החלטה בתיק רע"פ 182/13

• 1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז, אשר ניתן על-ידי כב' השופטים א' טל - סג"נ, י' שפסר, ו-ז' בוסתן, בעפ"ג 249-12, מיום 9.12.2012. במסגרת פסק דינו, דחה בית-המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית-משפט השלום ברחובות, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת ל' צבר, בת"פ 35773-01-11, מיום 15.7.2012.

           בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז, אשר ניתן, כאמור, ביום 9.12.2012. ביום 7.1.2013, החלטתי לעכב את ביצוע עונש המאסר, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

כתב האישום וההליך בבית-משפט השלום

• 2.             ביום 19.1.2011, הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין שני אישומים. במסגרת האישום הראשון, ייוחסו למבקש עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380, בקשר עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בן משפחה, לפי סעיף 379, בקשר עם סעיף 382(ב) לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ועבירה של היזק בזדון לרכוש, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. במסגרת האישום השני יוחסה למבקש עבירה נוספת של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בן משפחה, לפי סעיף 379, בקשר עם סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

• 3.             ביום 1.1.2012, לאחר שבתחילה כפר המבקש באישומים המיוחסים לו, הודיעו הצדדים לבית-משפט השלום, כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יודה המבקש בעבירות הכלולות בכתב אישום מתוקן, שבמסגרתו שונו חלק מהעובדות שהופיעו בכתב האישום המקורי. עוד הוסכם כי בטרם יגזור בית-המשפט את עונשו, יישלח המבקש אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין עונשו של המבקש. בהקשר זה, הודיעה המאשימה לבית-המשפט, כי בכוונתה לעתור, בין היתר, לעונש ממושך של מאסר בפועל, ואילו בא-כוח המבקש דאז, עו"ד אורן שי, הודיע, כי בכוונתו לעתור לאי-הרשעה.

• 4.             מעובדות האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 6.1.2011, בשעה 13:00 או בסמוך לכך, השליך המבקש לעבר ראשה של אשתו באותה העת (להלן: המתלוננת), מזונות שונים, הכה אותה באגרופיו, איים עליה וקיללה. בהמשך לכך, השליך המבקש את תכולת המקרר על רצפת הבית, ריסק מספר כסאות, ושבר, באמצעות מטאטא, פמוטים, אשר הוצבו בסלון הבית. באותו היום, בסביבות השעה 17:00, ריסק  המבקש חפצים נוספים, השליך לעבר ראשה של המתלוננת חלקי ארון, סטר לה, הכה אותה באגרופיו, והרימה בחולצתה עד שזו נקרעה. לאחר מכן, הוביל המבקש את המתלוננת למיטתם, הסיר ממנה את מכנסיה ואת תחתוניה ובעט בירכה. במעשיו אלו, תקף המבקש את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה, איים עליה וגרם לה חבלות של ממש, והזיק לרכוש במזיד.

           מעובדות האישום השני עולה, כי כחודש ומחצה לאחר האירועים המתוארים באישום הראשון, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לאחר שמאכליה של המתלוננת לא ערבו לחיכו של המבקש, הוא דחף את המתלוננת אל מחוץ לביתם, נעל את דלת הבית, והותירה מחוץ לבית. במעשים אלה תקף המבקש את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה.

• 5.             בית-משפט השלום, קיבל את הסדר הטיעון, הורה על תיקון כתב האישום, והרשיע את המבקש, על-יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בהתאם להסדר הטיעון, הורה בית-המשפט על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, אשר יכלול, בין היתר, התייחסות מפורשת לאפשרות של ביטול הרשעתו.      
• 6.             ביום 23.5.2012, הוגש לבית-משפט השלום, תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, אשר בו נאמר, בין היתר, כי המבקש הוא "[...] אדם המאופיין במעברים דיכוטומיים במצבו הרגשי, בעמדותיו ובתגובותיו ההתנהגותיות. ניכר כי מתקשה לווסת את דחפיו, מתקשה לווסת את רגשותיו ועל רקע זאת מגיב לגירויים בחייו באופן שאינו פרופורציונאלי ואיננו מאוזן [...] התנהגותו איננה צפויה, בלתי מבוקרת ולעיתים אף בלתי נשלטת". עוד נאמר בתסקיר, כי התנהלותו המתוארת של המבקש, עמדותיו העוינות כלפי גורמי הטיפול ויחסו האמביוולנטי ביחס לטיפול, מנעו את שילובו, לאורך זמן, בהליך טיפולי אפקטיבי, או בטיפול פסיכיאטרי. בהמשך, קבע שירות המבחן, כי המבקש הביע חוסר עקביות גם בנוגע לאחריותו למעשים המיוחסים לו ובהבעת חרטה עליהם.

           עוד ציין שירות המבחן, כי משיחות עם המתלוננת עולה, כי התנהגותו האימפולסיבית והאלימה של המבקש התבטאה גם ביחסו כלפיה, והחלה עוד מראשית הקשר ביניהם, ולעיתים נעשתה אף בנוכחות בנם המשותף. בהקשר זה, הביעה המתלוננת, חשש ממשי פן ימשיך המבקש לפגוע בה בעתיד, חרף העובדה שהם אינם נשואים עוד.

