשתן של הנתבעות להגיש את חוות דעת המומחים מטעמם, שלומי ברטוב - רו"ח וארנון רונד - כלכלן, נקצבו מועד לנתבעות לבקש הגשתן של חוות דעת או עדויות נוספות וכן מועדים להגיב לבקשתן של הנתבעות ככל שתוגש, ונקבע כי לאחר השלמת מחזורי הטענות תינתן החלטה בדבר המשך הדיון בבית משפט זה.
בהתאם להחלטה זו, הגישו הנתבעות בקשה להגשת מסמך הבהרות לחוות דעת המומחים מטעמם. כן ביקשו
"כי ככל שבית המשפט יסבור כי יש צורך בחקירתם של המומחים מטעם המבקשים [הנתבעות]
ו/או השמאי מר יניב אסולין - אשר שמאותו הוגשה לתיקו של בית המשפט העליון בהליך הערעור ... ו/או הגב' מלי ביתן מנהלת המחלקה לבקרה ותכנון תקציבי בעיריית ירושלים (אחראית על קביעת ההיטלים והאגרות)", יורה לזמנם לחקירה במועד שיקבע. הנתבעות צירפו לבקשתן הערכת שווי שערך השמאי אסולין של זכויותיהם של התובעים בחלקת המקרקעין שבבעלותם שדובר בה בתובענה. התובעים הגיבו לבקשתן של הנתבעות והנתבעות השיבו לתגובה. הגיעה העת, אפוא, ליתן החלטתי בדבר המשך הדיון בתובענה בהתאם להחלטה מיום 26.12.12.
2. לאחר שנתתי דעתי לטענותיהם ההדדיות של הצדדים, החלטתי להתיר את הגשתה של חוות דעת המומחים מטעם הנתבעות אך ביחס לאותו חלק שלה, המתייחס להפחתתם מסכום הפיצוי של רווחיהם של התובעים מהפעלת תחנת הסולר הזעירה וממגרש המכוניות המשומשות (פרמטר ו' בעמ' 6 לחוות הדעת, והחלק הרלוונטי בטבלה שבעמ' 10 בצירוף ביאור ח' בעמ' 14); וכן את החלק המתייחס לענין זה במסמך ההבהרות מיום 3.1.13 שצורף לבקשה (סעיף 3 בעמוד השני למסמך ההבהרות והחלק הרלוונטי בטבלה שבעמוד השלישי והאחרון). לאחר חקירותיהם של המומחים מטעם הצדדים בסוגיה זו, יינתן פסק דין משלים ביחס אליה. אפרט את הטעמים להחלטתי זו.
כאמור, בדיון שהתקיים ביום 26.12.12 עלתה שאלה בדבר המטרה שלשמה החזיר בית המשפט העליון את התיק להמשך דיון בבית משפט זה - האם על מנת לאפשר לנתבעות להציע דרך שונה מזו שהתווה רו"ח כץ בחוות דעתו המקורית לחישובו של הנזק שנגרם לתובעים, היינו להציע פרמטרים אחרים מאלה שבהם עשה שימוש לצורך חישובו של נזק זה; או שמא לצורך בדיקה האם בחישוב סכום הפיצוי המגיע לתובעים פעל רו"ח כץ בהתאם להוראות פסק הדין, כלומר בדרך שהתווה בחוות דעתו המקורית תוך ביצוע מדויק של ההתאמות שפירט פסק הדין. החלופה הראשונה מאפשרת לנתבעות לבצע "מקצה שיפורים" מאוחר ולהביא לפני בית המשפט, לאחר מתן פסק הדין, את השגותיהן - מן הבחינה המקצועית - ביחס לפרמטרים שנקבעו לצורך חישובו של הנזק, על אף שבחרו שלא להגיש חוות דעת נגדית בעת ניהול ההליך. לעומת זאת, אם הוחזר התיק לבית משפט זה לצורך בדיקת יישומן של הוראות פסק הדין על ידי רו"ח כץ, הרי שמדובר בשאלה צרה ביותר, טכנית-חישובית במהותה.
