1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 9551/07 (כב' השופט מ' בר-עם) בגדרה נדחו שלוש בקשות שונות. הבקשות ניתנו במסגרת הליך פירוק שותפות בין המבקשים ומשיב 1.
2. הצדדים בבקשה שלפניי הינם חמישה אחים לבית עדיקה שקיימו במשך עשרות שנים ועד סוף שנת 2003 שותפות לא רשומה ביניהם. ארבעת האחים המבקשים בבקשה הגישו תביעה נגד האח הבכור - הוא משיב 1, לפירוק השותפות בנכסים, בכספים ובארבע חברות אשר באמצעותן נוהלה השותפות. בפסק דין שניתן ב-12.1.11 הורה בית המשפט המחוזי על פירוק השותפות על-ידי מינוי עו"ד יעקב אמסטר ככונס על נכסי השותפות - הוא משיב 2 בבקשה. עוד הסמיך בית המשפט המחוזי את כונס הנכסים לחלק את נכסי השותפות בעין או בכסף בין השותפים, ובהיעדר הסכמה למכור את נכסי השותפות ולחלק את העודף ביניהם לפי חלקם בשותפות. בהמשך לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בדבר מינויו של עו"ד אמסטר ככונס על הנכסים בשותפות, נרשמו הערות אזהרה לזכותו על כל הנכסים.
משלא הצליחו האחים להגיע להסכם, פעל הכונס לממש את נכסי השותפות על דרך של מכירה לצדדים שלישיים. לאחר שמכר כונס הנכסים חלק מנכסי השותפות, ביום 24.09.12, גיבשו האחים הסכם פשרה כולל על דרך של חלוקה בעין של נכסי השותפות וקביעת תשלומי איזון. כחלק מההסכם התחייב משיב 1 להעביר למבקשים סכום כולל של 8,650,000 ש"ח. כן נקבעה חלוקה בעין של הזכויות בנכסי השותפות שטרם מומשו. בסעיף 4 להסכם הפשרה נקבע כדלהלן:
"4. מוסכם בין הצדדים כי לסילוק כל תביעותיהם של התובעים מהנתבע יקבלו התובעים סכום סופי ומוחלט של 8,650,000 ש"ח נטו (לאחר כל מס או היטל) ובמילים: שמונה מיליון שש מאות וחמישים אלף ש"ח נטו וכן את שתי החנויות בשוק מחנה יהודה כדלקמן:
4.1 החנות ברח' עץ החיים 29 (תועבר ליעקב עדיקה)
4.2 החנות ברח' השקד 3 בבעלות (תועבר לאבי עדיקה)"
עוד נקבע בסעיף 12 להסכם כי ככל שהוא לא יקוים, יוחזר מינויו של כונס הנכסים על מנת שיממש את הנכסים לצורך חלוקה בין הצדדים כפי שנקבע בפסק הדין. בהחלטתו מאותו יום, בית המשפט המחוזי בירך על שהצדדים השכילו ליישב את הסכסוך ולהגיע להסדר פשרה כולל, וכן הורה לכונס הנכסים להציג לבית המשפט את הפעולות שעליו לנקוט לסיום הליכי הכינוס נוכח השינויים מהסדר הפשרה.
3. על רקע טענתם כי משיב 1 הפר את הסכם הפשרה, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בחודש ינואר 2013 בקשה למתן הבהרה האם להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין הניתן לאכיפה בהוצאה לפועל. בית המשפט קיים דיון במעמד הצדדים בשאלה האם ראוי לברר את טענות המבקשים בקשר לקיום הסכם הפשרה בהליך זה או באמצעות תובענה חדשה, במהלכו הועלו טענות הדדיות להפרת ההסכם (החלטה מיום 18.01.13). בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי בשלב זה אין מקום להפנות את הצדדים להתדיין בעניין קיום ההסכם בהליך נפרד משלא נמצא שהמסכת העובדתית מורכבת ומסובכת עד כדי שהיא מצריכה נקיטת הליך בדרך של תובענה חדשה. עוד הורה על הארכת המועד עד ליום 1.5.13 בו על משיב 1 לשלם את התשלום שנקבע בסעיף 8 להסכם הפשרה - בסך 8,650,000 ש"ח (החלטה מיום 28.01.13). עוד נקבע כי ככל שלא ישולם הסך האמור עד למועד שנקבע, על כונס הנכסים יהיה לפעול למימוש יתרת הנכסים כפי שנקבע בפסק הדין. לאחר ששילם משיב 1 את התמורה בסך 8,650,000 ש"ח במועד שנקבע, הורה בית המשפט לכונס להגיש דו"ח סופי לקראת סיום פעולותיו במהלך תקופת הכינוס.
