תביעת חוב שהגיש מר אבינט אלמו (להלן: "
המערער") למנהל המיוחד של אוחיון יצהר (להלן: "
המנהל המיוחד" ו-"
החייב", בהתאמה), נדחתה מן הטעם שהוגשה
באיחור של כשלוש שנים ומחצה
. צו הכינוס כנגד החייב ניתן ביום 5.2.2003, פורסם בעיתונות ביום 5.3.2003, ופורסם ברשומות ביום 27.3.2007. מן האמור בבקשה, עולה כי ביום 30.4.2003 ניתן פסק דין כנגד החייב ולטובת המערער, וזאת בהיעדר כתב הגנה מטעם החייב. המערער פתח, ביום 3.6.2003, בהליכי הוצל"פ כנגד החייב, במהלכן ניסה לבצע פעולות גביה רבות, לרבות פקודת מאסר ועיקולים, ואף שכר שירותיו של חוקר פרטי. המערער טוען, כי רק במהלך חודש פברואר ש"ז נודע לו אודות הליכי הפש"ר בעניינו של החייב, ועל כן הזדרז, כהגדרתו, להגיש ביום 6.3.2007 תביעת חוב ובצידה בקשה להארכת מועד. המנהל המיוחד החליט ביום 10.4.2007 לדחות את בקשתו להארכת מועד, וזאת מהסיבה שהמערער לא הראה כל טעם מיוחד להגשת תביעת החוב באיחור. משכך, לא מצא המנהל המיוחד לנכון לדון בתביעת החוב לגופה. על החלטה זו הוגש הערעור דנן.
עיינתי בטענות המערער והמנהל המיוחד, ובתגובת הכנ"ר, ולהלן החלטתי:
1. ראשית יצוין; פסק הדין, על פיו החלו הליכי ההוצל"פ, ניתן למעלה מחודשיים לאחר מתן צו הכינוס, ולמצער למעלה מחודש לאחר פרסומו ברשומות, וספק בעיני אם יכול המערער להסתמך כלל על פסק דין זה בתביעת החוב. אין להתעלם, לעניין זה, מכך שלאורך כל ההליכים היה המערער מיוצג. חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית קמה כלפי כולי עלמא מיום שפורסם הצו כדין. אין למערער להלין על המחדל אלא על עצמו. לכאורה די היה בכך על מנת לדחות את הערעור כבר עתה, אך משטענה זו לא עלתה על ידי מי מהצדדים, אעבור לבחון את טענותיו הנוספות של המערער.
2. המערער טוען, כי התנהלותו של החייב במסגרת הליכי ההוצל"פ, והעובדה כי הודיע שם אודות צו הכינוס שנים לאחר שניתן ולאחר שהמערער נקט הליכים רבים ולאורך זמן, עולים כדי טעמים מיוחדים לקבלת בקשתו להארכת המועד. דא עקא, המערער לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח התנהלות פסולה על ידי החייב.
3. לא הוכח כי החייב ידע כלל אודות הליכי ההוצל"פ אשר התנהלו. תצהירו של מוסר האזהרה לחייב (נספח ב' לערעור) נחתם במהלך חודש ספטמבר 2003 (למרות שההליכים נפתחו כבר בחודש נובמבר 2002), ובו מצוין כי האזהרה נמסרה לאשתו. המערער לא הביא ולו ראשית ראיה לכך שלחייב אישה בשם סיגל, או כי כתובתו של החייב היא כמופיע על תצהיר המסירה. אף עיון בפירוט ההליכים אשר ננקטו בתיק ההוצל"פ מגלה כי החייב לא ביצע ולו פעולה אחת, למעט ההודעה מיום 21.8.2006 אודות קיומו של צו הכינוס, וההחלטה אשר ניתנה בעקבות זאת ביום 6.9.2006.
אישור מסירה נוסף, אשר צורף לערעור כנספח ג', עליו חתום לכאורה החייב, הינו מיום 29.1.2006, דהיינו מתאריך מאוחר מאוד, ונחתם זמן מה עובר להגשת הודעת החייב ללשכת ההוצל"פ אודות צו הכינוס.
