זהו ערעור על החלטת המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב של בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן:
"המערער"), בסך של כ-855,500 ש"ח.
צו הכינוס כנגד החייבת ניתן ביום 28.2.2000. משכך, המועד האחרון להגשת תביעות חוב, בהתאם להוראות סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הינו 6 חודשים לאחר מכן, היינו - ביום 28.8.2000. דא עקא שתביעת החוב של המערער הוגשה רק כחודש לאחר חלוף המועד הנ"ל, ביום 25.9.2000, ומטעם זה דחה המנהל המיוחד את תביעת החוב.
טוען המערער כי יש להחיל על המועד הקבוע בחוק את הוראת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי ה'תשמ"ד - 1984 (להלן:
"התקנות"), כך שימי פגרת בתי המשפט לא יכללו בששת החודשים שנקצבו להגשת תביעת החוב.
איני סבורה כי יש מקום לקבל את הערעור.
בפסק הדין בעניין פש"ר (תל-אביב-יפו) 239/97
לבידי זהב שיווק נ' מרדכי שדה, תק-מח 2001(3)10878, דנתי בשאלת מעמדה של תביעת חוב שהוגשה תוך חריגה מהמועד שנקצב להגשתה, על פי סעיף 71(ב) לפקודה. וכך ציינתי שם:
"משמעותו של סעיף זה היא קביעת "רף קשיח" של זמן להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב, אף אם זה מודה בחוב בפה מלא...אין חולק, כי תוצאות הפעלתו של סעיף 71 עשויות להיות קשות עבור נושה, אשר מוצא כי איבד את זכותו בשל סעיף חוק הנחזה כפרוצדורלי גרידא."
עמדתי באותו ענין אף על כך שרק בנסיבות חריגות יתקיימו אותם "טעמים מיוחדים" המאפשרים חריגה מהמועד הקצוב. לענייננו - לא עלתה ולו ראשית טענה בדבר קיומו של נסיבות כאלו. הטענה היחידה שעלתה, כאמור, היא כי יש להחיל על המועד הקבוע בפקודת פשיטת הרגל את תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כך:
"תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו
בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת"
(ההדגשה שלי - ו.א.)
ודוק, התקנה מציינת מפורשות כי "תקופת הפגרה לא תבוא במניין הימים
שנקבעו בתקנות אלו או שנקבעו בידי בית המשפט
" - משמע - התקנה אינן חלה על מועדים שנקבעו בדבר חקיקה אחר, למעט התקנות. ממילא, המועד להגשת תביעת חוב הינו מועד הקבוע בחקיקה ראשית, ואין בכוחן של התקנות, שהן בגדר חקיקת משנה, להגביל את הוראות הפקודה, ובכל מקרה של סתירה ביניהן אך ברור הוא כי האמור בפקודה גובר. גם תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל אין בה כדי לסייע בידי המערער, שהרי היא קובעת כי הוראות תקנות סדר הדין יחולו על הליכי פשיטת רגל רק
"במידה שאינן סותרות הוראות תקנות אלה"
- ממילא, גם תקנות פשיטת הרגל הינן חקיקת משנה, ואינן יכולות להחיל על הפקודה הוראות חוק העומדות בסתירה לה.
אם היה ברצון המחוקק לקבוע כי ימי הפגרה לא יכללו במניין הימים להגשת תביעת חוב, היה קובע זאת בדרך של חקיקה, ומכלל לאו אמור הן.
המערער טוען אמנם כי הנאמן והכנ"ר ממלאים תפקיד מעין-שיפוטי, ולכן יש להחיל גם עליהם את הדין הנוהג ביחס לפגרת בתי המשפט, אלא, שהרציונל העומד מאחורי תקנה 529 אינו נוגע למועד להגשת תביעת חוב - שלא כבית המשפט, אין הנאמן או הכנ"ר חדלים מעבודתם בתקופת הפגרה, וההליכים המתנהלים בפניהם ממשיכים להתנהל כעניין שבשגרה גם במהלך פגרת הקיץ והחגים. משכך, אין כל מניעה מלהגיש את תביעת החוב במשרדי הכנ"ר במהלך תקופה זו.
יצויין, כי הלכה דומה נקבעה לעניין המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, וגם בעניין זה נקבע כי המועד הקבוע בחוק הבוררות אינו נדחה מפני תקנה 529 הנ"ל [ר' ה"פ (ת"א-יפו) 1414/91
נכסי ציון בע"מ נ' בתים חברה לבנין ופיתוח בע"מ
, תק-מח 96(4)993; בש"א (חיפה) 9284/99
מ.מ. בוני המרכז חב' לבנין נ' נציגות הבית המשותף
, תק-מח 2000(1),29064].
לטעמי, המועד הקבוע בפקודה להגשת תביעת חוב, דומה, במהותו, למועדים הקבועים בחוק ההתיישנות, יותר מאשר הוא דומה למועדים הנקובים בתקנות סדר הדין. כידוע - תקנה 529 אינה חלה על מועדי ההתיישנות, ועל כן אין גם הגיון להחילם על המועד להגשת תביעות חוב.
אמנם, על פי הדין הנוהג,
"אם ימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות חלים בפגרה, נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט"
[ר' ע"א 3141/99 - מגדל חברה לביטוח נ' עו"ד ש. ז. פונדמינסקי . פ"ד נה(5)817], אלא שהדבר אינו נוגע לענייננו, באשר תביעת החוב הוגשה 25 ימים לאחר תום הפגרה.
אעיר; לא התרשמתי כי מדובר כאן בהסתמכות בתום לב, מצד המערער, על הטענה שנידונה לעיל, שבגינה נמנע מלהגיש את תביעת החוב במועדה, אלא התרשמתי כי לאחר שנוכח המערער כי תביעת החוב שלו הוגשה באיחור, בחר לטעון את שטען. ייאמר ויודגש; המערער הוא בנק, אשר הליכי פשיטת רגל אינם זרים לו!. משכך, ובהצטבר כל הנסיבות יחדיו, אף לפנים משורת הדין, איני רואה טעם לקבל את הערעור.
המערער ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד למנהל המיוחד בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.
היום ה' ב אדר א, תשס"ה (14 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.