1. לפנינו שתי בקשות מטעם הנאשמות 23 ו-24 (להלן -
"הנאשמות"). האחת, בקשה לתיקון כתב האישום מחמת פגם או פסול בכתב האישום, בהתאם להוראות סעיפים 149 ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן -
"חוק סדר הדין הפלילי"). השניה, בקשה להפרדת משפטן של הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים בתיק והעברתו לדיון בפני מותב אחר, ולחילופין, לפסילת מותב זה מלישב בדין בעניינן של הנאשמות.
בקשת הנאשמות
2. במסגרת תשובת הנאשמות לאישום, הוסיף בא-כוחן, עו"ד ראובן יהושע, והעלה מספר טענות מקדמיות, שעניינן פגם או פסול בכתב האישום, כדלקמן: האחת,לפיה חרף החלטת בית המשפט מיום 21.3.2006, המאשימה לא פירטה בכתב האישום המתוקן זהות הנאשמים נשוא האישום השני לפרק השני והאישום השני לפרק השישי, תוך זיהוים מספרית. השניה,לפיה האישום השני לפרק השישי אינו מפורט דיו ואינו עומד ברמת הפירוט הנדרשת בנוגע לתיאור העובדות נשוא האישום. השלישית,לפיה אין בעובדות האישום השני לפרק השישי, כדי לבסס כלפי הנאשמות אחריות לביצוע עבירות המס, הן מן הטעם כי המדובר בעבירות הדורשות כוונה מיוחדת להתחמק מתשלום מס, והן מן הטעם כי כתב האישום נעדר פירוט הנסיבות המקימות אחריות הנאשמות בפלילים מכוח תורת האורגנים, לרבות העדר ציון סעיף 23 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן -
"חוק העונשין") במסגרת הוראות החיקוק לפיהן מואשמים הנאשמים. הרביעית,לפיה האישום הראשון לפרק השמיני אינו מפורט דיו ואינו עומד ברמת הפירוט הנדרשת בנוגע לתיאור העובדות נשוא האישום, עת בהליכים המקדמיים נטענו טענות סותרות בענין השימוש שעשו הנאשמים 1-3, כביכול, ברכוש אסור לצורך רכישת הנאשמת 24.
לפיכך, התבקש בית המשפט להורות על תיקון כתב האישום, כך שהעובדות נשוא האישומים המיוחסים לנאשמות תנוסחנה באופן מפורט וברור, תוך התייחסות מפורשת לכל הוראות החוק הרלוונטיות, אשר בכוונת המאשימה להסתמך עליהן, ובכך להבטיח זכות הנאשמות להליך הוגן.
ב"כ הנאשמות הוסיף וטען, כי גם בקשת המאשימה לחילוט רכוש נוקטת בלשון גורפת ועמומה ולוקה בהעדר פירוט בסיסי, הדרוש לנאשמות על מנת להתגונן כראוי בהליך העיקרי.
3. בקשה נוספת שהגיש ב"כ הנאשמות, עניינה הפרדת משפטן של הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים בתיק והעברתו לדיון בפני מותב אחר, ולחילופין פסילת מותב זה מלישב בדין בעניינן של הנאשמות. לדידו, אישור הסדרי הטיעון בעניינם של הנאשמים 1 ו-3, במסגרתם הודו הנאשמים בעובדות, העומדות בסתירה לגרסת הנאשמות, לרבות התייחסות בית המשפט לעניינן של הנאשמות בגזרי הדין של נאשמים אלה, מקים חשש ממשי לפגיעה בזכות הנאשמות להליך הוגן ועלול להסב להן עיוות דין, לנוכח הפגיעה בזכותן להביא בפני בית המשפט את גרסתן לחפות ולהוכיחה. כמו כן, בהתייחסות בית המשפט לעניינן של הנאשמות בגזרי הדין שניתנו בעניינם של הנאשמים 1 ו-3, יש משום קביעת ממצאים העלולים להשפיע על בית המשפט בבואו להכריע דינן של הנאשמות, עת ימנע מבית המשפט לשפוט באובייקטיביות הדרושה, ברצונו להימנע ממתן הכרעות סותרות, ומשכך על בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין מחשש חמור למשוא פנים בניהול משפטן של הנאשמות.
