1. המשיב הגיש נגד המבקש תביעה שכנגד על סך 250,000 ש"ח, שתמצית עובדותיה הינה כדלקמן: ביום 4.12.11 נכרת בין המבקש והמשיב הסכם להקמת שותפות בעסקי טקסטיל. על פי ההסכם, שנוסח על ידי המבקש, עורך דין במקצועו, ישקיע כל אחד מהשותפים סך של 300,000 ש"ח. השותפות, שנוהלה על ידי המשיב, נקלעה לחובות (בין היתר, עקב חדלות פרעון של חברת ש. בר טקסטיל בע"מ, אשר לא שילמה לשותפות בעבור סחורה שרכשה ממנה), ומכרה את עסק הטקסטיל לצד שלישי. לאחר מכירה זו, נותרו לשותפות חובות בסך של 500,000 ש"ח. לאור הוראות פקודת השותפויות [נוסח חדש] התשל"ה - 1975(להלן - פקודת השותפויות), עתר המשיב לחייב את המבקש לשלם לו 250,000 ש"ח.
א. הבקשה למחיקה על הסף - טענות הצדדים
2. ב"כ המבקש הגיש בקשה למחיקתה על הסף של התביעה שכנגד. לטענת ב"כ המבקש, לאור הוראת סעיף 3 להסכם השותפות (שהעתקו צורף כנספח לכתב התביעה שכנגד), הקובעת כי המשיב לבדו יספוג את הפסדי השותפות, הרי אין כתב התביעה שכנגד מגלה עילת תביעה, אף אם יוכחו העובדות הנטענות בו. באשר להסתמכות המשיב על הוראות פקודת השותפויות, טען המבקש כי הוראותיה הינן דיספוזיטיביות, ורשאים הצדדים (כפי שאכן עשו) להתנות עליה בהסכם ביניהם.
3. ב"כ המשיב העלה נימוקים אחדים לדחיית הבקשה למחיקה על הסף: (א) נגד המשיב הוגשו תביעות בגין חובות השותפות, ובקשת המבקש הינה ניסיון התחמקות מנשיאה משותפת בחובות אלו; (ב) פרשנותו של סעיף 3 להסכם השותפות מצריכה שמיעת ראיות ואין מקום למחיקת התביעה שכנגד על הסף על בסיס קבלת הפרשנות המוצגת על ידי המבקש; (ג) סעיף 3 להסכם השותפות עוסק בחלוקת רווחים במהלך הפעילות השוטפת של השותפות ולא בנשיאה בחובות השותפות משזו חדלה לפעול; (ד) לו הייתה פקודת השותפויותמאפשרת התניה על ההוראה בדבר נשיאת כל שותף בחובות השותפות, הייתה בכך פגיעה בצדדים שלישיים תמי לב; (ה) הדרך היחידה לשחרר שותף מחובות השותפות הינה על ידי הקמת שותפות מוגבלת, דבר שלא נעשה במקרה הנוכחי; (ו) מחיקה על הסף הינה צעד קיצוני שאינו במקומו כאשר קיימת מחלוקת פרשנית של הסכם. לתגובה צורף תצהיר של המשיב, הזהה לתגובה עצמה.
4. ב"כ המבקש שנתבקש להגיב על תגובת המשיב, פתח את תגובתו לתגובה בדברי בלע כנגד המשיב ואדם נוסף (שהינו נתבע בתביעה העיקרית, אולם איננו תובע שכנגד), בכנותו אותם "שני נוכלים מתוחכמים אשר קשרו קשר יחדיו כדי להונות את המבקשים" (אף כי עניין לנו עם מבקש אחדבלבד, הוא הנתבע בתביעה שכנגד). רק לאחר שהוסיף תשתית עובדתית שאין לה זכר בכתב התביעה שכנגד ובבקשתו למחיקה על הסף, פנה ב"כ המבקש להתמודדות עם טענות ב"כ המשיב בתגובתו.
