א.
פתח דבר
בפניי בקשה לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, לבטל הרשעתו בדין ולאפשר לו לנהל משפט הוכחות כדי שתצא לאור חפותו באשר למעשים שבביצועם הודה ובגינם הורשע.
ב.
ההשתלשלות העובדתית
(1) כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של
שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") שביצע במתלונן, יליד 1936.
בתמצית ייאמר, כי בכתב האישום נטען, כי בשעת לילה הגיע הנאשם לבית המתלונן, שתה אלכוהול ודרש מהמתלונן שייתן לו מכשיר הרדיו. המתלונן סרב ואז דרש הנאשם מהמתלונן שייתן לו כסף. הנאשם נכנס לחדר השינה בבית המתלונן ולקח את הרדיו שהיה ליד המיטה. המתלונן ניסה למנוע מהנאשם לקחת הרדיו ובתגובה תפס הנאשם בחולצתו של המתלונן, קרע אותה, נשך את המתלונן בידו ודחף אותו על המיטה. המתלונן נפל על המיטה ואז לקח הנאשם פטיש, שהיה על רצפת החדר, והכה באמצעותו את המתלונן על לחיו ועל ראשו. הנאשם נטל את מכשיר הפלאפון של המתלונן וכן הוציא 200 ש"ח מארנקו ועזב את הדירה.
(2) תחילה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום וטען, באמצעות סנגורו, כי בינו לבין המתלונן קיימת היכרות מוקדמת וממושכת על רקע מנהגם לקנות ולשתות יחדיו אלכוהול וכי גם בערב האירוע שתו השניים אלכוהול יחדיו, תחילה בבית הנאשם ובהמשך בבית המתלונן. בעת שהיו בבית המתלונן, "
המתלונן כנראה מתוך שיכרות ניסה לתקוף את הנאשם והנאשם התגונן ועזב את בית המתלונן... הנאשם טוען שהמתלונן תקף אותו עם גרזן ואז הנאשם הדף אותו והמתלונן נפל ונפצע כתוצאה מהנפילה" (עמ' 3, ש' 13-16). לגבי הפלאפון של המתלונן, שנמצא בבית הנאשם, מסר הנאשם כי בתחילת הערב היו השניים בביתו (של הנאשם) והמתלונן שכח אצלו את הפלאפון (עמ' 3, ש' 20-21). לגבי הכסף שנטען כי הנאשם גנב מהמתלונן, הכחיש הנאשם את הנטען בהקשר זה (עמ' 4, ש' 1).
(3) ב-14/1/08, בעיצומו של משפט הוכחות, ולאחר שהמתלונן כבר העיד, הודיעוני ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יתוקן כתב האישום וחלף עבירת השוד בנסיבות מחמירות שיוחסה לנאשם בכתב האישום המקורי, ייוחסו לנאשם 2 עבירות אחרות- עבירה של
חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין ועבירה של
גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.
עוד במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי שירות המבחן יכין תסקיר אודות הנאשם. כן הסכימו הצדדים כי התביעה תבקש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל של 3.5 שנות מאסר ואילו הסנגוריה תבקש להסתפק בעונש של 1.5 שנות מאסר בפועל, זאת בנוסף למאסר על תנאי.
לאחר שהציגו בפניי ב"כ הצדדים את הסדר הטיעון שלעיל, הצהירו ב"כ הנאשם דאז- עו"ד רפאלה שפריר ועו"ד גטהון מהסנגוריה הציבורית, כי "
לנאשם ברור מה כתוב בכתב האישום המתוקן. הקראנו לו את כתב האישום המתוקן. הוסבר לנאשם כי ביהמ"ש אינו כפוף להסדרי טיעון שבין הצדדים לעניין העונש" (עמ' 31 לפר', ש' 9-10).
בהמשך לכך, הצהיר הנאשם כי "
אני יודע מה כתוב בכתב האישום המתוקן. כל מה שכתוב שם נכון ואני מודה בזה.
אני בטוח בזה" (עמ' 31, ש' 12) ובהמשך, לאחר שאישרתי את תיקונו של כתב האישום, חזר הנאשם על הודייתו (עמ' 32).
(4) בהמשך להודיית הנאשם במיוחס לו, הרשעתיו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. כן הוריתי על הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו וקבעתי מועד לישיבת הטיעונים לעונש ל- 1/4/08.