תגובת המאשימה
4. בתגובה לטענותיהן המקדמיות של הנאשמות, טענו באי-כוח המאשימה, עוה"ד אלון גילדין וליאת מנור, בפתח דבריהם, כי הנאשמות העלו זה מכבר טענותיהן המקדמיות בתיק, אשר נדונו בהחלטתנו מיום 21.3.2006, ואין בחילוף הסניגורים, המייצגים את הנאשמות, כדי להצדיק דיון מחדש בטענות מקדמיות, וודאי לא ערב פתיחת שלב ההוכחות בתיק. בהתייחסם לטענות המקדמיות, לגופו של ענין, השיבו באי-כוח המאשימה כדלקמן:
ראשית,המאשימה פעלה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 21.3.2006, אשר הורה כי המאשימה תפרט הנאשמים, תוך זיהוים מספרית, אלא אם כוונתה לכלל הנאשמים בכותרת האישום. לפיכך, הואיל והאישומים נשוא הבקשה מתייחסים לכלל הנאשמים הנזכרים בכותרת, המאשימה אינה חבה במתן פירוט נוסף. שנית,בהתייחס לאישום השני בפרק השישי, הרי שהמאשימה פירטה העובדות נשוא האישום, כמתחייב בדין. ב"כ המאשימה הוסיפו והפנו לנספח ו'2, המצורף לכתב האישום, בדבר חשבוניות המס הכוזבות, שהוציא ליאור עזרן, בין היתר, לנאשמות, מבלי שעזרן ביצע את העסקאות נשוא החשבוניות. שלישית,בהתייחס לטענה כי אין בעובדות האישום השני לפרק השישי, כדי לבסס כלפי הנאשמות אחריות בפלילים לביצוע עבירות המס, טענו ב"כ המאשימה, כי כתב האישום מפורט דיו וכי הנסיבות המקימות אחריות הנאשמות בפלילים הינן הנסיבות המפורטות ביחס לנאשמים 1-3, אשר שימשו ביחד עם דניאל אלמוג מנהליהן הפעילים, ככל שעובדות אלה רלוונטיות לנאשמות, ולאור דוקטרינת תורת האורגנים.
בהתייחס לטענות הנאשמות בנוגע לאישום הראשון בפרק השמיני ובנוגע לבקשה לחילוט רכוש, טענו ב"כ המאשימה, כי אין מקומן להתברר במסגרת הליך של טענות מקדמיות. ב"כ הנאשמות הוסיפו וטענו, כי טענות ב"כ הנאשמות הועלו כבר בפני השופט י' צבן, אשר נתן בגינן החלטה, ולפיכך, אף מטעם זה, אין מקומן של השגות ב"כ הנאשמות על החלטה זו במסגרת ההליך דנן.
5. בתגובה לבקשת הנאשמות להפרדת משפטן והעברתו למותב אחר ולחילופין לפסילת המותב, טענו ב"כ המאשימה כי יש לדחותה מכל וכל. ראשית, בקשתן של הנאשמות להפרדת משפטן נדונה ונדחתה בהחלטה מיום 21.3.2006 ודי בטעם זה כדי לדחות הבקשה על הסף. יתרה מזאת, עובר למתן גזר הדין בעניינם של הנאשמים 1 ו-3 הופרד משפטם ממשפטם של יתר הנאשמים, בהתאם להוראת סעיף 155 לחוק סדר הדין הפלילי, ואף מטעם יש לדחות את הבקשה. בהתייחסם לבקשה לגופו של ענין, טענו ב"כ המאשימה, כי אין באישור הסדרי הטיעון בעניינם של הנאשמים 1 ו-3 כדי לגרוע מזכות הנאשמות להליך הוגן, שכן אחריותן בפלילים תוכח על-ידי המאשימה באופן עצמאי באמצעות ראיות שתוגשנה לבית המשפט. יתרה מזאת, הודאות הנאשמים במסגרת הסדרי הטיעון אינן יכולות לשמש ראיה בהליך המתנהל נגד הנאשמות, ומשכך אין כל יסוד לטענה כי ניהול משפטן של הנאשמות ביחד עם נאשמים אחרים עלול לגרום להן עיוות דין.