4. לעניין זה, אין להתעלם מהעובדה שפסק הדין ניתן בהיעדר כל הגנה מטעם החייב, וספק בעיני אם ידע החייב אודות קיומם של ההליכים בבית משפט השלום או אודות מתן פסק הדין. כן לא ציין המערער כיצד נמנע החייב מלציית לפסק הדין, ולא צירף ולו ראשית ראיה לפניה כלשהי שעשה לחייב לאחר פסק הדין. בהיעדר הוכחה לידיעת החייב אודות הליכי ההוצל"פ, או אף בנוגע לנשייתו של המערער בו, אין באפשרותי לקבל את טענת המערער כי החייב פעל שם בדרך פסולה או בחוסר תום לב. יש לציין עוד, כי בפסק הדין אשר ניתן כנגד החייב ישנם שני נתבעים נוספים, והמערער כלל לא פירט מה עלה בגורלה של תביעתו כנגדם.
5. לאור האמור עד כה, באתי לכדי מסקנה כי המערער לא הוכיח ידיעה של החייב אודות נשיית המערער בו, ועל כן אין כל נפקות להתחייבות כלשהי של החייב להודיע לנושיו כל צו הכינוס. אף לעניין זה, טען המערער לענין התחייבות כזו של החייב בעלמא, ובלא כל אסמכתא לבסס זאת.
6. יוצא, אם כן, שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש על מנת להוכיח ידיעתו של החייב אודות הליכי ההוצל"פ, התנהלות פסולה של החייב שם, או אף ידיעתו אודות נשיית המערער בו.
7. זאת ועוד; החלטת ההוצל"פ המעכבת את ההליכים בעניינו של החייב ניתנה ביום 6.9.2006, לאחר הודעתו של החייב מיום 21.8.2006. חלפו כחמישה חודשים תמימים עד ש"נודע למערער" אודות הצו, ואף בכך אין לו להלין אלא על עצמו. בנסיבות אלו, תמוה בעיני מדוע לא פירט המערער מהן נסיבות היוודעותו לצו הכינוס, או אף מהו התאריך המדויק בו נודע לו עליו, שכן אף תביעת החוב אשר הגיש, ובצידה בקשה להארכת המועד להגשתה, הוגשה רק במהלך חודש מרץ 2007. ודוק; המדובר בתביעת חוב פשוטה, הנסמכת על פסק דין חלוט.
8. מן האמור בתגובת המנהל המיוחד, כמו גם מתגובתו של הכנ"ר, עולה כי החלטת כבוד הרשם ברוך מיום 10.5.2007 הביאה את הליכי הפש"ר בעניינו של החייב לכדי סיום, וזאת לאור הסדר נושים אשר הוצע על ידי החייב, התקבל על ידי נושיו, וקיבל את אישור בית המשפט. כן עולה כי הכספים הנמצאים בקופה עומדים בפני חלוקה. קבלת הערעור עשויה להביא למצב בו ישתנה אחוז הדיבידנד לחלוקה לכל נושה, והנושים יחזרו בהם מהסכמתם. אין באפשרותי לקבל תוצאה זו, על פיה מחדליו של המערער, כפי שציינתים לעיל, ישמטו את הקרקע תחת ההסדר.
9. לאור האמור לעיל, המערער לא עמד בנטל הנדרש ממנו להוכיח כי לא הגיש את תביעת החוב במועדה מסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בו, לא הראה כי התקיימו בעניינו טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת תביעת החוב, והערעור נדחה. אציין, כי לאחר שהתקבלה תגובת הכנ"ר, ולאור האמור בה, ניתנה למערער הזדמנות, לפנים משורת הדין, למשוך את ערעורו, אך בהודעתו מיום 5.12.2007 הודיע כי הוא עומד עליו.
אשר על כן, ישא המערער בהוצאות המנהל המיוחד ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.
ניתנה היום א' בטבת, תשס"ח (10 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים.
|
אלשיך ורדה, שופטת
סגנית נשיא
|
תפארת