מכתבי הטענות שהגישו הנתבעות בבית המשפט העליון, וכן מן ההבהרות שנתנו הצדדים בישיבת קדם משפט האחרונה באשר לתוכן ההסכמה שאליה הגיעו בבית המשפט העליון המשתקפת בפסק הדין בערעור, עולה בבירור כי התיק הוחזר לדיון בבית משפט זה על פי החלופה השניה שצוינה, לצורך בדיקת יישומן הנכון של הוראות פסק הדין על ידי רו"ח כץ, ותו לא. כך, בכתב הערעור הבהירו הנתבעות,
"כי
הערעור נסוב על מס' קביעות מצומצם של בית המשפט קמא" שפורטו, ובהן - בהתייחס לסעד בדבר הפיצוי הכספי -
"הקביעה כי המומחה מטעם המשיבים [התובעים]
הוא שיקבע את גובה הפיצוי הכספי ...",
"... מבלי יכולת לערער עליו ו/או לחילופין מבלי שניתנה למערערים האפשרות לבצע בדיקה בדבר דרישותיהם של המשיבים ככל שיהיו", וזאת בלבד (סעיפים 1 ו- 35 לכתב הערעור, ההדגשה במקור). בהמשך ביקשו הנתבעות להגיש במסגרת הערעור ראיה חדשה, היא חוות דעת המומחים מטעמן. בבקשתן, הדגישו הנתבעות כי חוות דעת זו
אינה באה לערער על חוות דעתו של רו"ח כץ או על הפרמטרים שנקבעו בפסק הדין לחישוב סכום הנזק, אלא נועדה ליישם את פסק הדין במדויק,
"אחת לאחת", ובכך להראות כי בחישוב סכום הפיצוי סטה רו"ח כץ מהוראות פסק הדין (סעיפים 19, 22 ו- 25 לבקשתן של הנתבעות להוספת ראיה). דברים דומים נאמרו אף במסגרת כתבי הסיכומים שהגישו הנתבעות בערעור. עולה, אפוא, כי הנתבעות לא ערערו על קביעותיו של פסק הדין בדבר אופן חישובו של סכום הנזק, אלא על יישומו בלבד בהתאם לקביעות אלה. כמו כן, מן הדיווח שנתנו הצדדים בישיבת קדם משפט האחרונה באשר להתנהלות הדיון ולחילופי הדברים בבית המשפט העליון, שהובילו לפסק הדין שניתן בתום הדיון עולה בבירור, כי זוהי גם ההסכמה שהושגה בין הצדדים שם (חרף העובדה שבתשובתן לתגובת התובעים לבקשתן מתנערות הנתבעות מן ההבהרות שניתנו בדיון קדם המשפט, וטוענות שפסק הדין בערעור מדבר בעד עצמו ומאפשר להן לפתוח מחדש את כל הפרמטרים באמצעות הגשת חוות דעת נגדית).
3. אציין, כי בישיבת קדם משפט האחרונה טען ב"כ הנתבעות, באשר לפרשנותו של פסק הדין בתובענה, כי באימוץ הדרך שהתווה רו"ח כץ בחוות דעתו, תוך ביצוע התאמות מסוימות, התכוון בית המשפט לאמץ אך את החלופה של חישוב הנזק לפי ההנחה שלאחר הקמתה היו התובעים משכירים את תחנת הדלק לאחת מחברות הדלק הגדולות, תחת הפעלתה באופן עצמאי. באשר לכל יתר הפרמטרים שהתווה רו"ח כץ בחוות דעתו - יש שפסק הדין קובע כיצד יש לבצע את החישוב, ויש שפסק הדין מותיר
"לאקונות", שכעת צריך למלאן (ראו דבריו של ב"כ הנתבעות בעמ' 111 לפרוטוקול, שורות 30-3). טענה זו - אין לה ידיים ורגליים ולא ניתן לקבלה. פסק הדין קובע באופן ברור, שאינו משתמע לשתי פנים, כי סכום הפיצוי יחושב בדרך המותווית בחוות דעתו של רו"ח כץ, וזאת ביחס לכל הפרמטרים פרט לאלה שנקבעו לגביהם ההתאמות המפורטות בפסק הדין, כאשר חלופת השכרת התחנה על פני הפעלתה העצמאית מפורטת ברחל ביתך הקטנה במסגרת ההתאמות שעליהן מורה פסק הדין (סעיף 37ב(4) לפסק הדין). קבלת עמדתו הפרשנית הנוכחית של ב"כ הנתבעות משמעותה, כי בית המשפט הותיר את סוגיית חישובו של הנזק, רוב רובה, "פתוחה" וללא כל הכרעה, למעט בעניינים הספורים שפורטו בפסק הדין. זאת, כאשר הלכה למעשה אימץ פסק הדין את חוות הדעת על כל פרטיה, זולת אותם עניינים שבהם ראה להתערב. קביעות אלה לא שונו בפסק הדין בערעור.
