זהו ערעורה של גב' שרה אנגלסברג (להלן: "
המערערת"), על החלטת המנהל המיוחד לחברת יעקב שכטר ובניו (להלן: "
המנהל המיוחד" ו-"
החברה", בהתאמה), בה נדחתה תביעת חוב שהגישה המערערת, ואשר עניינה פיצויי פיטורין להם היא טוענת כי היא זכאית מהחברה.
1. על פי האמור בערעור ובתביעת החוב, עבדה המערערת כשכירה בחברה, וזאת בשתי תקופות שונות. תקופת העבודה הראשונה של המערערת בחברה ארכה למעלה מ-18 שנים, החלה ביום 1.3.1983, והסתיימה לאחר שהחברה נקלעה להליכי חדלות פירעון, וניתן צו להקפאת ההליכים נגדה. ביום 11.12.2000 אושר הסדר נושים לחברה, וביום 15.5.2001 פוטרה המערערת. יצוין, כי ביום 12.9.2001 בוטל הסדר הנושים בעקבות התנגדותם, וכי בהמשך ניתן צו לפירוק החברה ביום 12.11.2002. תקופת העבודה השניה, נמשכה מעט יותר מ-18 חודשים, החלה ביום 1.3.2002, עובר למתן הצו לפירוקה, ונמשכה עד ליום 14.9.2003.
המערערת הגישה למנהל המיוחד תביעת חוב, בה תבעה פיצויי פיטורין בגין שתי התקופות, הן הראשונה והן השניה. המנהל המיוחד דחה את תביעת החוב, ככל שזו נוגעת לפיצויי הפיטורים בגין התקופה הראשונה, וקיבל את תביעת החוב בנוגע לתקופה השניה. המערערת טוענת, כי המנהל המיוחד שגה בהכרעתו, וכי היא זכאית לפיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתה הראשונה. כן טוענת המערערת, כי המנהל המיוחד שגה בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לה בגין תקופת עבודתה השניה.
2. אין עוררין כי תביעתה של המערערת לפיצויי פיטורים מבוססת על הוראות סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג-1963 (להלן: "
חוק פיצויי פיטורין"). בערעור דנן נתגלעה מחלוקת בין המערערת מחד, ובין המנהל המיוחד והמוסד לביטוח לאומי, מאידך, בנוגע לתחולת סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורין, הקובע כדלקמן:
"
2.
לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת -
...
(9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חדשים;"
המערערת טוענת, כי שגה המנהל המיוחד בהחילו הוראות סעיף זה על תביעת החוב שהגישה. זאת, מן הטעם שבתביעת החוב נתבעים פיצויי פיטורין בגין שתי תקופות העבודה, בלא שהמערערת העלתה כל טענה לרציפות בין שתי התקופות.
3. המנהל המיוחד טוען בתגובתו, כי תביעת החוב של המערערת היתה לפיצויי פיטורים הן בגין התקופה הראשונה והן בגין התקופה השניה, ומשנקטע רצף עבודתה בין התקופות, כאמור בסעיף 2(9) הנ"ל, לא נותר לו אלא לאשר רק את פיצויי הפיטורים בגין התקופה השניה.
4. המערערת השיבה לתגובת המנהל המיוחד, וטענה כי על פי בקשת הפירוק אשר הוגשה, היה לחברה חוב פיצויי פיטורים כלפיה בסך 72,667 ש"ח, ופיצויי הפיטורים בגין התקופה השניה טרם נתגבשו באותה עת, שכן היא עדיין עבדה עבור החברה באותו מועד. אשר על כן, טוענת המערערת, אין כל רבותא בטענות המנהל המיוחד, כפי שהובאו בתגובתו. כן טוענת המערערת, כי בתביעת החוב שהגישה נתבעו פיצויי פיטורים בגין כל אחת מתקופות העבודה לחוד, ולא כרצף של תקופה אחת, ובה 9 חודשי הפסקה.
5. לאור האמור בתגובת הכנ"ר מיום 25.1.2007, התבקשה תגובת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "
המל"ל"). על פי תגובה זו, אשר הוגשה ביום 5.2.2007, ועל פי תגובה נוספת אשר הוגשה לאחר מכן, תביעת החוב של המערערת הוגשה מלכתחילה בגין 19 שנים ו-9 חודשים, הוא הסך של שתי תקופות העבודה. המל"ל טוען, כי משהתקיימה הפסקה בת 9 חודשים בין שתי תקופות העבודה, נקטע רצף העבודה של המערערת בחברה, ולא ניתן לאשר את תביעת החוב בגין כל התקופה. על כן, כך המל"ל, צדק המנהל המיוחד בהכריעו בתביעת החוב כפי שהכריע.