הסגנון המשתלח והבוטה בו נקט ב"כ המבקש כלפי המשיב אינו עולה בקנה אחד עם תקנה 77 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) ועם כלל 33 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו - 1986, ואף אין לו דבר וחצי דבר עם הטיעון המרכזי העומד בבסיס הבקשה. סגנון זה איננו ראוי ואינו הולם בעלי דין המייצגים לקוחות בערכאות משפטיות, יהיו תחושותיהם של הלקוחות כלפי יריביהם בעלי הדין אשר יהיו. כמצוין בתקנה 91(א) לתקנות, הסנקציה של מחיקת כתב טענות עקב סגנון מתלהם ופוגעני הינה אפשרית, אם כי אמנע ממנה בפעם הזו.
5. לגופם של דברים, העלה ב"כ המבקש את הטענות הבאות: (א) לשונו של סעיף 3 להסכם השותפות הינה חד משמעית, ואין להיזקק לפרשנות מקום בו אומד דעת הצדדים משתמע מלשון ההסכם; (ב) אין עיגון בהסכם לטענה כי סעיף 3 איננו חל כשמדובר בנשיאה בחובות השותפות כאשר היא חדלה לפעול; (ג) לו הייתה פקודת השותפויותמאפשרת התניה על ההוראה בדבר נשיאת כל שותף בחובות השותפות, הייתה בכך פגיעה בצדדים שלישיים תמי לב; (ד) לקיומה או אי קיומה של שותפות מוגבלת אין דבר עם זכותם של השותפים, המעוגנת בסעיף 30 לפקודת השותפויות, לשנות את זכויותיהם וחובותיהם ההדדיים של השותפים, והשינוי הינו בר תוקף ביחסים הפנימיים ביניהם.
ב. סעיף 3 להסכם השותפות
6. סעיף 3 להסכם השותפות בין המבקש והמשיב, שצורף לכתב התביעה שכנגד, ואשר כותרתו הינה "הון השותפות וחלוקת רווחים", קובע כדלקמן:
"חלקו של כל אחד מהצדדים בהשקעות בשותפות יהיה 50%. הצדדים מצהירים ומתחייבים בזאת כי ההון ההתחלתי שיושקע ע"י צד א' טרבלסי חברון בשותפות הינו 300,000 ש"ח, וע"י צד ב' עין (צריך להיות "עידן" - א"ג) ישועה סכום זהה בו הוערכו החבויות הפועלות והסחורה הנמצאת בה. מוסכם בין הצדדים כי חלוקת הרווחים תהיה כדלהלן: צד א' טרבלסי חברון יקבל מהשותפות סכום של 372,000 ש"ח שיחולק ב...18 תשלומים (ללא קשר לרווחי החברה או הפסדיה) צד ב' עידן ישועה ייהנה מיתרת הרווחים, כמו כן יספוג הוא ורק הוא את ההפסדים במידה ויהיו".
בסעיף 6 להסכם, שכותרתו "ניהול השותפות", נקבע, בין השאר, כי השותפות תנוהל על ידי המשיב, וכי המבקש לא יתערב בניהולה כל עוד הרווחים שהובטחו לו ישולמו בזמן על פי רשימת ההמחאות שהתקבלו ביום החתימה על ההסכם.
7. כמתואר לעיל, ב"כ המשיב סבור שכל עוד לא הוכחה בבית המשפט פרשנותו הנכונה של סעיף 3 להסכם השותפות, הרי שלא ניתן לקבוע ממצא פרשני שתוצאתו תהא מחיקה על הסף של התביעה שכנגד. נזכיר, איפוא, על רגל אחת את עיקרי תורת פרשנותו של הסכם.
