1.
כללי
לפניי שתי בקשות שהגישו המבקשות, נושות של המשביר הישן בע"מ בפירוק (להלן
"החברה"), נגד עו"ד אבנר כהן המפרק של החברה (להלן: "
המפרק").
האחת בקשה 87 שעניינה ערעור שהגישו המבקשות, על החלטת המפרק מיום 21.12.09 להכיר באופן חלקי בתביעות החוב שהגישו המבקשות לתקופה שמיום 1.8.02 ועד ליום 3.11.02. השנייה, בקשה 99 שעניינה בקשה מחודשת של המבקשות לחייב את המפרק להמציא להן מסמכים ומידע וכן להגיש דו"ח לבית המשפט.
2.
רקע
בקליפת האגוז אציין כי ביום 31.8.05 הגיש המפרק דו"ח חקירה לבית המשפט בדבר קריסת החברה שבפירוק וחברות שלובות עימה (להלן:
"דו"ח החקירה"). בדו"ח החקירה נסקרו בהרחבה העובדות שקדמו לקריסת החברות ולאחר בחינת המסמכים שנאספו ונחקרו ע"י המפרק וכן המסקנות אליהן הגיע. במסגרת דו"ח החקירה, העריך המפרק כי הסך של 35.5 מיליון ש"ח מהווה את הסכום המגיע לנושים של החברות בתקופה ספציפית בה הופעלו עסקיהן, אלה כונו
"נושים מיוחדים" ותביעות החוב שיוגשו על ידם כונו
"תביעות החוב המיוחדות", בהבדל מתביעות החוב הרגילות (להלן: "
האומדן"). בדיון שהתקיים ביום 25.10.07 לפני כב' הנשיא גורן, אימץ בית המשפט בפסק דינו (להלן:
"פסק הדין") את דו"ח החקירה במלואו ולפיו חויבה "אגודת הקו-אופ (להלן:
"האגודה") לשלם למפרק 57.9 מיליון ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 3.11.02 מתן צו הקפאת ההליכים. הסכום האמור שולם באופן ש-36.5 מיליון ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית יועבר לקופת הפרוק, ולאחר בדיקת תביעות החוב המיוחדות, וישולם לספקים והזכאים, שאינם הבנקים לתקופה 8.8.02 ועד 3.11.02. סך של 21.4 מיליון ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה יחולק בהתאם לדין הקדימה, כפוף לבדיקת תביעות החוב. ההליכים שלפניי, עניינם בתביעות החוב של הנושים המיוחדים.
המבקשות הגישו ערעור לבית משפט העליון על פסק הדין, והערעור נדחה. לאחר מכן, העבירה האגודה ביום 27.8.08 למפרק סך של 78,729,942 ש"ח כאשר מתוכו סך של 49,040,288 ש"ח עבור תביעות החוב המיוחדות. המפרק פנה לנושים המיוחדים, להגיש לו תביעות חוב, ואכן הוגשו 113 תביעות חוב מיוחדות, אושר חוב לכלל הנושים האמורים בסך של 43.6 מיליון ש"ח המהווה פירעון של מלוא קרן החוב לאותם נושים. מהאמור עולה כי סכום תביעות החוב של הנושים שאושר היה גבוה בסך של כ- 8 מיליון ש"ח מהאומדן בדו"ח החקירה (להלן : "
הפער").
המבקשות, הגישו תביעות חוב מיוחדות על סך כולל של 4,182,708 ש"ח. המפרק הכיר רק בסך של 3,111,700 ש"ח מתוכן ודחה סך של 1,071,008 ש"ח, זאת מחמת שלטענתו לא מצא ביטוי לסכום זה בכרטסת של החברה (להלן:
"החלטת המפרק").
3.
הערעור
המבקשות הגישו ערעור על החלטת המפרק, היא בקשה 87, ביחס לשני עניינים:
האחד, המפרק שגה עת לא הכיר במלוא סכום תביעות החוב. לטענת המבקשות החלטת המפרק לא הייתה מנומקת, לא ניתן הסבר מספיק, המפרק לא נאות להיפגש איתן ולא עלה בידן לבדוק את טעמיו.
השנייה, המפרק לא הכיר בזכות המבקשות להפרשי הצמדה וריבית על הסכומים שבתביעת החוב.
בנימוקי הערעור נטען בין היתר כי היה על המפרק ליידע את בית המשפט במהלך הדיון בדו"ח החקירה, בדבר היקף החוב הנכון של הנושים המיוחדים, במיוחד נוכח הפער הניכר שקיים בין האומדן לבין המגיע לפי תביעות החוב שהוגשו והוכרו. משכך, עתרו המבקשות גם לחייב את המפרק להמציא כרטסת וניירות עבודה.