4. נבחן עתה, אם כן, האם חוות הדעת הנגדית מטעם מומחי הנתבעות אכן בודקת את חישובו של סכום הפיצוי בהתאם להוראות פסק הדין בלבד, או שמא באה לשנות את הפרמטרים שנקבעו לביצועו של החישוב. בחינה כזו מעלה כי ככלל, חוות הדעת אינה בודקת את יישומן של הוראות פסק הדין ואת נכונות החישובים שערך רו"ח כץ, וממילא אינה מצביעה על טעויות בחישוב, אלא קוראת תיגר על הפרמטרים שהתווה רו"ח כץ בחוות דעתו לחישוב סכום הנזק, בצירוף ההתאמות שקובע פסק הדין, ומציעה עקרונות חלופיים לקביעת הערכים המספריים של פרמטרים אלה.
כך, לדוגמה, סבורים המומחים מטעם הנתבעות כי יש לחשב את הוצאות הפחת תוך שימוש בשיעור של 6.1%, ולא של 4%, כפועל יוצא משקלולם של שיעור הפחת המקובל על מבנים ושיעור הפחת המקובל הממוצע על יתר הרכוש הקבוע בתחנת דלק; כך גם מציעים המומחים מטעם הנתבעות כי דמי השכירות לליטר ייקבעו כשיעור קבוע ממרווח השיווק ולפיכך ישתנו בהתאם לשינויים שחלו משנה לשנה במרווח זה, בהתאם לשיטה המקובלת לדבריהם בענף לקביעתם, בעוד רו"ח כץ עשה שימוש בדמי השכירות שהיו מקובלים במועד מתן חוות דעתו המקורית, תוך הצמדתו של סכום זה, אחורה וקדימה, למדד והתחשבות בשיעור הגידול הריאלי בדמי השכירות עד מועד זה - דרך שאומצה בפסק הדין. באופן דומה מערערת חוות הדעת הנגדית אף על יתר הפרמטרים המשמשים בחישוב סכום הנזק, והם ממוצע התדלוק לרכב, כמות המכירות החודשית והתחשבות בהוצאות מימון ובהוצאות מס הכנסה (בפרק ב' של חוות דעתם מציעים המומחים מטעם הנתבעות לבצע התאמה גם בשיעור כניסת הרכבים לתחנת דלק, סוגיה שזכתה לדיון נרחב בפסק הדין, לנוכח העובדה שבענין זה - ולגביו בלבד - עמדה לפני בית המשפט לכתחילה גם חוות דעת מומחה מטעם הנתבעות שנבחנה בעיון). ייתכן אולי שיש טעם בטענותיהם של המומחים מטעם הנתבעות ביחס לאילו מן הפרמטרים שנקבעו, אך כדי שבית המשפט יבחן טענות אלה היה על הנתבעות להגיש חוות דעת נגדית במהלך ההליך. זאת לא נעשה. כאמור, גם בערעורן בבית המשפט העליון טענו הנתבעות כי הן מבקשות אך לאפשר להן לבדוק את יישומן של הוראות פסק הדין על ידי רו"ח כץ. הגשתה של חוות דעת נגדית עתה חורגת מכללי המשחק הדיוניים, וכאמור אין זה ה"מנדט" אשר לשמו הוחזר התיק לדיון נוסף בבית משפט זה.
