הנאמן לנכסיו של החייב (להלן: "
הנאמן" ו-"
החייב", בהתאמה), הכריע ביום 12.10.2005 בתביעת חוב אותה הגיש בנק הפועלים (להלן: "
הבנק"). צו הכינוס ניתן כנגד החייב ביום 4.5.2004, ותביעת החוב הוגשה על ידי הבנק ביום 3.3.2005, דהיינו כעשרה חודשים לאחר שניתן צו הכינוס, וכארבעה חודשים לאחר חלוף המועד האחרון להגשת תביעות חוב על פי סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל. ערעור זה הוגש על ידי החייב, ובו הוא עותר כי בית משפט זה יבטל החלטת הנאמן להארכת המועד אשר ניתנה על ידי הנאמן לבנק להגיש את תביעת החוב, מחמת שהבנק לא גילה כל טעם מיוחד, כנדרש. כן מעלה החייב טענות כנגד הכרעתו של הנאמן בתביעת החוב לגופה, וטוען כי הנאמן שגה בחישוב הריביות החלות על החוב, בבואו לפסוק את הסכום הסופי.
לאחר שעיינתי בטענות המערער, הבנק והנאמן, ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי שלהלן:
1. החייב טוען בערעורו, ועל כך אין עוררין, כי הבנק היה זה אשר יזם את הליכי חדלות הפירעון בעניינו, על דרך המצאת התראת פשיטת רגל והגשת הבקשה למתן צו כינוס והכרזה על פשיטת רגל. באת כוחו של הבנק אף נכחה בדיון בו ניתן צו הכינוס כנגד החייב. הבנק נמנע, במעמד הדיון, מלמנות מנהל מיוחד מטעמו, ובסופו של יום מונה כנאמן בא כוחו של נושה אחר של החייב. כן אין עוררין, שתביעת החוב של הבנק הוגשה באיחור, כאמור לעיל, ובקשת הבנק להארכת המועד להגשתה הוגשה ביום 3.4.2005, כחודש לאחר הגשת תביעת החוב עצמה, בלא שהיא נתמכת בתצהיר, ותוך טענה כי תביעת החוב לא הוגשה במועדה בשל "תקלה טכנית" (סעיף 3) ובשל "טעות אנוש" (סעיף 11). כן טוען החייב כי מלבד תביעת החוב של הבנק אשר הוגשה באיחור, הוגשו שתי תביעות חוב בלבד, בסך של כ- 107,608 ש"ח, וקבלת תביעת החוב של הבנק בסך כ-511,528 ש"ח, על אף המחדלים בהגשתה, תביא להגדלת סך הנשייה הכולל פי 5.
לאור זאת, טוען החייב-המערער, כי הבנק לא הראה כל טעם מיוחד למתן הארכת המועד להגשת תביעת החוב, ואף לא ביסס כל טעם סביר, ודינה היה להידחות מחמת שהוגשה באיחור.
2. הנאמן טוען בתגובתו, כי החלטתו לקבל את הבקשה להארכת מועד שהגיש הבנק, ולדון בתביעת החוב לגופה, נסמכת בעיקר על פסיקת בית המשפט העליון בעניין 4798/07
בנק איגוד לישראל נ' הכונס הרשמי
(תק-על 2002(3), 1539, להלן: "
עניין בנק איגוד"). כן הביא הנאמן אסמכתאות נוספות להחלטתו לקבל את בקשת הבנק להארכת המועד להגשת תביעת חוב. לאור פסיקות אלו, טען הנאמן כי קיימת גישה על פיה יש ליתן פרשנות רחבה לקיומם של טעמים מיוחדים. לאור העובדה שהחוב אינו שנוי במחלוקת, לאור העובדה כי טרם חולק דיבידנד לנושים, ועל כן לא ייגרם כל נזק, ולאור מסקנת הנאמן כי הבנק פעל בתום לב, החליט להיעתר לבקשת הבנק להארכת המועד, לדון בתביעת החוב שהגיש באיחור ולקבלה.
הנאמן, בהגינותו, מוסיף ומציין כי טענות החייב-המערער בנוגע לסכום תביעת החוב אשר אושר נכונות, וכי הוא פועל לתקן החלטתו בעניין זה.
3. הבנק, בתגובתו, טוען כי לחייב אין כלל זכות לערער על הכרעת הנאמן בתביעת החוב. לגרסת הבנק, זכויות החייב הוקנו לנאמן, לרבות הזכות לעתור לבית המשפט. הפכתי בטענה זו, ותהיתי כיצד זה טוען הבנק כי היה על הנאמן להגיש ערעור על החלטתו הוא, גם אם המדובר בפניה לבית המשפט בשם החייב. כן ראיתי לקבל את האמור בתשובת החייב לעניין זה, והפנייתו לסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל, ולפסיקה הרלוונטית.
