השאלה אשר עלי להכריע בה במסגרת החלטה זו, היא האם פגיעה של מוט, המהווה חלק ממחסום מסילת ברזל של רכבת, באדם, אשר יצא מרכבו כדי לבדוק את תקינותו של המחסום, ואשר נפגע כתוצאה מנפילה פתאומית של המוט על ראשו, הינה בגדר תאונת דרכים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "
חוק הפיצויים").
התובע תבע את שני הנתבעים, בתביעות חילופיות: כנגד הנתבעת 1 נטענות טענות רשלנות וכנגד הנתבע 2, הבעלים של הרכב שבו נסע התובע, נטענה טענה של חבות, על פי חוק הפיצויים. יש לציין, כי בתחילה, הוגשה התובענה רק כנגד הנתבעת 1, ואולם בעקבות טענת העדר חבות של זו האחרונה, ביקש התובע לתקן את כתב התביעה, הרשות ניתנה והוספה העילה לפי חוק הפיצויים, כנגד הנתבע 2.
יצוין, כי התובע בחר שלא לנקוט עמדה, בהתייחס למחלוקת, כפי שהוגדרה לעיל, אם כי, כאמור, הוא שביקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את הנתבע 2. התובע גם ביקש לפטור אותו מהגשת סיכומים.
למעשה, לצורך ההכרעה בסוגיה שבפניי, אין מחלוקת משמעותית, מן הבחינה העובדתית, בין הנתבעים.
על פי תצהיר הנסיבות של התובע מיום 7.9.10, הוא נסע עם רכבו, כאשר ביציאה מאשדוד הוא ניצב לפני מסילת הרכבת, כשהמחסום פתוח "שלושת רבעי" ותפוס בעמוד החשמל על בורג שתפס את המחסום. הרמזור היה אדום. התובע ירד מן הרכב כדי לבדוק אם הוא יכול להמשיך בנסיעה למרות המפגע, כלשונו, הרכב נשאר מונע ולאחר הבדיקה הוא התכוון להמשיך בנסיעה. כוונת התובע הייתה, כך על פי הצהרתו, להמשיך בנסיעה ולעבור אל הצד השני של המסילה. הואיל והמחסום היה בחלקו מורד והרמזור אדום, לא נותרה לתובע ברירה, אלא לבדוק את המפגע וכיצד הוא יכול לעבור אותו.
לאחר שירד מהרכב, הוא בדק את המפגע, מקרוב, ונוכח לגלות כי המחסום תקוע ולא מצליח לעלות חזרה למעלה, וכן כי אין כל רכבת באופק והתובע סבר שהמדובר בתקלה.
התובע פנה לחזור לרכבו על מנת להמשיך בנסיעה מעל הפסים, למרות המפגע שמצא, ולפני שהצליח לעשות כן, המחסום השתחרר מבסיסו ונחת על ראשו של התובע. כתוצאה מכך התובע נחבל.
יש לציין, כי בשלב הזה, מונחות בפניי גרסאות שונות של התובע לגבי משך הזמן שחלף מרגע יציאתו מן הרכב ועד לפגיעה, בין מספר שניות לשתי דקות ומחצה, אך מצאתי, כי אין צורך לקבוע מסמרות לעניין משך אותו הזמן, לצורך מתן ההחלטה דנא, שכן, בכל מקרה, ניתן לומר כי אין המדובר הוא במשך זמן ארוך, אלא בין מספר שניות לשתי דקות ומחצה.
על פי עדות התובע, בדיון שהתקיים ביום 4.5.11, המרחק בין הרכב למחסום היה קצר, צעד או צעד וחצי (עמ' 8, ש': 2 לפרוט').
תמצית טענות הנתבעת 1
הנתבעת 1 טוענת, כי נסיבות פגיעתו של התובע מצביעות על כך כי בתאונת דרכים עסקינן. לטענתה, יש לראות באירוע ככזה שאירע במהלך שימוש ברכב מנועי, בין בשל היותו של האירוע בבחינת "נסיעה ברכב", ובין בשל היותו בבחינת טיפול דרך או תיקון דרך ברכב.
ב"כ הנתבעת 1 הפנה לפסיקת בתי המשפט בנושאים האמורים ולמבחנים השונים אשר נקבעו, לאחר תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים.
תמצית טענות הנתבע 2
הנתבע 2 טוען, כי האירוע אינו מהווה שימוש ברכב מנועי, שכן אין קשר סיבתי משפטי בין הנסיעה לבין פגיעתו של התובע מן המחסום. כן טוען הנתבע 2, כי אין המדובר הוא בתיקון או טיפול דרך, שכן על מנת שאלה יהיו בגדר תאונת דרכים, עליהם להוות תיקון או טיפול ברכב עצמו ולא בדרך.
דיון והכרעה
שימוש ברכב מנועי
בסעיף 1 לחוק הפיצויים מצויה ההגדרה ל"שימוש ברכב מנועי", כדלקמן:
"
נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו, או בידי אדם אחר, שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".
בטרם אכריע בשאלה האם יש לראות בתאונה, כפי שתוארו נסיבותיה לעיל, משום תאונת דרכים, בהיותה בגדר שימוש ברכב מנועי, חשוב לחזור ולציין את ההלכה, לפיה רשימת השימושים המצויה בהגדרת "שימוש ברכב מנועי", היא רשימה סגורה. כך קבע כב' המשנה לנשיאה, השופט א. ריבלין, ב
רע"א 5099/08
חסן נביל נ' "הדר" - חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים) (להלן: "
פס"ד נביל").