מונחת בפני בקשתו החוזרת של רשם העמותות (להלן: "הרשם") להורות על פירוקה של עמותת קרן גד- עמותה על שם הרברט גד קורנפלד ז"ל (להלן: "העמותה") אשר הוקמה לשיפור קידום וטיפוח הליכות , אדיבות ונימוסים בחברה הישראלית, ואשר מומנה מעיזבונה של מרים קורנפלד ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר הייתה מייסדת העמותה.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים;
1. בקשת הפירוק הראשונית הוגשה עוד בתאריך 19/6/2003. העילות לפירוק העמותה, כפי שפורטו בבקשת הפירוק הראשונית, היו שתיים:
א. העמותה לא המציאה מסמכים בהתאם לנדרש על פי חוק העמותות התש"ם-1980 (להלן: "החוק").
ב. העמותה לא קידמה את מטרותיה.
התנגדות העמותה הוגשה בתאריך 21/8/2003. טרם הדיון הנוכחי בבקשה התקיימו שני דיונים.
האחד
בתאריך 23/12/2003, ו
האחר
בתאריך 4/11/2004, כאשר בסופם ניתנה לעמותה אפשרות לתקן את הליקויים, ולהמציא את כל המסמכים הדרושים על פי החוק.
בהחלטתי מיום 4/11/2004 הוריתי לרשם לבדוק ולהודיע האם ניתן למחוק את הבקשה או שיש ליתן צו פירוק. ביום 16/12/2004 נתקבלה הודעתו של הרשם לפיה נתבקש בכ"ז ליתן צו פירוק כנגד העמותה.
2. מטענות הרשם אשר הובאו הן בבקשתו, והן בדיון אשר נערך בפני, עולה כי העמותה השלימה ביום 23/11/2004 את המצאת כל המסמכים המבוקשים, ואף מסרה עוד קודם לכן תוכנית פעילות לענין קידום מטרותיה. אולם, כך לטענת הרשם, אין בכך כדי למנוע מתן צו הפירוק. זאת, מאחר שהעמותה, למרות הכל, אינה מקדמת את מטרותיה. מהודעת הרשם עולה כי פרט להכנסות מימון והפרשי שער שהסתכמו בשנת 2003 בסך של 34,118 ש"ח, אין לעמותה הכנסות כל שהן. מהדו"חות הכספיים עולה כי מיום הקמת העמותה ועד סוף שנת 2002, ואף שהיו לעמותה כספים נזילים, לא נקטה העמותה פעילות כלשהי לקידום מטרותיה, ולא הוציאה הוצאות כלשהן לפעילות חינוכית, פרט להוצאות הנהלה והוצאות כלליות.
זאת ואף זאת; באסיפה הכללית של העמותה אשר התקיימה ביום 3/3/2004, ובהשתתפות
שני חברי וועד בלבד
, החליטו אותם שני חברי הוועד לאשר לעצמם העלאת שכר מסכום של 300$ לחודש, לסך שקלים השווה ל- 750$ לחודש, וזאת
באופן רטרואקטיבי
החל מיום 1/7/2003. בכך לטענת הרשם, פעלה העמותה תוך חריגה מאמות המידה הסבירות אשר קבע הרשם בהוראות הביצוע, אשר מבהירות את היחס בין סעיפיו השונים של החוק בנוגע לשכר חברי וועד של עמותות. חברי הוועד אישרו לעצמם סכומים הגבוהים משמעותית מהסכומים המותרים על פי הוראות אלו, אשר נועדו לשמור על כספי הציבור תוך איזון לענין איסור חלוקת הרווחים כפי שעולה מסעיף 1 לחוק, ולמעשה העבירו כספים מהמטרות לשמן הוקמה העמותה לכיסם הפרטי.
3. מנגד טוענת העמותה, כי אין מקום לדרוש את פירוקה, שכן העמותה חיה, קיימת ופועלת כדין ובהתאם למטרותיה. לטענתה, בשנים 2000-2001 לא היו ברשותה כספים נזילים על מנת לאפשר הוצאות לצורך מימוש המטרות, אולם בשנים שלאחר מכן, פעלה ופועלת העמותה בהתאם למטרותיה, תוך קידום שלל פעילויות במוסדות חינוך ובכלל, בנושאי נימוסים והליכות, ומניעת אלימות.