ההלכה באשר לדרכי פרשנותו של הסכם עברה טלטלה בעקבות פסק דין אפרופים (ע"א4628/83 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2) 265 (1995) וניתוחו בפרשת ארגון מגדלי ירקות (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ביום 11.5.2006)). בע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט (פורסם בנבו ביום 28.1.2008) נקבע כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובפסק דין ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשונו של ההסכם היא ברורה וחד משמעית, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. בע"א 8729/07 אירומנטל בע"מ נ' קרן קיימת לישראל (פורסם בנבו ביום 12.11.2009) הדגיש בית המשפט כי לעולם יפתח הפרשן בלשונו של הטקסט אך בכך לא יסיים את הילוכו, ועל מנת לעמוד על אומד דעתם של הצדדים, יש לבחון את טיבו של החוזה, תכליתו וכלל הנסיבות הקשורות לחוזה.
8. במקרה הנוכחי לשון ההסכם הינה ברורה ואין אנו נזקקים לפנות לנסיבות החיצוניות לשם לימוד אומד דעתם הסובייקטיבי והאובייקטיבי של הצדדים. סעיפים 3 ו-6 בהסכם מתארים בבירור את אופי השיתוף בין חברי השותפות: נקבע כי חלקו של המשיב הינו הדומיננטי, בהיותו המנהל ומי שייהנה מ"יתרת הרווחים" ו"יספוג" הפסדים, בעוד אשר חלקו של המבקש מצטמצם להשקעה כספית תחילה ולקבלת 372,000 ש"ח בתשלומים במשך שנה ומחצה.
9. בכתב התביעה שכנגד לא הונחה תשתית עובדתית העומדת בניגוד לתוכנו של סעיף 3 להסכם השותפות. לא נטען בו לפרשנות העומדת בסתירה ללשונו של הסעיף, ואף לא נעשתה אבחנה בין "שותפות פעילה" ל"שותפות שחדלה מלפעול", שהינה אבחנה שאיננה קיימת בהסכם השותפות ושהועלתה לראשונה יש מאין בתגובה לבקשה. מאלף הדבר כי בסעיף 4.1 לכתב התביעה שכנגד צוטט רק חלק אחר של סעיף 3 להסכם, הדן בהשקעה הכספית הזהה של הצדדים לשותפות, תוך התעלמות מאותו חלק בסעיף 3 הדן ב"ספיגת" הפסדי השותפות על ידי המשיב.
10. התוצאה הינה כי על בסיס כתב התביעה שכנגד והנספח לוניתן לקבוע כי סעיף 3 להסכם השותפות, שלשונו ברורה ותוכנו משתלב ועולה בקנה אחד עם שאר סעיפי ההסכם, מקים מחסום בפני המשיב, אשר מונע ממנו מלדרוש מהמבקש לשאת בחובות השותפות.
11. מעבר לדרוש יוער כי בכתב התביעה שכנגד נטען כי חובות השותפות עומדים על סכום עגול של 500,000 ש"ח, והינם רשומים על שם המשיב, אולם לא הונחה כל תשתית עובדתית אודות מקור החובות ודרכי פירעונם. המשיב אף לא טען כי הוא או השותפות פרעו חובות אלו, כולם או מקצתם.
ג. פקודת השותפויות
12. סעיף 20 לפקודת השותפויות קובע כי כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף. אולם פרק ד' לפקודת השותפויות דן ביחסים בין השותפים לבין עצמם, וסעיף 34 בו, שכותרתו "זכויותיהם וחובותיהם של השותפים", קובע את זכויותיהם בנכסי השותפות וחובותיהם כלפיה "בכפוף להסכם מפורש או משתמע בין השותפים". מלשון זו עולה כי מדובר בהוראת חיקוק דיספוזיטיבית, ניתנת להתנאה (וראו: ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פס' 13 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (פורסם בנבו, 8.6.2005)). כמוהו אף סעיף 30 לפקודת השותפויות, הדן בשינוי תנאי השותפות בהסכמה, בו מצוין כי הזכויות והחובות ההדדיות של השותפים, בין שנקבעו בהסכם ובין שהוגדרו בפקודה, ניתנים לשינוי בהסכמת השותפים.