החלטה בתיק פשר 385/97

מונחת בפני מחלוקת שנפלה בין המנהל המיוחד לחברת רופינה ישראל (1992) בע"מ (להלן: "המבקש" ו"החברה", בהתאמה) לבין בנק המזרחי המאוחד בע"מ, בעניין שוברים מעסקאות אשראי, אותם נטל הבנק לאחר תחילת הפירוק - במועד בו בקשת הפירוק היתה תלויה ועומדת, אך טרם מונה מפרק זמני.

עיקרה של המחלוקת בשאלה, האם היה הבנק רשאי לנהוג כפי שנהג. למעשה, תלוי עניין זה בשאלה עקרונית: האם עמדה לטובת הבנק נשיה מובטחת באותם שוברים, המתחלקים לארבע קבוצות: שני מספרי ספק בעניינם התקשרה החברה עם ישראכארט בע"מ, וכן התקשרות של החברה, בעניין אותם מספרי ספק, עם פועלים אמריקן אקספרס בע"מ.

א.         ביום 19.1.97, חודשים מספר לפני פירוקה של החברה, חתמה החברה על מסמך שערך הבנק, ובו משכנה את זכותה לקבלת כספים מישראכארט במספר הספק 1118553 (להלן: "המספר הראשון"). בכל הנוגע למסמך זה, זה חלוקים הצדדים בשאלה, האם עסקינן בשעבוד קבוע, כפי שמורה כותרת המסמך, או שמא עסקינן בשעבוד צף, שנערך סמוך לפירוקה של החברה.

ב.         באפריל אותה שנה, זמן קצר למדי טרם הגשתה של בקשת הפירוק, נחתם בין הצדדים מסמך שנשא את הכותרת "המחאת זכות", אשר המחה לבנק את זכותה של החברה לקבלת כספים מישראכרט דרך מספר הספק השני.

המפרק וכונס הנכסים הרשמי טוענים (ואילו הבנק אינו מכחיש) כי עסקינן בהמחאה על דרך השעבוד; אי לכך, ומאחר ואין מחלוקת כי המחאה זו לא נרשמה ברשם החברות, טוען המפרק כי אינה תקפה כלפיו ואינה יוצרת נשיה מובטחת הקיימת כלפי כולי עלמא.

ג.          אין מחלוקת, כי לא נרשמו שעבוד או המחאת זכות בכל הנוגע לאמריקן אקספרס; אולם חרף זאת, נטל הבנק שוברים אף משם, וזאת בטענה כי ההסכמים עם אותה חברה זהים למעשה להסכמים עם ישראכרט.

לאחר שהונחו בפני כתבי הטענות, ולאחר שהצדדים הבהירו כי הם רואים במחלוקת דנן סוגיה משפטית גרידא, אשר אינה דורשת קיום חקירות, מצאתי כי ראוי ונכון ליתן החלטתי על פי כתבי הטענות, בהתאם לסמכותי שבתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי.

1.         המחלוקת בנוגע לטיב השעבוד הרשום על מספר הספק הראשון, מתפרשת על-פני מספר מאפיינים של השעבוד, ועסקינן מה מהם גובר ו"וצובע" בצבעו את השעבוד. אין חולק, כי השעבוד הוגדר כשעבוד ספציפי הן במסמכי השעבוד עצמם, והן בהחלטת החברה ליצור את השעבוד. כמו כן, נקבעו דרכים בהן היתה החברה חייבת לנהוג בכספים - הפקדתם בחשבון החברה המתנהל בבנק, ומתן אפשרות שליטה והתערבות מסויימת לבנק עצמו.
לעומת זאת, טוען המפרק כי בפועל היתה החברה רשאית לעשות בכספים כרצונה. מוסיף המפרק וטוען, כי הנכסים המשועבדים אינם ספציפיים, אלא מספר לא ידוע של עסקאות עתידיות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין עמדתו של המבקש בסוגיה זו להדחות.

אכן, צודק המפרק בטענתו כי לכותרת בה מכתירים הצדדים את מסמך השעבוד אין בהכרח נפקות מכרעת, אלא טיבו של השעבוד מוכרע לפי מהותו בפועל. חרף זאת, מן הראוי להעיר כי השם שהקנו הצדדים לשעבוד עשוי לרמז ולהוות ראייה מסויימת לאומד הדעת המשותף שלהם - אף אם משקלה של ראיה כזו אינו מוחלט, ואין היא יכולה לעמוד מקום בו יתר הראיות מצביעות באורח חזק לכיוון של שעבוד מסוג אחר.

אלא מאי? ספק גדול בעיני, אם כזה הוא המצב במקרה דנן.

ראשית; בניגוד לטענת המבקש, מסת הנכסים עליהם חל השעבוד היא מצומצמת, ועולה בקנה אחד דווקא עם שעבוד ספציפי, להבדיל משעבוד צף. עסקינן בשעבוד של כספים שכל-כולם מתקבלים בעסקאות אשראי, מחברה אחת , ו במסגרת מספר ספק אחד . דומה, כי הגדרת שעבוד כזה כ"צף מעצם טיבו" מותחת יתר על המידה את גבולות השעבוד הצף, אל עסקאות הנראות ספציפיות מדי; אמנם, עסקינן בכספים של עסקאות עתידיות - אולם מיהותן של אותן עסקאות ידועה ותחומה מראש, וזאת להבדיל מהמקובל לגבי שעבוד צף - ואף המפרק מסתמך על הספציפיות של הסכם השעבוד דנן, כאשר הוא תוקף את טענות הבנק בעניין מספר הספק האחר והעסקאות מול אמריקן אקספרס. אוסיף ואעיר, כי קבלת עמדתו של המפרק בעניין זה, היתה הופכת במידה רבה לאות מתה את האפשרות לערוך שעבוד ספציפי על נכסים עתידיים.

זאת ואף זאת ; ספק גדול בעיני, האם בנסיבות המקרה דנן, יכול המבקש להבנות מהטענה כי בפועל לא שמרה החברה (קרי: הפרה) את הסיכומים בדבר שליטת הבנק בכספים. אף אם לא מיהר הבנק לפעול בעניין זה, הרי שבכדי להביא את בית המשפט לקבוע כי בפועל התקיים הסכם אחר מאשר ההסכם החתום, נדרשה מסכת ראייתית חזקה בהרבה מן המסכת שהובאה בפני בנסיבות המקרה.