הבקשה
1. לפניי בקשה על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט.
ראשיתו של תיק זה בתביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבים בגין הפרת סימן מסחר רשום, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט.
בפסק דין, אשר ניתן על-ידי ביום 11/09/11, התקבלה התביעה.
במסגרת פסק הדין, קבעתי כי המשיבים, ביחד ולחוד, ביצעו עוולה של גניבת עין, וכן הפרו את סימן המסחר של התובעת, והוריתי, למשיבים לחדול לאלתר, ולהימנע בעתיד מכל ייצור, שיווק, ייבוא, פרסום, הפצה או הצעה למכירה, בין במישרין ובין בעקיפין, של מוצרים (לרבות מכנסי ג'ינס) הנושאים את סימן המסחר "
תפר
W", וכל סימן הדומה לו עד כדי הטעיה.
בנוסף הוריתי למשיבים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בסכום של 250,000 ש"ח, ולשאת בהוצאות המבקשת, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 100,000 ש"ח (להלן:"
פסק הדין").
ביום 09/05/12, הגישה המבקשת בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט בשל אי ביצוע פסק הדין. המבקשת ביקשה להשית על המשיבים קנס כספי בסך 50,000 ש"ח בגין שיווק מוצרים הנושאים את סימן המסחר "
תפר
W", וכן להשית על המשיבים קנס כספי נוסף, בגין כל יום נוסף בו ימשיכו להפר את פסק הדין, ולחייבם בהוצאות ההליך (להלן:"
הבקשה").
הסכם הפשרה לאחר מתן פסק הדין
2. על מנת להסדיר את נושא הסעדים, אשר נפסקו בפסק הדין לטובת המבקשת, חתמו הצדדים, ביום 14/11/11, על הסכם פשרה (להלן: "
הסכם הפשרה").
הסכם הפשרה קבע בסעיף 1: "
למען הסר כל ספק, צו המניעה הקבוע שניתן בס' 12(א) לפסק הדין, יוותר על כנו...".
כמו כן, המשיבים אישרו בסעיף 2 להסכם הפשרה, כי יחדלו לאלתר, וימנעו בעתיד מכל ייצור, שיווק, יבוא, פרסום, הפצה או הצעה למכירה, בין במישרין ובין בעקיפין, של מוצרים (לרבות מכנסי ג'ינס) הנושאים את סימני המסחר "
הנראים בס' 33 לסיכומי התובעת, בס' 14 לכתב התביעה, בנספחים ט ו-י לכתב התביעה ובנספחים
J ו-
K לתצהיר קאלו המצורפים כנספח 'א1'-'א4' להסכם זה, וכן מוצרים הנושאים את סימני המסחר הנראים בתמונות שהן נספח 'א5' להסכם זה"
בהמשך הסכם הפשרה נקבע, כי "
הנתבעים מצהירים כי בידיהם 9,000 זוגות מכנסיים בלבד הנושאים את הסימנים המפורטים בסעיף 2 להסכם זה. בכפוף לאמיתות מצג זה ולקיום יתר הוראות ההסכם וצו המניעה, ועל האמור בס' 1 ו-2 עיל, מסכימה התובעת כי תינתן לנתבעים תקופה מוגבלת בת תשעה חודשים במהלכה יהיו רשאים למכור את מלאי המכנסיים הנ"ל (להלן: 'תקופת מיצוי המלאי')..." (סעיף 6).
היינו, המבקשת הסכימה, כי עד ליום 13/08/12, תשעה חודשים ממועד החתימה על הסכם הפשרה, רשאים המשיבים למכור את מלאי המכנסיים, הנושאים את סימן המסחר "
תפר
W", כאמור בסעיף 2 להסכם הפשרה (להלן:"
המלאי").
בנוסף, נקבע בסעיף 8 להסכם הפשרה, כי "
התובעת אינה מתנגדת לשימוש בדוגמאות המוצגות בנספחים 'ב1' ו-'ב2' להסכם זה. על מנת לייתר מחלוקות כלשהן לגבי קיום הצו, יהיו הנתבעים רשאים להעביר לידי התובעת דוגמאות נוספות של מוצרים על מנת לקבל את הסכמתה של התובעת לשיווקם. למען הסר כל ספק, אין בהעברת הדוגמאות כאמור כדי לחייב את התובעת ליתן הסכמה כאמור"
.
טענות המבקשת בבקשה
3. לטענת המבקשת, ביום 27/03/12 היא גילתה כי המשיבים משווקים מכנסי ג'ינס הנושאים על גבי הכיס האחורי תפר בצורת האות "W", הדומה עד כדי הטעייה לסימן המסחר "
תפר
W" של המבקשת (להלן:"
סימן התפר נשוא המחלוקת"). לדברי המבקשת, סימן התפר נשוא המחלוקת אינו נזכר בהסכם הפשרה, והיא מעולם לא נתנה את אישורה לשיווק מוצרים הנושאים סימן זה, במהלך תקופת מיצוי המלאי.
עוד טענה המבקשת, כי קיים דמיון חזותי רב בין סימן התפר נשוא המחלוקת לסימן המסחר "
תפר
W" של המבקשת, ומדובר בואריאציה נוספת, זהה כמעט, לסימן המסחר "
תפר
W" של המבקשת, וכי היא לא נתקלה בסימן התפר נשוא המחלוקת קודם לכן.
לדברי המבקשת, היא פנתה למשיבים בדרישה, כי יחדלו משיווק המוצרים הנושאים את סימן התפר נשוא המחלוקת, ואולם המשיבים לא עשו כן. לפיכך, כך, לטענת המבקשת, יש בכך כדי להוות ביזיון בית המשפט.
תשובת המשיבים בתגובה לבקשה