4. הבקשה שלפניי מופנית כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.05.13, בגדרה הכריע בשלוש בקשות שונות מטעם המבקשים. האחת, בקשת המבקשים לחייב את משיב 1 בתשלום ריבית הסכמית בגין פיגור נטען בתשלום התמורה על סך 8,650,000 ש"ח מהמועד המקורי שנקבע בהסכם ועד ליום 1.5.13. השנייה, בקשת כונס הנכסים לבית המשפט ליתן צו שיורה לרשם המקרקעין למחוק את ההערות שנרשמו על שמו ותחתיהן לרשום הערת אזהרה לטובת בא כוח המבקשים על זכויותיו של משיב 1 בנכס ברחוב יוסי בן-יועזר. זאת על סך יתרת חובו למבקשים בהתאם להסכם הפשרה. השלישית, בקשת המבקשים להורות למשיב 1 לחתום על ייפוי כוח מוסכם לטובת מבקש 4 - אבי עדיקה, לצורך העברת הבעלות בנכס ברחוב השקד 3 לזכותו כפי שהוסכם בפשרה.
בית המשפט קיבל את בקשת כונס הנכסים למחוק את הערות האזהרה שנרשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין, אך דחה את חלקה השני של בקשתו - לרשום הערות אזהרה לטובת בא כוח המבקשים. כמו כן, דחה את שתי הבקשות הנוספות מטעם המבקשים בקובעו:
"לא מצאתי עילה מספקת להידרש להן, בגדר ההליך שלפניי, באשר אלה חורגות מקיום הוראותיו המפורשות של הסכם הפשרה ומצריכות בירור עובדתי וראייתי מורכב, כעולה מטענותיו המפורטות-הדיוניות של הנתבע...ככול שלא ישכילו הצדדים ליישב את המחלוקות הנטענות בעניין הפרת הסכם הפשרה ויפעלו במשותף לביצוע הוראותיו, לא יהיה מנוס מהליכים נוספים לבירור טענותיהם במסלול דיוני מתאים ועל דרך של תובענה נפרדת.."
5. המבקשים משיגים על החלטת בית המשפט. בעיקרו של דבר טענתם ביחס לשלוש הבקשות היא כי שגה בית המשפט בקובעו שהבקשות מצריכות בירור עובדתי וראייתי מקיף, בעוד שהדברים קבועים בהסכם הפשרה באופן ברור וכל העובדות הנדרשות להכרעה ידועות לבית משפט קמא. בנוסף, טענו באופן פרטני ביחס לכל אחת מההחלטות.
ראשית טוענים המבקשים כי החלטת בית המשפט שלא להורות על חיוב משיב 1 בתשלום ריבית פיגורים הסכמית סותרת החלטה קודמת שלו מיום 28.2.13 בה קבע שיידרש לבקשה זהה ככל שהתמורה תשולם עד ליום 01.05.13. עוד טוענים המבקשים שהגשת תובענה חדשה תגרום להם נזקים כבדים.
שנית, משיגים המבקשים על החלטת בית המשפט לדחות את בקשת כונס הנכסים לרשום הערות אזהרה על נכס ספציפי לטובת בא כוח המבקשים תחת ההערות בדבר מינוי הכונס. לטענתם, ההחלטה מנוגדת לחלוטין להסכם הפשרה שהרי בהסכם נכתב כי צווי המניעה שנרשמו על הזכויות בנכס ברחוב יוסי בן יועזר יוסרו רק לאחר שמשיב 1 יבצע את כל התשלומים על פי ההסכם. היות שמשיב 1 עדיין חייב לשלם תשלומים בהתאם להסכם, הסרת הערות האזהרה מנכסי השותפות מותירה את המבקשים ללא כל בטוחה לפירעון מלוא התשלומים על-ידו.
