א. ההליך
1. בקשה שהוגשה מטעם המבקשים ליתן צו מניעה, אשר יאסור על המשיבים "למכור ו/או להציע לצדדים שלישיים ו/או לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין הידועים כחלקה 46 בגוש 10199".
ב. הרקע
2. המקרקעין העומדים בבסיס הבקשה מצויים בבנימינה, והם רשומים על שם המשיבה מס' 5. המשיבים 1 ו- 6 עד 9 הם הדירקטורים של המשיבה מס' 5. המשיבה מס' 4 היא בעלת המניות הבלעדית של המשיבה מס' 5, ובעלי מניותיה הם המשיב מס' 1, שהוא בעלים של 84% ממניות החברה, והמשיבים 2 ו- 3, שהם בעלים של 14% ממניות החברה.
3. בבקשתם שלפני טוענים המבקשים, כי מזה כשנה וחצי הם מנהלים מו"מ עם המשיב מס' 1 בנוגע לרכישת המקרקעין מהמשיבה מס' 5. לטענתם, המשיב מס' 1 הציג עצמו כמי שמוסמך לנהל עמם את המו"מ בשם המשיבה מס' 5. במהלך המו"מ הוציאו המבקשים הוצאות שונות לבדיקת עניינים שונים הנוגעים למקרקעין, ואף הוצג להם על ידי המשיב מס' 1 כי המקרקעין חייבים להימכר לפני 31.12.2013, כדי שהמשיבה מס' 5 תוכל ליהנות מהטבות מס שהיו בתוקף עד לאותו מועד.
לטענת המבקשים, במהלך המו"מ שהתנהל בין הצדדים, הוסכם שהמבקשים ירכשו את המקרקעין תמורת הסך 21.2 מיליון ש"ח. בתאריך 30.12.2013 נפגשו הצדדים, עם עורכי דינם, ובתום הפגישה "סוכם כי ביום שלמחרת תתקיים ביניהם פגישה נוספת, אשר במהלכה תעשינה התאמות אחרונות לצורך חתימת הצדדים על הסכם מכר" (וראו סעיף 10 לתצהירו של מר כידן דהרי).
4. ואולם, מתברר כי לפני מועד זה פנו המשיבים 2 ו- 3 לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והגישו תביעה להסרת קיפוח, ובמסגרת תביעה זו ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע פעולות כלשהן בנכסיה של המשיבה מס' 5.
על כן, כאשר התייצבו המבקשים לפגישה שנקבעה לתאריך 31.12.2013, לצורך חתימת הסכם המכר, והביאו עמם מקדמה בסך 3 מיליון ש"ח, הודיע להם המשיב מס' 1 כי ניתן צו המניעה האמור.
5. קיבלתי רשותם של באי כוח הצדדים לעיין בתיק המתנהל בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב (תיק א' 26804-12-12), ומתברר, כי במסגרת התביעה להסרת הקיפוח, הורה בית המשפט לקיים התמחרות ולמכור את הקרקע לכל המרבה במחיר. מבא כוח המשיבים 2 ו- 3 למדתי לדעת, כי עד עתה הוגשו שלוש הצעות רציניות (שאחת מהן לא נתמכה בערבות בנקאית כנדרש), והמחירים שהוצעו עבור המקרקעין גבוהים מהמחיר שהוצע על ידי המשיבים.
ג. תמצית טענות הצדדים
6. בבקשתם טוענים המבקשים, כי הטיוטה שהוחלפה בין הצדדים, ואשר עליה היו הצדדים אמורים לחתום בתאריך 31.12.2013, היא הסכם מחייב, ועל כן אין להתיר למשיבים למכור את המקרקעין לצד שלישי כלשהו. בא כוח המבקשים מוסיף וטוען, שאפילו נניח שלא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים, כי אז נכרת בין הצדדים הסכם לכרות את ההסכם. עוד טוען בא כוח המשיבים, כי צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב הוא תוצאה של קנוניה שנרקמה בין המשיב מס' 1 והמשיבים 2 ו- 3, דהיינו, שהמשיב מס' 1 "הזמין" מהמשיבים 2 ו- 3 את ההליך בו נקטו, כדי לאלץ את המבקשים לשלם תמורה גבוהה יותר מהתמורה עליה הוסכם בין הצדדים. עוד נטען, שלמשיבים 2 ו- 3 אין כל זכות במקרקעין, שהרי הם אינם בעלי מניות במשיבה מס' 5, מה עוד, שהדירקטורים של המשיבה מס' 5 אישרו, בישיבה שהתקיימה בתאריך 24.12.2014, את המכר למבקשים.