המפרק התנגד לבקשה, טען כי בדק את תביעות החוב כדבעי, השווה את המסמכים המצויים בחברה, והגיע למסקנה אליה הגיעה, לאחר בדיקה ובחינה ראויה, וכי הנטל היה על המבקשות להוכיח את תביעתן, וזה לא הורם ביחס לסכום שלא הוכר. באשר לאי ההכרה בריבית והפרשי הצמדה טען המפרק בין היתר כי לאחר שהתברר ההיקף המדויק של הוכחות החוב, שעולה על האומדן, לא נותרו בקופת הפירוק כספים לתשלום רבית והפרשי הצמדה לנושים המיוחדים, ומשום כך לא היה מקום להכיר ברכיב זה. המבקשות השיבו לתשובה.
בקשה לחייב המפרק במתן מסמכים
לאחר שהמפרק הגיש תשובה לערעור ועוד בטרם תשובת המבקשות לתשובתו, הגישו המבקשות ביום 21.3.11 בקשה נוספת היא בקשה 99 שהוכתרה, "
בקשה מחודשת למתן הוראות לחייב את המפרק להמציא מסמכים ומידע", בהתאם לרשימה שצורפה כנספח א' לבקשה (להלן: "
הרשימה") וכן להגיש דו"ח. המבקשות טענו כי המסמכים דרושים להן על מנת לכלכל את צעדיהם באשר לערעור על החלטת המפרק באשר לתביעות החוב. המבקשות הגישו בקשה לבית המשפט להשהות את ההחלטה בערעור (בקשה 87) עד להכרעה בבקשה למסירת המסמכים (בקשה 99), קרי עד לאחר קבלת המסמכים נשוא בקשה 99.
המפרק מתנגד להגשת המסמכים שכן לדידו אין בהם כל טעם, והם אינם דרושים לערעור. המפרק טוען שאין כל תכלית בבקשה שכן, אין כספים בקופה לחלוקה לנושים המיוחדים לפי שכל הכספים שהיו חולקו, למעט הסך של 1,071,008 ש"ח הנזכר לעיל. לעמדתו, הבקשה מושתת על שיקולים זרים במטרה להפעיל עליו לחץ פסול. מוסיף המפרק וטוען כי הסכום שננקב על ידו בעת הדיון באישור דו"ח החקירה היה רק
אומדן בלבד
שלא היה מבוסס על תביעות החוב של הנושים המיוחדים ולפיכך התבקשו להגיש תביעות וזאת על מנת לגבש את החוב הסופי ולקבוע את היחס בין הנושים לבין עצמם. בית המשפט אישר בפסק הדין את דו"ח החקירה, לרבות האומדן בדבר הסכום המשוער של תביעות החוב המיוחדות, אך אומדן זה התברר כנמוך שכן סכום תביעות החוב לאחר שנבדקו, עלה ב-8 מיליון ש"ח על האומדן, קרי פער של כ- 20%. עסקינן לעמדת המפרק בהערכה ולא בנקיבה בסכום מוחלט ומחייב ואין בפער כדי להטיל עליו חבות אישית.
יצוין כי קדמה לבקשה 99, בקשה אחרת של המבקשות לקבלת מידע ומסמכים,שנמחקה ביום 9.3.11 על ידי בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה השופטת אלשיך) מחמת שבינתיים הוגש דו"ח של המפרק בעניינים הנוגעים לבקשה והמייתרת אותה, תוך שניתנה למבקשות האפשרות לחדש את הבקשה.
בית המשפט, (כב' סגנית הנשיאה השופטת אלשיך) בהחלטה מיום 23.3.11 הורה כי יש להשיב לתשובות ולא לעכב ההגשה עד ההכרעה בערעור, וכן הורה כי לאחר שתידון בבקשה 99 וככל שיהיה צורך בכך, תינתן למבקשות הרשות להגשת תשובה לתשובת המפרק לערעור. בהחלטה נוספת מיום 30.6.11 קבע בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה השופטת אלשיך) כי לא מצא מקום לשנות את ההחלטה הקודמת מיום 23.3.11. יאמר כי בין לבין הגישו המבקשות תשובה לתשובה לערעור.
בהתאם להחלטת כב' השופטת אלשיך, הועבר ההליך לפניי. לאחר העברת התיק, התקיים דיון במעמד הצדדים.