שלישית, טוענים המבקשים ששגה בית המשפט קמא כאשר סירב לאשר למבקשים לחייב את משיב 1 לחתום על ייפוי כוח לצורך העברת בעלות בנכס ברחוב השקד 3 לאבי עדיקה. לטענתם, הבקשה אינה חורגת מקיום הוראותיו של ההסכם אלא העברת הבעלות למבקש 4 היא חלק מהותי מחובותיו המפורשות של משיב 1 לפי הסכם הפשרה. דינה צריך להיות זהה לנקבע בהחלטת בית המשפט מיום 28.1.13, בגדרה הורה למשיב 1 לשלם את הסכום של 8,650,000 ש"ח עד ליום 1.5.13 שאם לא כן יפעל הכונס למימוש כלל נכסי השותפות. שהרי אין נפקא מינה בין חובתו של משיב 1 להעביר למבקשים את תמורתם הכספית או נכס בעין.
6. משיב 1 מתנגד לבקשת רשות הערעור ומבקשת לדחותה. לטענתו אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בשלוש הבקשות שניתנו כהלכה ובמסגרת שיקול דעתו הרחב להחליט האם לברר מחלוקת שהובאה לפניה כבקשה למתן הוראות או להעבירה לדיון במסגרת תביעה רגילה. לדבריו, הטיפול בתביעה לפירוק השותפות שהוגשה על ידי המבקשים הסתיים וכונס הנכסים הגיש דו"ח סופי. על כן, טענות הצדדים לגבי ביצועו, אכיפתו או פרשנותו של הסכם הפשרה צריכות להתברר בהליך נפרד בדרך של תובענה חדשה. בהיותן מחלוקות מהותיות, בקשה למתן הוראות במסגרת הליך פירוק איננה הדרך הראויה לבררן.
משיב 1 מוסיף וטוען ביחס לכל אחת מהבקשות. לעניין בקשות המבקשים לחייב את משיב 1 בריבית חריגה טוען הוא כי מדובר בבקשה חסרת תום לב בניסיון לעשיית עושר ולא במשפט על חשבונו של משיב 1. לטענתו, מהוראות סעיף 5 להסכם עולה כוונה הפוכה לפיה אילו ידעו הצדדים כי הסכום לתשלום לא היה מצוי בקופת הנכסים, כי אז לא היו קובעים הוראת ריבית חריגה. עוד נטען כי הוא חתם על הסכם הפשרה עקב הטעייה על ידי בא כוח המבקשים וכונס הנכסים.
אשר להחלטה שלא לרשום הערות אזהרה על שם בא כוח המבקשים, טוען משיב 1 שהמבקשים אינם זכאים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו שהרי לא הם שביקשו את הסעד אלא כונס הנכסים. לעצם העניין, טענת משיב 1 היא שאין בסעיפים בהסכם הפשרה אליהם מפנים המבקשים כדי להעניק כל זכות למבקשים לרשום הערות אזהרה על נכסי משיב 1; לכל היותר הסעיפים מתייחסים לצווי עיקול או מניעה זמניים שירשמו על נכסי השותפות. המבקשים לא הוכיחו כי נרשמו צווים כאלה.
משיב 1 מתנגד לבקשת המבקשים להורות לו לחתום על יפויי כוח מוסכם לצורך העברת הבעלות בנכס ברחוב השקד וטוען כי היא מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. לטענתו, הבקשה חוזרת על בקשה קודמת שהוגשה להעברת הבעלות בנכס האמור שכבר נדחתה על-ידי בית משפט קמא. בנוסף המבקשים לא צירפו לבקשתם לבית המשפט המחוזי כל הסכמה לגבי ייפוי הכוח. לא רק זאת, טוען משיב 1 כי המבקשים צירפו בפעם הראשונה בהליך זה, ללא נטילת רשות, התכתבות בין הצדדים בנוגע לניסוח ייפוי כוח. לטענתו הוא לא נתן הסכמתו לנוסח המצורף.