החלטה בתיק רע"צ 19156-09-13

1.      מהות הערעור

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, כפיר מירב, מיום 21.07.2013 וה- 03.09.2013 בעניין חלוקת כספים מעוקלים בהתאם לסעיף 76 ל חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

בהתאם להחלטתה, הנושה שביקש את מינוי כונסת הנכסים ופעל לנקיטת הליכי המימוש, זכאי לקדימות ביחס לחובו על פני יתר הנושים שהטילו עיקול על הנכס;

2.      הרקע

מדובר בחייב, אשר חב בחובות כבדים למספר נושים;

הזוכה בתיק, המשיב 2, באמצעות כונסת הנכסים, נושה רגיל, הטיל ביום 02.12.2008, עיקול על זכויות החייב 2 בדירת מגורים, אשר היתה משותפת לחייב ולרעייתו המנוחה. כן עתרו למנות את עורכת הדין ככונסת נכסים מכוח העיקול.

המינוי ניתן ביום 01.06.2009.

בהמשך הגישה כונסת הנכסים תביעה לפירוק שיתוף, מכרה את הדירה והעבירה את מחצית תמורתה ליורשי המנוחה - רעייתו של החייב.

על זכויות החייב בלשכת רישום המקרקעין, נרשמו עיקולים זמניים ועיקולי הוצאה לפועל על ידי נושים שונים, ביניהם הבנקים.

ביום 20.02.2013 הוגשה בקשה לחלוקת הכספים השייכים לחייב בין נושיו.

בהתאם לדו"ח כונסת הנכסים, סך חובות החייב היה על סך של 8,561,544.3 ש"ח. לאחר תשלום יתרת החוב למשיב בסך של 149,358.40 ש"ח נותרה בקופת הכונסת ייתרה על סך של 619,721.7 ש"ח, כאשר יש לחלקה בין הנושים על פי חלקם היחסי מתוך נשייה כוללת בסך של 8,412,185.9 ש"ח (ר' נספח ב' לערעור).

המערער התנגד להצעת החלוקה;

לטענתו, בהתאם לפרשנות סעיף 76 (א) לחוק ההוצאה לפועל, אין להעניק לנושה, אשר הביא בפעולות למכירת הנכס, לתשלום כספים לתועלת הנושים, העדפה בעת שהוטלו עיקולים נוספים על הנכס.

המערער הוסיף שם שכל המאמצים שנעשו הם מאמצי הכונסת והמשיב לא היה צריך לשאת בהוצאות, שכן שכר הכונס והוצאות הכינוס אמורים להיפסק על ידי הרשם ולהיות חלק מהוצאות הכינוס.

המערער גרס שאלמלא הקדים אותו המשיב, קרוב לודאי שהוא היה מבקש מינוי כונס נכסים.

לאחר שנתקבלה גם תגובת הכונסת, הרשמת נתנה החלטתה נשוא הערעור, קיבלה את עמדת הכונסת והורתה על ביצוע חלוקת הכספים כבקשתה.

ביום 03.09.2013 לאחר ביצוע החלוקה בפועל, הכונסת שוחררה מתפקידה והתיק נסגר.

-          מכאן הערעור שהוגש.

3.      ההחלטות נשוא הערעור