           בהתייחס למערכת היחסים של המבקש עם בנו, נאמר בתסקיר, כי בחודשים הראשונים שלאחר הגשת התלונה נגדו, נהג המבקש להיפגש עם בנו, אחת לשבוע "במרכז הקשר". ואולם, ביקורים אלה הופסקו לנוכח "התנהגותו החריגה" של המבקש, הן כלפי העובדים הסוציאליים והן כלפי פקידת הסעד, אשר אף הגישה למשטרה תלונה נגדו.

           אשר לשאלת עונשו של המבקש, סבר שירות המבחן, כי היות שהמבקש שואב כוחות וסיפוק רב מעבודתו, והואיל ותפקודו התעסוקתי מהווה גורם המקטין את הסיכון להישנותה של התנהגות אלימה מצידו בעתיד, קיימת חשיבות כי העונש, אשר יושת עליו, לא יפגע בתפקודו התעסוקתי. על-כן, המליץ שירות המבחן, כי לא יוטל על המבקש עונש מאסר בפועל, אשר יוביל לפיטוריו, אלא עונש מאסר מותנה, בנוסף לפיצוי המתלוננת והתחייבות כספית להימנע מעבירה. יחד עם זאת, נאמר בתסקיר, כי היות שהרשעת המבקש לא תוביל, בניגוד לטענתו, לשלילת רישיונו כהנדסאי, אין מקום להמליץ על אי-הרשעתו.

• 7.             ביום 30.5.2012, במהלך דיון, אשר נועד לטיעונים בנוגע לעונשו של המבקש, טען המבקש, כי האמור בתסקיר המבחן, בדבר אי-יכולתו להשתלב בהליך טיפולי, אינו מדויק. זאת שכן, קביעה זו מתעלמת מן העובדה שהוא עבר הליך טיפולי, במשך מספר חודשים, בליווי אישי של קצינת המבחן, אשר ליוותה אותו במסגרת תיק המעצר, הגב' אורנה מנדס, אשר הגישה, ביום 12.4.2011, תסקיר מעצר חיובי ואף העידה לטובתו של המבקש בדיון בנושא מעצרו. הליך טיפולי זה הופסק, כך נטען, בשל התערבותם של גורמים שונים, אשר פעלו כדי לפגוע במבקש, במסגרת הליכים משפטיים אזרחיים, שניהל נגד המתלוננת. לנוכח טענה זו, ובשל העובדה כי לדעת בית-המשפט קיים פער "מעורר תמיהה", בין חומרת הנתונים המופיעים בתסקיר לבין המלצת שירות המבחן, הורה בית-משפט השלום על הגשת תסקיר נוסף בעניינו של המבקש.
•  

           בהמשך להחלטה זו, ולאחר שקיים שיחת טלפון עם קצינת המבחן המחוזית, הורה בית-משפט השלום, ביום 12.6.2012, כי שירות המבחן ימסור "הבהרה בשני חלקים": החלק הראשון יעמוד לעיונם של באי-כוח הצדדים, ואילו החלק השני, יוותר חסוי, ויעמוד לעיונו של בית-המשפט בלבד. בחלקו הגלוי של התסקיר המשלים, מיום 12.6.2012, הדגיש שירות המבחן את הכישלונות, החוזרים ונשנים, בשילובו של המבקש במסגרות טיפוליות שונות, כאמור בתסקיר המבחן הראשון. בהתייחסו להמלצות בעניינו של המבקש, הבהיר שירות המבחן, כי אלו נסמכו על הסברה, כי לאור נתוניו האישיים, התנהלותו הבעייתית, והסיכון הנשקף הימנו, קיימת חשיבות בשמירת הרצף התעסוקתי של המבקש, אשר יקטין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

           באותו יום, נשלח לבית-המשפט מסמך נוסף מטעם שירות המבחן, לעיונו של בית-משפט השלום בלבד, ובסיומו נאמר כי יש להתייחס, אך ורק, לתסקירים האחרונים בעניינו של המבקש, ולא לתסקירי המעצר.  

• 8.             בהחלטתו מיום 13.6.2012, התייחס בית-משפט השלום, בין השאר, לחלקו החסוי של התסקיר המשלים, וקבע, כי תוכנו מאשש את הנתונים העובדתיים, כפי שאלה עולים משני תסקירי המבחן הגלויים. בנסיבות אלה, כך נקבע, אין מקום להורות על עריכת תסקיר מבחן נוסף, ואין להישמע לטענות בא-כוח המבקש דאז, על-אודות התנהלותם של גורמים שונים, לרבות שירות המבחן, בנוגע להליכים משפטיים אחרים, המתנהלים בין המבקש לבין המתלוננת.

• 9.             ביום 15.7.2012, גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש. בפתח גזר דינו, חזר בית-המשפט על עובדות כתב האישום המתוקן, תוך שהדגיש את האלימות הפיסית והמילולית, שהפעיל המבקש נגד המתלוננת, ואת מסכת ההתעללות המתמשכת שעברה. בהמשך, התייחס בית-המשפט, באריכות, לאמור בתסקירי המבחן האחרונים, וקבע, כי חרף עברו הנקי של המבקש, ולמרות הבעת החרטה וקבלת האחריות העקרונית על מעשיו, הרי שלאור חומרת העבירות, אשר בהן הודה, ולאור תוכנם השלילי של תסקירי המבחן, אין בידו לקבל את המלצת שירות המבחן, להימנע מהטלת מאסר בפועל על המבקש. בית-המשפט קבע, כי בנסיבות העניין נדרשת "ענישה מוחשית שיהא בה בבחינת מיצוי הדין עם [המבקש] [...]".