5. בנקודה אחת בלבד חוות דעת המומחים מטעם הנתבעות אינה חורגת מן האמור בפסק הדין, וזאת ביחס לקביעה, כי
"מסכום הנזק יופחתו רווחיהם של התובעים מהפעלת תחנת הסולר הזעירה וממגרש המכוניות המשומשות שהופקו בשנים 1997-1995 על פי דוחותיהם הכספיים של התובעים או של עסקיהם הרלוונטיים" (בסעיף 37ב(3) לפסק הדין). זאת, בניגוד לחוות דעתו המקורית של רו"ח כץ שבה לא הופחתו רווחיהם של התובעים ממגרש המכוניות המשומשות. בחישוב סכום הפיצוי שערך רו"ח כץ לפי פסק הדין נאמר, כי בשנים 1997 ו- 2011-2009 מגרש המכוניות המשומשות הפסיד בלבד, וכי הערכתו היא כי עסק זה ימשיך להפסיד גם בשנים הבאות, ועל כן לא הופחתו מסכום הפיצוי כל רווחים בגין עסק זה. עוד נאמר כי התובעים 3-2, מצליח ויעקב שבו, הם שכירים בעסק זה ומשתכרים שכר סביר בגין עבודתם בו, וזאת חלף שכירת שירותיהם של עובדים אחרים תחתיהם, ועל כן לא הופחת מסכום הפיצוי אף השכר שהשתכרו. לעומתו, סבורים המומחים מטעם הנתבעות כי יש להפחית מסכום הפיצוי את הכנסותיהם, להבדיל מרווחיהם, של התובעים
"מהשכרת תחנת הדלק הזעירה ומהשכרת נכסים לחניון" (ביאור ח' בעמ' 14 לחוות הדעת). כיוון שפסק הדין הורה כי יש להפחית את רווחיהם החלופיים של התובעים, ללא התייחסות להפסדים ולמשכורות שמשכו התובעים 3-2 מהעסק האמור, ומאחר שהצדדים חלוקים בנושא זה, הרי שיש מקום לשמוע את חוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים בענין זה.
6. סוגיה נוספת שיש להתייחס אליה לפני סיום נוגעת לסעד ההצהרתי שניתן לתובעים בסעיף 37ג' לפסק הדין, הקובע את זכותם לפיצוי בגין אבדן רווחיהם מהפעלת התחנה לאחר הגשת התביעה, למשך תקופה שהוגדרה. פסק הדין בערעור מצטט מפסק הדין אך את הרישא לסעיף 37ב', הנוגע לסעד הכספי שניתן לתובעים, היינו לחישוב סכום הפיצוי לעבר בלבד, לשנים 1997-1995, אך מזכיר גם את סעיף 37ג', וזאת, כפי שעולה מהבהרותיהם של ב"כ הצדדים, נעשה לבקשתו של ב"כ הנתבעות בדיון בערעור.
דרישת התשלום שהפנו התובעים לנתבעות, על בסיס החישוב שערך רו"ח כץ, כללה כמובן את הפיצוי בגין נזקיהם בשנים 1997-1995, אך כימתה גם את הפיצוי המגיע להם, לטענתם, מכוח הסעד ההצהרתי שנפסק לטובתם. חוות הדעת הנגדית מטעם מומחי הנתבעות כוללת אף היא את הפיצוי המגיע לתובעים, לשיטתן של הנתבעות, בגין הסעד ההצהרתי.
בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 26.12.12 הבהרתי, כי הסעד ההצהרתי שניתן לתובעים כשמו כן הוא ובית המשפט לא יפסוק סכום כספי בגין סעד זה, שבחלקו אף מתייחס לעתיד. ב"כ התובעים הסכים, כי
"אין ספק שכדי לאכוף את הסעד ההצהרתי אנו צריכים להגיש תביעה נוספת", אך כדבריו
"פסה"ד קבע את הסכום בדרך כזאת שהראתה לעמוס כץ מה צריך לעשות" (בעמ' 108, שורות 29-27). בהמשך שב ואמר, כי
"סעד הצהרתי צריך לקיים גם בלי תביעה נוספת ואם יש מחלוקת תוגש תביעה נוספת על יסוד פסק הדין" (בעמ' 110, שורות 8-7).
לעומת זאת, בתגובתם של התובעים לבקשתן הנוכחית של הנתבעות, מציג ב"כ התובעים עמדה חדשה ושונה, לפיה על בית משפט זה לכמת, בהתאם לחישוב שערך רו"ח כץ, אף את הסעד ההצהרתי לפי סעיף 37ג' לפסק הדין, וזאת על פי פסק הדין בערעור וכמקובל, כך נטען, בפסיקת סעד הצהרתי הנוגע לפיצוי כספי בגין התקופה שלאחר הגשת תביעה.
איני מקבלת עמדה זו. סעד הצהרתי, כאמור, כשמו כן הוא. הוא מקים כמובן זכאות לקבלת הפיצוי הכספי המקופל בו, ומקום שכימותו פשוט, אפשרי אף שבית המשפט ינקוב בסכום קצוב לפרק זמן מוגדר (דוגמת דמי שכירות). ואולם, בענייננו כימות הסכום הסופי מצריך חישוב מורכב יחסית, המושפע בחלקו מנתונים שטרם באו לעולם, בהתאם לעקרונות ולפרמטרים שנקבעו בפסק הדין, אך
"בשינויים המחויבים". שינויים אפשריים אלה יכול שיהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים, ובמקרה כזה, כפי שאמר ב"כ התובעים במהלך הדיון, ככל שלא תושג הסכמה, יהא צורך בהגשת תביעה נוספת על יסוד פסק הדין. תביעתם
הכספית של התובעים הוגשה אך ביחס לעבר, ומכאן גם נגזרה האגרה ששילמו. לשיטתי, בפסק הדין בערעור לא התערב בית המשפט העליון בקביעה כי המדובר בסעד הצהרתי, וציון סעיף 37ג' בפסק הדין בערעור משמעותו כי כל שינוי או תוספת בעקרונות או בפרמטרים לחישוב הנזק שיקבע בית משפט זה בהמשך הדיון בתיק באשר לעבר יחולו אף ביחס לפיצוי לעתיד. העובדה כי בעלי הדין מיהרו להידרש לסכום הפיצוי מכוח הסעד ההצהרתי, אין בה כדי להטיל על בית משפט זה לעשות כן במסגרת הדיון המשלים בתובענה המקורית. כאמור, ככל שהצדדים חלוקים על סכום הפיצוי, שחלקו כזכור טרם התגבש, פתוחה לפניהם הדרך לפתוח בהליך מתאים להכרעה בענין זה.
7. סיכומם של דברים. על יסוד כל האמור לעיל, אני מתירה לנתבעות להגיש חלקים מחוות דעת המומחים מטעמם וממסמך ההבהרות שצורף לבקשה, לפי המפורט בפסקה הראשונה לסעיף 2 לעיל להחלטתי זו.
רו"ח כץ וכן רו"ח ברטוב או הכלכלן רונד ייחקרו על חוות דעתם בסוגיית הפחתתם מסכום הפיצוי של רווחיהם של התובעים מהפעלת תחנת הסולר הזעירה וממגרש המכוניות המשומשות ביום 28.2.13, בשעה 12:00, והצדדים יסכמו את טענותיהם בהמשך לשמיעת העדויות. כאמור, לאחר מכן, ישלים בית המשפט את פסק דינו ביחס לסוגיה זו.
ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ג, 04 פברואר 2013, בהיעדר הצדדים.