אשר לוויתור הנאשמים 1 ו-3 על זכויותיהם בנאשמות, במסגרת הסדרי הטיעון, אין בכך כדי להשפיע על מצבן המשפטי של הנאשמות, שכן תכליתו למנוע מצב בו בשלב הבקשה לחילוט רכוש ששימש את הארגון, יתייצבו הנאשמים כטוענים לזכות הנאשמות, מכוח סעיף 18 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003. מכל מקום, ברי כי אין בכך כדי להצדיק הפרדת משפטן של הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים, ובשים לב לכך כי משפטם של הנאשמים 1 ו-3 הופרד ממשפטן של הנאשמות, זה מכבר.
אשר לבקשה לפסילת מותב זה מלישב בדין בעניינן של הנאשמות, דינה להידחות. לדידם, אין המדובר בנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפטן של הנאשמות, אשר אך בהתקיימן ינקוט בית המשפט בצעד חריג של פסילתו מלישב בדין. הלכה פסוקה היא, כי אין בהכרעת דינו של נאשם, המואשם יחד עם נאשמים נוספים בכתב אישום, כדי להוות טעם לפסילת השופט הדן בעניינם של הנאשמים הנוספים, עת חזקה היא כי בית המשפט יכריע בעניינם באופן מקצועי לאחר שישמע את העדים ויבחן את הראיות. התייחסות בית המשפט בגזרי הדין של הנאשמים 1 ו-3 לויתור הנאשמים על זכויותיהם בנאשמות, אין בו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפטן של הנאשמות, שכן אמירה זו כלל אינה קשורה למעשי הנאשמות ועניינה בשלב שלאחר הכרעת הדין בעניינן, במסגרת הדיון בבקשה לחילוט רכוש הארגון. בית המשפט לא נקט באף אמירה, ישירה או עקיפה, לענין פעולותיהן של הנאשמות, וממילא תאלץ המאשימה להוכיח את אשמתן של הנאשמות ללא תלות בהודאות הנאשמים האחרים.
דיון
טענות מקדמיות
6. בפתח דברים יודגש, כי הנאשמות הגישו זה מכבר טענותיהן המקדמיות, אשר נדונו בהרחבה בהחלטה מיום 21.3.2006. ככלל, אין בחילוף הסניגורים, המייצגים הנאשמות בהליך דנן, כדי ליתן בידי הנאשמות את הזכות לשוב ולהעלות טענותיהן המקדמיות, וודאי לא במועד הסמוך לתחילת שמיעת הראיות בתיק, כפי שמורה גם הוראת סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי, לפיה הנאשמות אינן רשאיות להעלות, בשלב זה של המשפט, טענותיהן המקדמיות - שעניינן פגם או פסול בכתב האישום, לרבות מחמת העדר פירוט עובדות כתב האישום - אלא ברשות בית המשפט, ורשות זו לא התבקשה.
7. גם לגופו של ענין, דין טענותיהן המקדמיות של הנאשמות להידחות, כך בהתייחס לטענות כסדרן:
ראשית,הצדק עם ב"כ המאשימה, כי בהתאם להחלטה מיום 21.3.2006, המאשימה לא נדרשה לפרט את זהות הנאשמים נשוא האישום השני לפרק השני ונשוא האישום השני לפרק השישי, תוך זיהוים מספרית, מקום בו נעשה שימוש במונח "נאשמים", אלא אם כוונתה לכלל הנאשמים כאמור בכותרת האישום. לאמור, משלא פירטה המאשימה בכתב האישום המתוקן זהות הנאשמים, הרי שמקום בו מופיע המונח "נאשמים" יש לראותו כמתייחס לכל הנאשמים המופיעים בכותרת האישום, לרבות הנאשמות.
