לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) בת"א 31164-11-13 מהימים 25.11.2013 ו-28.1.2014, במסגרתן ביטל בית המשפט את צו המניעה שנתן במעמד צד אחד ודחה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו זו.
1. המבקשת 1 (להלן: האם) היא אימן של המבקשת 2 (להלן: ע') ושל א'. בין ע' לבין א' מתנהל סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה במסגרת א"פ 30974-11-13, בשאלה האם יש להכריז על האם כפסולת דין, ואם כן, מי מביניהן ראויה לשמש כאפוטרופא על גופה ועל רכושה. זאת, בעקבות בקשה שהגישה ע' למינויה כאפוטרופא זמנית על גופה ועל רכושה של האם (להלן: בקשת האפוטרופסות). בקשת האפוטרופסות הגיעה על רקע גילויה של ע' כי האם עברה להתגורר עם א' בעיר שונה מזו שבה חיה בשנים האחרונות ומשהתברר לה כי האם מכרה את דירת מגוריה למשיב במסגרת הסכם מכר מיום 27.10.2013 (להלן: הסכם המכר).
2. נוסף על בקשת האפוטרופסות, בעקבות גילויים אלו הגישה ע' תביעה לביטול הסכם המכר שנערך בין האם לבין המשיב. ע' מבססת את תביעתה על כך שהאם, קשישה בת 87, סובלת משלב מתקדם של מחלת האלצהיימר ועל כך שכבר בחודש אפריל 2013 נקבע כי היא אינה מסוגלת לדאוג לענייניה, אינה מתמצאת בזמן ובמקום ואינה מסוגלת לתפקד. בד בבד עם הגשת התביעה, ביום 17.11.2013, ביקשה ע' מבית המשפט המחוזי צו מניעה במעמד צד אחד שיאסור על המשיב לעשות כל פעולה בדירת המגורים של האם. בית המשפט העניק את הצו המבוקש באותו יום. ואולם, לאחר דיון שנערך לפניו ביום 25.11.2013 ולאחר שא' הציגה חוות דעת לפיה האם כשירה לחתום על צוואה, הורה בית המשפט על ביטול צו המניעה תוך שהוא קובע כי נראה שהאם הבינה את הפעולה המשפטית שבוצעה על ידיה. יחד עם זאת, בשל חשש שהביעה ע' לפיו אם יועברו כספי המכירה לאם הרי שאלו יועברו לא' וישמשו לפירעון חובות לנושים שונים שלה, הורה בית המשפט כי כספי מכירת הדירה יוותרו בנאמנות (להלן: ההחלטה הראשונה).
3. ביום מתן ההחלטה הראשונה, הורה בית המשפט לענייני משפחה על מינויה של ע' כאפוטרופא זמנית על האם, אך ביטל החלטה זו באותו יום בשל התנגדות היועץ המשפטי לממשלה. בדיון שנערך לפני בית המשפט לענייני משפחה ביום 20.1.2014, נקבע כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט שיבחן את האם ויקבע האם יש להכריז עליה כעל פסולת דין וכי רק לאחר מכן תידון שאלת זהותו של האפוטרופוס הראוי. בעקבות החלטה זו, הגישה ע' בקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה וביקשה להורות על השבת צו המניעה הזמני על כנו עד לקבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה וקבע כי הדרך פתוחה בפני ע' להגיש בקשה מתאימה לאחר קבלת חוות הדעת (להלן: ההחלטה השנייה).
4. בד בבד עם הגשת הבקשה שלפני, ביקשה ע' להורות על מתן צו מניעה ארעי עד להכרעה בבקשה. ביום 30.1.2014 נעניתי לבקשה במעמד צד אחד, בין היתר לאור העובדה שע' ציינה בבקשה כי בדיקת האם אצל המומחה מטעם בית המשפט נקבעה ליום 30.1.2014 אחר הצהריים. בהתאם, הוריתי לע' לעדכן את בית המשפט בתוצאות הבדיקה. ביום 2.2.2014 עדכנה ע' כי מועד הבדיקה נדחה לבקשת א' ליום 11.2.2014 בשעה 16:00.
5. ע' מבקשת לבטל את החלטות בית המשפט המחוזי ולקבוע כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מחייבים מתן צו מניעה שיאסור על עשיית פעולה בדירת המגורים של האם עד להכרעה בתביעה שהגישה. לטענתה, החלטת בית המשפט להותיר את כספי התמורה בגין מכירת הדירה בנאמנות אינה מגנה על האינטרס של האם ואינה רלבנטית לסעד המבוקש בתביעה. ע' טוענת כי הסכם המכר קובע כי זכותו של המשיב להעביר את דירת המגורים על שמו במרשם המקרקעין לאחר תשלום 10% בלבד מהתשלום שנקבע. לכן, הקפאת העברת הכספים כלל אינה חוסמת את העברת הקניין אשר עלולה להסב נזק כבד ובלתי הפיך לאם במיוחד לאור טענתה כי הדירה נמכרה במחיר הנמוך באופן משמעותי ממחיר השוק. בקשר לסיכויי הערעור, טוענת ע' כי אם ייקבע שהאם אינה כשירה לבצע פעולות משפטיות יהיה בכך כדי לסייע לה באופן משמעותי להוכיח שהסכם המכר לא נחתם על ידי האם מתוך גמירת דעת מלאה.