(5) כחודשיים לאחר מכן, ב- 13/3/08 התקבלה הודעה מטעם הסנגוריה הציבורית, לפיה "
בעקבות חילוקי דעות אשר אינם ניתנים לגישור, שהתעוררו בין הנאשם לבין באי-כוחו... הוחלף הייצוג לנאשם, ומעתה ייצג אותו מטעמה [מטעם הסנגוריה הציבורית] עו"ד עופר אשכנזי".
בהמשך לכך, החלטתי לאשר החלפת הייצוג ובלבד שההחלפה הנה על דעת הנאשם והדבר אינו כרוך בדחיית ישיבת הטיעונים לעונש שנקבעה, כאמור, ל- 1/4/08.
(6) עוד יצוין, כי ב- 25/3/08 התקבל תסקיר שירות המבחן אודות הנאשם (התסקיר נושא את התאריך: 9/3/08) ש
לא כלל המלצה טיפולית.
ג. טיעוני ב"כ הצדדים
(1) בפתח ישיבת הטיעונים לעונש, הודיעני
ב"כ הנאשם, עו"ד עופר אשכנזי, כי:
אנחנו עומדים לבקש מביהמ"ש
להתיר לנאשם לחזור בו מההודיה. לטענת הנאשם,
הודיה בכתב האישום המתוקן נבעה מלחץ שהופעל עליו מב"כ באותה עד
[צ"ל עת]
שהפחידו אותו באשר לעונש שיקבל היה ולא יודה
. בנסיבות אלה, הודיית הנאשם ניתנה לא מתוך רצון אמיתי וחופשי כנדרש. מדובר בנאשם שבגין כלל נסיבותיו האישיות יכול שלא גיבש את הרצון החופשי בבואו להודות בתיק. הנאשם טוען, כי הוא לא ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום באופן בו מיוחסים לו המעשים הללו. לפיכך, הוא מעונין לעמוד על חפותו. הנאשם מוכן לקחת סיכון בכך והוא מודע לכך מאחר והדברים הוסברו לו בכך שאם יורשע בעבירה חמורה יותר מאלו המופיעות בכתב האישום המתוקן וכן הוא מודע לכך כי יכול להיות, ככל שהעונש שיגזר עליו, יהיה חמור יותר מזה שהוסכם בהסכם או שהעונש יהיה שונה לחלוטין מזה המופיע בהסדר" (עמ' 33, ש' 8-17)
.
הסניגור הפנה לטענת הנאשם בפני קצין המבחן, כעולה מהתסקיר, לפיה הוא מכיר את המתלונן על רקע מנהגם המשותף לקנות ולשתות יחדיו אלכוהול וכי הוא תופס את התנהגותו באירוע כ"
פועל יוצא של הגנה עצמית ולא תקיפה", כביטוי לאותנטיות בקשתו. בהקשר זה טען הסנגור כי לא סביר שהנאשם פעל באופן מניפולטיבי הן עם קצין המבחן והן עם סנגורו.
הסנגור הצהיר, כי בעת שהנאשם העלה בפניו, ולפני כן בפני סנגוריו הקודמים, את בקשתו לחזור בו מהודייתו, עוד טרם נפגש הנאשם עם קצין המבחן (עמ' 34, ש' 5-8). הסנגור הצהיר כי הוא עצמו ראה את התסקיר לראשונה יום קודם לישיבה זו (קרי, ב- 31/3/08) וכי הנאשם עצמו כלל לא ראה עד עתה את התסקיר.
הסנגור ביקש, כי באם יותר לנאשם לחזור בו מהודייתו, יועבר התיק לשמיעה בפני מותב אחר, שכן ביהמ"ש שמע חלק ניכר מעדי התביעה וכן את הודיית הנאשם במיוחס לו ועל כן, על מנת ליתן לנאשם את יומו בביהמ"ש, ראוי להעביר התיק לשמיעה בפני מותב אחר. בהקשר זה הפנה הסנגור לע"פ 5622/03.
(2)
ב"כ המאשימה, התנגדה לבקשה. לדידה, הנאשם היה מיוצג ע"י שני סנגורים, כאשר אחד מהם דובר את שפת האם של הנאשם. הסדר הטיעון ובעקבותיו הודיית הנאשם, היו לאחר ניהול ישיבת הוכחות ממושכת ולאחר קיום מו"מ ממושך עם סנגוריו של הנאשם. אין לקבל הטענה כי בנסיבות אלו, הופעל על הנאשם לחץ מצד סנגוריו. התובעת הפנתה להצהרתו המפורשת של הנאשם מיום 14/1/08, לפיה, כאמור, הוא יודע מה כתוב בכתב האישום המתוקן והוא מודה בכך.