לפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 2.11.12, בו נמחקה התביעה עקב אי הפקדת ערובה והמבקשת חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיבה בסכום כולל של 10,000 ש"ח.
ההחלטה על הפקדת ערובה
התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 15.12.11. בתאריך 1.3.12 הגישה המשיבה בקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה (להלן: "
הבקשה"). בישיבת קדם המשפט, אשר נערכה ביום 24.5.12 קבעתי, כי על המבקשת להגיש תגובתה לבקשה תוך עשרים ימים. בפועל, הוגשה התגובה חודשיים לאחר מכן, ביום 24.7.12, לאחר שניתנו למבקשת מספר ארכות על פי בקשתה.
בהחלטה מיום 11.9.12 חויבה המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בסך של 30,000 ש"ח עד ליום 9.10.12. בהחלטה נאמר, כי המבקשת לא הביאה די ראיות אודות מצבה הכלכלי ולא עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח שביכולתה לשאת בהוצאות משפט שייפסקו, ככל שייפסקו, לזכותה של המשיבה בסוף ההליך. עוד צוין, כי לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה, או שהבקשה לחיוב בערובה הוגשה בחוסר תום לב.
ביום 23.9.12 הגיש ב"כ המבקשת בקשה מוסכמת לדחיית דיון קדם המשפט, לאור העובדה, כי דיון הוכחות בתיק מקביל בבית משפט השלום בת"א (ת"א 22959-07-09
למד נ'
MTC), אשר במסגרתו טוענת המבקשת טענת קיזוז, נדחה ליום 24.1.13. ביום 24.9.12 ניתנה החלטתי, לפיה יידחה הדיון לתזכורת פנימית ליום 14.2.13, כאשר עד למועד זה יודיעו הצדדים אם יש מקום לקבוע מועד חדש לדיון.
ביום 23.10.12 הגישה המבקשת בקשה למתן ארכה להפקדת הערובה, בטענה שלא עלה בידה להשלים את הפעולות הנדרשות על מנת להפקיד הערובה במועד שנקבע. המבקשת ביקשה להזכיר, כי היא חברה טורקית, הנדרשת לתרגם את החלטת בית המשפט, ומשכך דרוש לה פרק זמן ארוך יותר לצורך הטיפול בשחרור הכספים הנדרשים להפקדת הערובה. עוד הוסיפה המבקשת, כי מאחר שקדם המשפט נדחה והתיק קבוע לתזכורת פנימית, לא ייגרם כל נזק למשיבה מהארכת המועד להפקדת הערובה.
בהחלטתי מיום 24.10.12 דחיתי את הבקשה, מכיוון שלא מצאתי טעם המצדיק את הארכה המבוקשת, במיוחד נוכח התנגדות ב"כ המשיבה .
הבקשה הנוכחית
הבקשה לביטול פסק דין הוגשה כחודש ימים לאחר שנדחתה הבקשה למתן ארכה להפקדת הערובה.
לטענת המבקשת, במועד קבלת ההחלטה בדבר דחיית בקשת הארכה במשרדי ב"כ המבקשת, ביום 25.10.12, חל בטורקיה חג הקורבן אשר השבית את עבודת מרבית הגופים המסחריים במדינה, עד ליום 30.10.12. על כן, הודעתו של ב"כ המבקשת התקבלה במשרדי המבקשת רק ביום 30.10.12.
ביום 1.11.12, בטרם הספיקה המבקשת להעביר לישראל את הכספים הנדרשים להפקדת הערובה, הגישה המשיבה בקשה למחיקת התביעה. המבקשת מציינת, כי בקשה זו התקבלה במשרדה בשעות הערב, לאחר סיום יום העבודה.
כאמור, ביום 2.11.12 ניתן פסק דיני המורה על מחיקת התביעה. לטענת המבקשת, ביום זה הושלמה העברת הסכום על ידי המבקשת והכספים נמצאים כעת בחשבון נאמנות במשרד בא כוחה. העתק אישור המעיד על ביצוע ההעברה צורף לבקשה (נספח א'). בקשתה של המבקשת נתמכת בתצהירו של מנהל המבקשת, מר אוסמאן יאבוז.
לטענת המבקשת, מחיקת התביעה ללא שניתנה לה זכות תגובה, או לחילופין מבלי שניתן פרק זמן קצר נוסף להפקדת הערובה, פוגעת באופן מהותי בזכות הגישה לערכאות, ומונעת ממנה להביא עניינה לפתחו של בית המשפט. המבקשת מפנה לתקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "
תקנות סדר הדין האזרחי"), הקובעות זכות תשובה לבקשה בכתב תוך עשרים ימים מיום המצאתה.
תגובת המשיבה
המשיבה מזכירה, כי המבקשת הגישה תגובתה לבקשה להפקדת ערובה באיחור של כמעט חמישה חודשים מיום הגשת הבקשה. לאחר שניתנה החלטת בית המשפט, המורה על הפקדת הערובה ביום 11.9.12, הגישה המבקשת בקשה לארכה להפקדת הערובה רק ביום 23.10.12.
התנהלותה זו של המבקשת, לטענת המשיבה, מלמדת על זלזול בהחלטות השיפוטיות, תוך היאחזות באמתלה, כי המבקשת היא חברה זרה המאוגדת בטורקיה. עוד ציינה המשיבה, כי חג הקורבן נמשך רק ארבעה ימים, בניגוד לטענת המבקשת, וכי עד היום לא שילמה המבקשת את ההוצאות שנקבעו בפסק הדין המוחק התובענה מיום 2.11.12, ולא טרחה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
המשיבה סבורה, כי לאור העובדה שמדובר במחיקת התביעה ולא בדחייתה, פתוחה בפני המבקשת הדרך להגישה שנית. לפיכך, ביקשה המשיבה לדחות בקשה זו על הסף ולחייב המבקשת בהוצאות, תוך שהיא מציינת, כי אם לא תתקבל עמדתה, היא מבקשת לחקור את המצהיר מטעמה של המבקשת.
תשובת המבקשת
בתשובתה טענה המבקשת, כי המשיבה המציאה לה את הבקשה רק ביום 9.5.12, למעלה מחודשיים ימים לאחר הגשתה. משכך, לא ניתן לקבל את טענתה בדבר שיהוי בהגשת התשובה.