6. כונס הנכסים הרשמי הגיש תגובתו, בה טען כי יש לקבל את הערעור, שכן המערערת הגישה את תביעת החוב בגין שתי תקופות שונות, וכי היא זכאית לפיצויי פיטורים על פי חוק בגין כל אחת משתי תקופות אלו לחוד.
7. יצוין, כי היה על הצדדים לשחזר את תיק בית המשפט, שכן הא אבד טרם ההכרעה בו, וכי לתיק בית המשפט לא הוגש העתק מתביעת החוב שהגישה המערערת למנהל המיוחד.
עד כאן טענות הצדדים, ולהלן הכרעתי;
8. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המערערת אכן עבדה עבור החברה בשתי תקופות העבודה, כפי שצוין לעיל. בתום תקופת העבודה הראשונה נמצאה החברה בהקפאת הליכים ובהסדר נושים אשר בוטל, ובמהלך תקופת העבודה השניה נקלעה החברה להליכי פירוק. לאור העובדה כי המערערת עבדה בחברה למעלה משנה בכל אחת מהתקופות, הרי היא זכאית על פי החוק לפיצויי פיטורים בגין כל אחת מתקופות אלו. המנהל המיוחד או המל"ל לא העלו כל טענה בדבר היעדר זכאותה של המערערת לפיצויי פיטורין בגין כל אחת מתקופת העבודה, לחוד. יצוין, כי טענה זו עומדת, לכאורה, בניגוד לאמור בסעיף 2.3 לערעור, על פיו הוגשה תביעת החוב בגין תקופה אחת של למעלה מ-19 שנים. עם זאת, יכול היה המנהל המיוחד לפנות למערערת על מנת ליישב סתירה זו, ואין לקבל את הכרעתו הפורמאליסטית בתביעת החוב, בלא שפנה קודם לכן למערערת.
9. לאור העובדה כי מי מהצדדים לא צירף העתק מתביעת החוב, אין באפשרות בית המשפט להתרשם מן האמור בה. עם זאת, נראה כי הן המנהל המיוחד והן המל"ל נקלעו לכדי טעות בפרשנותם את תביעת החוב. אכן, ובלא לקבוע מסמרות בעניין, ייתכן ואלו הבינו מן האמור בתביעת החוב, כי היא מתייחסת לסך שתי התקופות ביחד, בעוד שהמערערת הגישה את תביעת החוב בגין כל תקופה לחוד. בהיעדר העתק מתביעת החוב, אין באפשרותי לקבוע דבר בעניין. עם זאת, ולאור ההכרעה שלהלן, אין לכך כל נפקות.
10. אשר על כן, הערעור מתקבל, באופן שתביעת החוב של המערערת תוחזר למנהל המיוחד להכרעה נוספת. הכרעה נוספת זו תהא מבוססת על העיקרון על פיו המערערת זכאית לפיצויי פיטורים בגין כל אחת מתקופות העבודה, לחוד. מסקנתי זו מתחזקת נוכח טענות המערערת, כי בחישוב פיצויי הפיטורים אשר אושרו נפלו ככל הנראה טעויות. בגין תקופת העבודה הראשונה תהא המערערת זכאית לפיצויי פיטורים על פי משך תקופת העבודה הראשונה ומשכורתה האחרונה בחברה בתקופה זו, ובאופן דומה יכריע המנהל המיוחד בתביעת החוב הנוגעת לתקופת העבודה השניה.
11. טרם אניח עטי, אין לי אלא להביע את תמיהתי על התנהלות המנהל המיוחד והמל"ל. ככל שהמדובר בזכויותיהם של עובדים, אין ליתן לבעל תפקיד מטעם בית המשפט, או לרשות הממונה על שמירת זכויות אלו, לבטל כלאחר יד זכות מהותית של עובד, תוך התבססות על טעמים פורמאליים בלבד. בענייננו אף שוכנעתי כי לא היה כל מקום להחיל את הוראות הסעיף עליו מסתמכים המנהל המיוחד והמל"ל. היה באפשרות המנהל המיוחד, כמו גם המל"ל, לפנות למערערת על מנת לבחון את המחלוקת אשר נתגלעה ביניהם בפרשנות תביעת החוב, ובכך ייתכן כי ניתן היה למנוע אף את ההליך דנן. כלום שיערו המנהל המיוחד והמל"ל כי המערערת אינה זכאית לפיצויי פיטורים בגין למעלה מ-18 שנות עבודה?! לא מצאתי כל היגיון בהשערה זו.
אשר על כן, ישאו הן המנהל המיוחד והן המל"ל בהוצאות המערערת ובשכ"ט עו"ד בסך 8,500 ש"ח בצירוף מע"מ כל אחד. סכומים לאו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.