6. המשיב, מצידו, טוען תחילה כי כלל לא ברור מכוח מה הגישה ע' את הבקשה בשם האם, שכן ייפוי הכוח הנוטריוני שעל בסיסו הגישה את התביעה בוטל לבקשת האם. לטענתו, צדק בית המשפט המחוזי כשהסיר את צו המניעה וזאת לאחר שהתרשם ממצבה של האם באופן עצמאי. המשיב מפנה לחוות הדעת שהוגשה על ידי א' לפיה האם כשירה לבצע פעולות משפטיות וטוען כי בכך יש כדי להצביע על סיכויי התביעה הנמוכים. באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי שילם את מלוא המיסים החלים על העסקה וכי ברצונו לשפץ את הדירה ולהשכירה כדי לנצל אותה מבחינה כלכלית וכי כל עיכוב גורם לו לנזקים.
7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולקבל את הערעור כך שיינתן צו מניעה האוסר על ביצוע פעולות בדירת המגורים של האם עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי שתינתן לאחר שתתקבל חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לענייני משפחה.
8. כידוע, סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" תינתן ככל שיוכח כי יש צורך בהפעלת ביקורת ערעורית מיידית שאם לא כן ייפגעו זכויותיו של המבקש באופן שלא ניתן לתיקון על ידי פסיקת הוצאות בהמשך.
9. אדגיש תחילה כי ע' איחרה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה, שכן הבקשה שלפני הוגשה ביום 30.1.2014 ואילו ההחלטה הראשונה ניתנה ביום 25.11.2013. משכך, אדון בבקשה ככל שהיא מתייחסת להחלטה השנייה בלבד. כידוע, בבואו של בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני, עליו לשקול שני שיקולים עיקריים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. לצד שני אלו, על בית המשפט לבחון גם שיקולי יושר [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 915-914 (מהדורה אחת עשר, 2013) (להלן: גורן)]. שני השיקולים הראשונים - סיכויי התביעה ומאזן הנוחות - נבחנים כמקבילית כוחות, כאשר חוזקו של האחד יכול לפצות על חולשתו של האחר [ראו למשל: רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל (5.4.2012), פסקה 10; גורן, שם].
10. באשר לסיכויי התביעה; שאלת מעמדה של ע' במסגרת תביעתה הקשורה לבקשה שלפני אינה ברורה. נכון למועד זה נראה כי ייפוי הכוח הנוטריוני שקיבלה מהאם בוטל לבקשת האחרונה וכי מינויה כאפוטרופא זמנית בוטל אף הוא. יחד עם זאת, אין ספק כי המצב אינו ברור באשר לכשירותה המשפטית של האם ובאשר לשאלת זהותו של האפוטרופוס המתאים לטפל בענייניה, אם וכאשר ייקבע כי היא פסולת דין. כך עולה מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 20.1.2014. להכרעה בשאלות אלה השלכה משמעותית על סיכויי התביעה. משכך, קשה עד מאוד להעריך את סיכויי התביעה בשלב זה ולכן אצא מנקודת הנחה כי במסגרת שאלת מאזן הנוחות יש להביא בחשבון את הנזק שעלול להיגרם לאם באם לא יינתן צו מניעה כמבוקש.
באשר למאזן הנוחות; במסגרת הבקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, טענה ע' כי לאור המועד הקרוב שנקבע לבדיקתה של האם על ידי המומחה מטעם בית המשפט הרי שלמשיב לא ייגרם כל נזק אם תעוכב השלמת מכירת הדירה עד לקבלת חוות הדעת ולהבהרת כשירותה המשפטית של האם לפני בית המשפט לענייני משפחה. לכך יש לצרף את העובדה שלפי סעיף 6.2 להסכם המכר, רשאי המשיב להשלים את העברת דירת המגורים על שמו עוד בטרם ישלם את מלוא התמורה בגין רכישתה. אין ספק כי הנזק הפוטנציאלי הטמון בהעברת זכות קניינית בדירת מגורים הינו רב ביותר וספק אם ניתן לתקנו באמצעות פיצוי כספי. כך במיוחד שעה שמועלית הטענה לפיה התמורה הנקובה בהסכם המכר הינה נמוכה באופן משמעותי ממחיר השוק. מנגד, פרט לרצונו של המשיב לממש את העסקה שהינה כדאית מבחינתו ולנצל כלכלית את הנכס ופרט לתשלום מס רכישה בגובה 5% משווי העסקה, לא הצביע המשיב על נזק ממשי שאינו בר תיקון שעלול להיגרם לו באם יינתן צו מניעה כמבוקש.
11. נוכח כל האמור לעיל, דעתי היא כי בשלב זה מאזן הנוחות מחייב מתן צו מניעה האוסר על עשיית כל פעולה בדירת המגורים המזוהה כחלקה **** בגוש ***** וזאת עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי.
לאחר שחוות הדעת תוגש לבית המשפט לענייני משפחה, תעדכן ע' את בית המשפט המחוזי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בעקבות הגשתה. בעקבות עדכון זה, ידון בית המשפט בתוקפו של צו המניעה מחדש תוך שהוא מתבסס, בין היתר, על שאלת מעמדה של ע' בתביעה שהגישה לאור ההתפתחות בבית המשפט לענייני משפחה ולאור קביעותיו בכל הנוגע לכשירותה המשפטית של האם ולזהות האפוטרופוס הראוי לטפל בענייניה.
12. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו וניתן בזאת צו מניעה כאמור בסעיף 11 לעיל. ההתחייבות האישית והערבון שהפקידה ע' בהתאם להחלטתי מיום 30.1.2014 יוותרו על כנם. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י' באדר א' תשע"ד (10.2.2014).
תוקנה היום, י' באדר א' תשע"ד (10.2.2014).