העמותה דוחה, כמו כן, את טענות הרשם בדבר חריגה מאמות מידה סבירות בהעלאת שכרם של חברי הוועד, וטוענת כי פעולותיה מתבצעות אך על פי חוק. זאת ואף זאת; לטענת העמותה גובה שכרם של חברי הוועד כלל אינו מהווה חלק מהעילות לפירוק העמותה אותן ציין הרשם בבקשתו. לחילופין טוענת העמותה, כי גובה השכר אינו חורג מאמות המידה הסבירות שכן חישוב
ממוצע
השכר השנתי לשנים 1999-2005, תואם את הוראות הביצוע אשר קבע הרשם.
עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים ולהלן החלטתי;
4. משמיעת טענות הצדדים במסגרת הדיון אשר נערך בפני, ומעיון בטענותיהם בכתבי הטענות, עולה כי למרות שהיו לעמותה כספים נזילים, לא נקטה העמותה כל פעילות לקידום מטרותיה פרט להוצאות הנהלה כלליות. למעשה,
אין מחלוקת כי עד ליום הגשת בקשת הפירוק מטעם רשם העמותות, לא פעלה העמותה לקידום מטרותיה
, ולפיכך מתקיימת עילה לפירוקה על פי החוק. טענתה המרכזית של העמותה היתה כי הסיבה להעדר פעילות עד לסוף שנת 2002 נבעה מכך שלא היו בקופת העמותה די כספים על מנת לבצע את הפעולות אשר תגשמנה את מטרותיה. הנה כי כן, מהמאזנים אשר נתקבלו אצל רשם החברות עולה כי
החל משנת 2000 היו בקופה סכומי כסף מספיקים
,
אלא שהפעולות אשר ננקטו על ידי העמותה ואשר הוצגו בתגובתה, ננקטו מצידה אך לאחר הגשת בקשת הפירוק, ואף יש רגלים לסברה כי הדבר נעשה בעקבותיה. גם לו הייתי מקבלת את טענת העמותה, לפיה בשנים 2000 עד 2001 לא היו ברשותה כספים נזילים למימון פעילותיה, הרי שאין בטענה זו כדי להסביר כיצד זה שלא ננקטו פעילויות כלשהן לקידום מטרות העמותה בשנים שלאחר מכן, ועובר להגשת הבקשה לפירוק.
5. אין בידי לקבל את טענות העמותה באשר לתשלום שכרם של חברי הוועד. שכר חברי הוועד אושר באסיפה הכללית
באופן רטרואקטיבי
,
כאשר המשתתפים באסיפה הכללית הינם חברי הוועד עצמם בלבד
. זאת ואף זאת;
סכומי השכר
אשר אישרו לעצמם חברי העמותה
גבוהים מהכנסותיה
של העמותה באותה עת, ואף גבוהים מהשכר אשר רשם העמותות סבור שבעמותה מסוג זה רשאים חברי העמותה לאשר לעצמם. תמהתני מניין נטלו חברי הוועד שכר באופן רטרואקטיבי בגין תקופה בה פרט להכנסות מימון והפרשי שער, אשר הסתכמו בשנת 2003 בסך של 34,118 ש"ח בלבד, לא היו לעמותה הכנסות כלשהן.
6. בנסיבות דנן, מהן עולה כי רק לאחר הגשת בקשת הפירוק החלה העמותה לפעול בניסיון לקדם את מטרותיה, ובהעדר הכנסות לעמותה פרט להכנסות המימון
אשר נמוכות מגובה השכר אשר אישרו חברי הוועד לעצמם, עולה החשש כי כספי העמותה אשר מקורם בעיזבונה של המנוחה אינם מגיעים ליעדם הראוי. במצב דברים זה דומה כי צוואת המנוחה אינה מתגשמת, והכספים אשר יועדו למטרות ציבוריות משמשים בפועל לתשלום שכרם של חברי הוועד.
7. מצוואת המנוחה עולה כי ככל שהעמותה תפורק, יועברו הכספים והנכסים שברשותה לוועד למען החייל. בנסיבות העניין, מתן צו הפירוק הוא אשר יגשים את צוואתה.
סוף דבר, על פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה, ולאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, ניתן בזה צו פירוק לפיו:
א. העמותה הנ"ל תפורק בידי בית-משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.
ב. כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב ידאג לכינוס אסיפות נושים לעניין העמותה שבפירוק.