החלטה בתיק פח 1079/07

1.         מדובר בבקשה שאפסול את עצמי מלדון בענין.

2.         בדיון מיום 16.9.07 ביקש ב"כ הנאשם להגיש את כל חומר הראיות וטען שגם לפי הראיות יש להסתפק בתקופת המעצר. כמו כן טען שלפי כתב האישום, לא נעברה כל עבירה הואיל ולאחר ההתנתקות, החזקת נשק ברצועת עזה אינה כפופה לאישור צה"ל, ועל כן לא נעברה עבירה של אחזקת נשק, וביחס לעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, כתב האישום מבוסס על אמרה של הנאשם ו"דבר מה", ואין בעובדה העולה מן הראיות כי אחיו של הנאשם ביקש ממנו להחזיק את הנשק כי הוא הולך לבית החולים והנאשם הסכים לכך, כדי להוות את העבירה המיוחסת לנאשם.

בתגובה לכך טענה ב"כ המאשימה כי מדובר בשאלה עובדתית שאותה יש לבחון לאחר שמיעת העדויות, ולטענתה, על פי חומר הראיות, הנאשם ידע שאחיו הינו פעיל חמא"ס, ובמסגרת פעילות זאת, נתן לו את הנשק.

ביחס לשאלת החזקת הנשק ביקשה ב"כ המדינה שהות של מספר ימים להשיב לטענה הנ"ל.

ביחס לשאלת המעצר, טענה שהשאלה צריכה לעלות בפני שופט המעצרים שדן בשאלת המעצר, ולא לפני ההרכב שדן בכתב האישום.

לגבי ההצעה שיוגש חומר הראיות ביקשה ב"כ המדינה לשקול את הצעת הנאשם להגיש את כל חומר הראיות.

בהמשך אמר ב"כ הנאשם במענה לכתב האישום שהעובדות שבכתב האישום נכונות אך אינן מקימות עבירה, שהוא מסכים להגשת כל הראיות וכי הנאשם יעיד.

בסוף הדיון הסכימו הצדדים שתינתן החלטה בבקשה בהעדרם וניתנה לב"כ המאשימה אפשרות להשלים את תשובתה לבקשה בכתב עד ליום 18.9.07.

בתאריך 25.9.07 הוגשה על ידי ב"כ הנאשם בקשה שאפסול את עצמי מלדון בענין.

בבקשה טען שבמהלך הדיון ביום 16.9.07 העלה שתי טענות, שכתב האישום מבוסס על אמרת הנאשם ו"דבר מה", המאשימה מחקה משפטים מאמרת הנאשם אך מי שמעיין בחומר הראיות מבין שהנאשם לא ביצע עבירה, וכן שכתב האישום אינו מגלה עבירה. בהמשך הבקשה נאמר שב"כ הנאשם ביקש להכריע בטענה שהאישום אינו מגלה עבירה ואם יחליט שהטענה אינה מוצדקת, יש לאפשר לו להגיש את החומר, לשמוע את הנאשם ולהחליט בטענה הראשונה אם יש במעשיו של הנאשם כדי להוות עבירה. כמו כן טען בבקשה שבתגובה לכך, ביקש ב"כ הנאשם לקיים דיון נוסף לאחר מספר ימים בטענה כי הנאשם אמור להשתחרר לאלתר ועמד על בקשתו לקבוע מועד מוקדם לדיון. בנוסף טען בבקשה הנ"ל שבתגובה לדבריו אמרתי: "אינני יודע מה תגיב המאשימה, אך אני אומר לך להנמיך מהציפיות ומההתלהבות שלך כי הלקוח שלך לא ישתחרר בקרוב".

בכך היה לטענתו כדי להצביע על כך כי אני מתכוון להרשיע את הנאשם, תהיינה הראיות אשר תהיינה, ולאור זאת ביקש שאפסול את עצמי מלדון בענין.

3.         טענות ב"כ המאשימה:

המשיבה טענה כי בנסיבות האמורות יש לדחות את בקשת הפסילה, מן הנימוקים כדלקמן:

א.         ב"כ המבקש טען בדיון טענות מקדמיות, לאחר שענה לכתב האישום והודה בכל עובדותיו, לרבות בעבירות של החזקת נשק.

ב.         בנסיבות העניין, סבורה המשיבה, כי גם אם אכן נאמרו הדברים, כפי שצוטטו בבקשת המבקש, הרי שאין בדברים אלו כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים, שיש בו כדי להצדיק פסילת שופט.

ג.          לטענת המשיבה, חזקה על בית המשפט, כי אינו נגוע במשוא פנים באשר למבקש, ועל כן, אין מקום לפסילת ההרכב.

ד.         המשיבה הפנתה בדבריה  לאמת המידה, כפי שנקבעה בפסיקה, לפיה יש לבחון האם יש חשש אובייקטיבי שקיימת אפשרות מאוד מסתברת, כי אכן נבצר מבית המשפט לשפוט באובייקטיביות הדרושה, וכן הפנתה לבג"צ 4057/00 ישקר נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד נה(3)734, וכן לספרו של י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 842-847.

ה.         לגופו של ענין, טענה ב"כ המאשימה כי טענות ב"כ הנאשם אינן מגלות כל עילת פסלות, להבדיל מחשש סוביקטיבי של המבקש, אשר אין די בו כדי לגרום לפסלות המותב.

דיון

4.         הדברים שנאמרו על ידי לא התייחסו לשאלת ההרשעה לאחר שמיעת הראיות וגם לא להכרעה בטענות המקדמיות לגופן, אלא לבקשת ב"כ הנאשם שבית המשפט יתן החלטה מיידית בטענות המקדמיות, ישמע את עדות הנאשם ויורה על שחרור הנאשם.