שנית,בהתייחס לטענה כי האישום השני לפרק השישי אינו מפורט דיו ואינו עומד ברמת הפירוט הנדרשת בנוגע לתיאור העובדות נשוא האישום, הרי שעמדנו על כך בהרחבה, בהחלטה מיום 21.3.2006, בקובענו כי העובדות שבכוונת המאשימה להוכיח כנגד הנאשמות מפורטות ונהירות דיין, בהביאן את עיקרי הדברים.
כאמור, הוראת סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי קובעת, כי כתב האישום יכיל
"תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם". אשר לרמת הפירוט הנדרשת בנוגע לתיאור העובדות נשוא האישום, הלכה פסוקה היא כי על כתב האישום להכיל עיקרי העובדות, המלמדות כי נתקיימו בנאשם יסודותיה של העבירה, כהגדרתה בחוק. וכלשונו של המלומד י' קדמי בספרו
על סדר הדין בפלילים, חלק שני (תשס"ג-2003) בעמוד 665, עובדות כתב האישום מהוות את
"סיפור המעשה" של הפרשה נשוא כתב האישום, המשקף את כלל מרכיבי העבירה, המיוחסת לנאשם - היסוד הפיסי והיסוד הנפשי - כך שמקום בו הנאשם מודה בו, די בכך כדי לבסס הרשעתו בעבירה נשוא כתב האישום. ויודגש, סיפור המעשה מיועד להצגת העובדות ולא להצגת הראיות, מכוחן תבקש המאשימה להוכיח כי עובדות כתב האישום נתקיימו. דומה כי תכלית תיאור העובדות הינה מחד, לקבוע גדריה של יריעת הדיון בתיק, ומאידך, ליתן בידי הנאשם תיאור מלא ומפורט של העובדות שבכוונת המאשימה להוכיחן כנגדו, ובכך לאפשר לנאשם להכין הגנתו כראוי (ראו, רע"פ 4484/92
סיריה רפאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 176, עמוד 181
(1992); ע"פ 319/79
אליהו אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 484, עמוד 489 (1980)).
ובענייננו, במסגרת האישום השני לפרק השישי, נטען כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום פעל ליאור עזרן, מטעם הארגון, להוצאת חשבוניות מס כוזבות על שם תיק עוסק מורשה 'אנרגיית שלום - ליאור עזרן', מבלי שעזרן ביצע את העסקאות נשוא החשבוניות. כן נטען כי בתקופה שבין חודש ינואר 2004 ועד חודש דצמבר 2004, הוציא ליאור עזרן 20 חשבוניות מס כוזבות על שם 'אנרגיית שלום - ליאור עזרן', בין היתר, לנאשמות 23 ו-24, אשר כעולה מסעיפים 8(ח)-
8(ט) לחלק הכללי לכתב האישום, הנאשמים 1-3 שימשו מנהליהן הפעילים. נטען כי חשבוניות המס הכוזבות הוצאו במטרה להתחמק מתשלום המס הנובע מעסקאות שבוצעו על-ידי החברות הנאשמות שבשימוש הארגון. כעולה מנספח ו'2 לכתב האישום, הנאשמות רכשו, לכאורה, דלק מהול - הנאשמת 23 תמורת סך של 3,303,010 ש"ח והנאשמת 24 תמורת סך של 2,122,149 ש"ח. קרי, המאשימה עמדה ברמת הפירוט הנדרשת בנוגע לתיאור העובדות נשוא האישום, בהביאה עיקרן, ואשר די בהן כדי ללמד על התקיימות יסודות העבירות, לכאורה, בהן מואשמות הנאשמות.