7. לעומת טענות המבקשים, טוענים באי כוח המשיבים, כי כלל לא נכרת חוזה מכר עם המבקשים, ועובדה היא, שלבקשת המבקשים לא צורף כל מסמך הנחזה להיות חוזה, בין אם חתום ובין שאינו חתום. באי כוח המשיבים מוסיפים וטוענים, שהסיבה לכך שהמבקשים אינם יכולים להציג חוזה חתום מקורה בכך, שבין הצדדים היו חילוקי דעות לגביהם טרם הושגה הסכמה, ובמיוחד טרם הוסכם האם המחיר שהמבקשים הציעו כולל מע"מ אם לאו, ומי מהצדדים ישא בתשלום היטל ההשבחה.
באי כוח המשיבים מוסיפים וטוענים, כי מטרתם העיקרית של המבקשים בבקשתם היא לקבל כסף ואין להם כל עניין ברכישת המקרקעין, ובכל מקרה מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, שכן מאז 9.1.2014 מתנהל מו"מ עם מציעים שונים, ובמהלכו כבר הוגשו שלוש הצעות רציניות, וחזקה על אותם מציעים, שנשאו בהוצאות שונות. זאת ועוד, אם סברו המבקשים כי יש להם זכות כלשהי במקרקעין, כי אז מצופה היה שכבר בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב יסבו תשומת לבו של בית המשפט לכך, אך הם בחרו למלא פיהם מים, ולא טענו לזכות כלשהי, וכפועל יוצא מכך הורה בית המשפט לקיים התמחרות ביחס לקרקע, ועתה, כאשר מתברר למבקשים שיש מציעים אחרים המבקשים לרכוש את הקרקע במחיר גבוה יותר מזה שהוצע על ידי המבקשים, אצים הם לבית המשפט בבקשתם שלפני.
8. אכן התנהגות המבקשים בדיון שהתקיים בתאריך 9.1.2014 בבית המשפט המחוזי בתל אביב מעוררת תמיהה. אמנם, מקובל עלי שבאותו דיון המבקשים לא היו מיוצגים, ובית המשפט שמע טענות בא כוח המשיבים 2 ו- 3 וכן טענות בא כוח המשיבים 1, 4 ו- 6. המבקשים מסבירים את שתיקתם בכך, שהמשיב מס' 1 אמר להם שאל להם לדבר בדיון, שכן הוא מבקש לבצע "תרגיל" למשיבים 2 ו- 3, ולבקש מבית המשפט כי יחייבם בהפקדת ערובה בסכום גבוה, סכום שלא יהיה ביכולתם לעמוד בו, וכי תידחה בקשתם ותיסלל הדרך למכור את הקרקע למבקשים.
המשיבים 2 ו- 3 מצביעים על התנהלות זו של המבקשים כהתנהלות חסרת ניקיון כפיים, שבבסיסה עומדת קנוניה שנרקמה בין המבקשים והמשיב מס' 1, קנוניה שנכשלה, שכן המשיבים 2 ו- 3 הפקידו את הערובה שחוייבו להפקיד (בסך 750,000 ש"ח). על כן, לטענת המשיבים, אף מטעם זה אין המבקשים זכאים לסעד הזמני המבוקש על ידם, סעד שבבסיסו עומדים דיני היושר.
ד. דיון
9. לאחר ששקלתי החומר שלפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שאין מקום להיעתר לבקשת המבקשים, ולהלן אביא את נימוקי.
10.
העדר הסכם:
(א) המבקשים אינם מצרפים לבקשתם העתק מהסכם מכר, ואף לפי הנטען בבקשתם הסכם שכזה טרם נחתם. השאלה האם נחתם הסכם אם לאו היא שאלה משנית, שכן השאלה הצריכה דיון היא, האם נכרת בין הצדדים הסכם על פי טיוטות שהוחלפו ביניהם. חתימת הצדדים על הסכם היא ראיה שאכן הצדדים הסכימו לכרות את ההסכם, ובהעדר חתימה יש לבחון האם קיימות ראיות אחרות מתוכן ניתן ללמוד שההסכם שלא נחתם אכן נכרת (כגון: ביצוע התשלומים על פי המוסכם, התנהגות הצדדים על פי המוסכם, פעולת הצדדים למימוש תנאים מתלים וכיו"ב).