הבנק טוען עוד, כי ערעורו של החייב הוגש באיחור ניכר של כשנה וחצי לאחר שניתנה החלטת הנאמן, ועל כן יש לדחות את הערעור. הבנק מוסיף וטוען כי האיחור בו הגיש את תביעת החוב היה קל, והוסבר בבקשה מתאימה להארכת מועד, וכי התקיימו ה"תנאים" אשר נקבעו בעניין בנק איגוד.
4. ככל שטענות הבנק והנאמן נסמכות על האמור בעניין בנק איגוד, הרי שבעניין זה ניתנה פסיקתו של בית המשפט ב
נסיבות העניין
שהובא בפניו,
בלא לדון כלל בשאלת הטעמים המיוחדים
, ותוך היעתרות ל
סעד החליפי
לו עתר הבנק המערער - הארכת המועד להגשת תביעת חוב מטעמו. כן קבע בית המשפט העליון באותו עניין את עקרון תום הלב כאחד מהתנאים בהם עמד המערער שם, על מנת לקבל את אותו סעד חלופי לו עתר. לא מצאתי כי נסיבותיו העלומות של עניין בנק איגוד רלוונטיות לענייננו. ובמה דברים אמורים? ראש וראשית, הבנק לא פירש ולא הרחיב אודות הנסיבות אשר הביאוהו להגיש את תביעת החוב מטעמו באיחור. המרחק בין שני הטעמים שהעלה הבנק לאיחור - "תקלה טכנית" המעידה על כשל לא אנושי מחד, ו"טעות אנוש" המעידה על מעשה אדם, מאידך - רב הוא. הבנק לא צירף כל תצהיר המפרט, ולו באופן כללי או ראשוני, מה היו אותם תקלה טכנית או טעות אנוש, והסתפק מהעלאת טענה זו מן השפה אל החוץ. אני רואה בכך התנהלות שלא בתום לב, שכן בפועלו כך, יש חשד כי הבנק פעל להסתרת פרטים מהותיים מבית המשפט ומבעל התפקיד אשר מונה על ידו. כן תמוהה בעיני הסתפקותו של הנאמן באמור בבקשתו הבלתי מבוססת של הבנק להארכת המועד להגשת תביעת החוב, והיעדר כל פניה מטעמו לבנק לקבלת תצהיר כאמור או למתן הבהרות.
5. מקובלת עלי טענת החייב-המערער, כי החלטת הנאמן לקבל את תביעת החוב של הבנק הגיעה לידיעתו רק בחודש מאי 2007, וכי הזדרז והגיש ערעורו עוד באותו החודש. טענה זו נתמכה בתאריך הרשום על גב הפקס שקיבל, ולא הופרכה.
6. זאת ועוד; בענייננו מדובר בבנק - גוף מוסדי לכל דבר ועניין, אשר יש לו האמצעים והיכולת לעקוב כדבעי אחר הליכי חדלות פירעון של חייביו - ואשר
הליכי פשיטת הרגל נפתחו ביוזמתו
, ואשר בא כוח מטעמו נכח בדיון בו ניתן צו הכינוס. אין מדובר בנושה אשר לא ידע כלל על ההליכים אשר החלו בעניינו של החייב, ובמקרה כגון דא היה על הבנק להניח תשתית ראויה ומבוססת למחדליו. כן יצוין, שהבנק נמנע, משיקוליו הוא, מלמנות נאמן או מנהל מיוחד מטעמו, אשר יכול היה לנהל את הליכי כינוס הנכסים ופשיטת הרגל. אין הבנק יכול עתה לרחוץ בניקיון כפיו, ולכפר על מחדליו על ידי בקשה חסרה ולאקונית להארכת מועד. לעניין זה אין כל נפקות למשך האיחור, בין אם מספר ימים, חודשים או שנים.
7. סוף דבר - מן האמור לעיל עולה מסקנה ברורה; הבנק לא הראה כל טעם מיוחד להארכת המועד להגשת תביעת חוב, ובענייננו ולאור העובדה כי הליכי פשיטת הרגל נפתחו ביוזמתו, ונוכח היות הבנק גוף מוסדי, ספק בעיני האם הראה אפילו טעם סביר. לאור מסקנה זו, דין הערעור להתקבל, באופן שהחלטת הנאמן לקבל את תביעת החוב של הבנק על אף שהוגשה באיחור תבוטל, ואני מורה על דחיית
תביעת החוב
מן הטעם ש
הוגשה באיחור
,
ללא טעם מיוחד
לכך. לאור זאת, אין צורך להידרש לערעור בנוגע לסכום תביעת החוב שאושר.
הבנק ישא בהוצאות החייב-המערער ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום, ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.
היום כ"ג בטבת, תשס"ח (1 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.
|
אלשיך ורדה, שופטת
סגנית נשיא
|
תפארת