מלכתחילה, הוגש נגד הנאשם וששה נאשמים נוספים כתב אישום מקיף ורחב יריעה, שענינו במעורבותם בהקמת והפעלת תחנת שידור "פיראטית", דהיינו, ללא זיכיון וללא רישיון כדין ושלא בהתאם להועדת תדרים והקצאתם. בהתאם לעובדות כתב האישום יוחסו לנאשם עבירות של החזקת מכשירי טלגרף וקיום והפעלת תחנת טלגרף אלחוטי, קיום שידורים ללא זיכיון ושימוש בתדרי רדיו שלא כחוק.
עוד טרם הקראת כתב האישום נמשכו ההליכים עת ארוכה, הן בשל מספר הנאשמים והן מפאת דיונים בבקשות מקדמיות מהותיות שהיו כרוכות בשאלות משפטיות מורכבות וכבדות משקל. לאחר שטענות ההגנה לבטול כתב האישום נדחו, כפר הנאשם במיוחס לו והתיק נקבע להוכחות.
בד בבד, חלו התפתחויות בקשר ליתר הנאשמים. הנאשם העיקרי בפרשה, אברהם בן דוד, נפטר, וההליכים נגדו הופסקו. הנאשמת, רחל מג'ר - שותפתו בניהול התחנה לאורך שנים, הודתה והורשעה במסגרת הסדר טעון ועונשה נגזר ובדומה נדונו כל יתר הנאשמים. כך, בסופו של יום, נותר הנאשם לבדו, שחלקו היה במתן מקום להנחת המשדרים שבאמצעותם פעלה התחנה.
ברם, בטרם הוחל בהבאת הראיות הודיעוני הצדדים על קיומו של הסדר טעון גם עם הנאשם שהביא לכלל סיום פרשה זו ללא צורך בשמיעת הוכחות. במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן, ששינה ללא הכר לקולא את פניו של כתב האישום המקורי. כל שנותר הימנו היו עובדות המקימות עבירה של שימוש בתדרי רדיו שלא כדין, שהעונש הקצוב בצידה הוא קנס בלבד.
בהסדר הטעון הוסכם על הצדדים, בכפוף לתסקיר שימליץ זאת, לעתור לבית המשפט להימנע מהרשעת הנאשם בדין. בהתאם, נרשמה ביום 27.10.04 הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן ובעבירה הנגזרת מהן.
לאור המלצת התסקיר עותרים הצדדים לכיבודו של הסדר הטעון ונימוקיהם עמם.
.
השאלה העומדת עתה על המדוכה הינה, היש הצדקה לחרוג מן הכלל, לפיו יש להרשיע נאשם שנמצא אשם בבצוע עבירה ולסיים תיק זה ללא הרשעה. לשון אחר, האם המקרה הנדון מתאים ועומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה להימנעות מהרשעה.
ותחילה להלכה
התוצאה של הרשעה בעקבות קביעת אשמה הינה התוצאה הטבעית המתבקשת. באופן ציורי ניתן לאמר, כי קביעת אשמה והרשעה בעטיה הינם כשני חוטים השזורים זה בזה ומהווים את שני חלקיו של אותו שלם. על כן, כלל מיוסד הוא, כי אין על בית משפט לפטור נאשם מהרשעה, זולת במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם מדובר בנאשם, חסר כל עבר פלילי, שכשל לראשונה בעבירה, והנסיבות הקשורות בו ובעבירה מצדיקות לא להטביע במצחו אות קין של הרשעה בפלילים.
בפסיקה אין קו נוקשה ואחיד בנושא אי ההרשעה, ברם נקבע מבחן עקרוני בפס"ד כתב והפסיקה בעקבותיו, לפיו הימנעות מהרשעה שמורה לאותם מקרים חריגים בהם סוג העבירה ופגיעה חמורה בנאשם בעטיה של הרשעה מאפשרים לוותר על הרשעה. צעד זה ינקט רק בנסיבות בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מההרשעה לבין חומרת העבירה, כדברי כב' השופטת דורנר:
"הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים. ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר בנסיבות המקרה המסוים לוותר על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים..." (כ"ב השופטת דורנר, בע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל, פד"י נ"ב 342, (ב) 337.
ולישום ההלכה בענייננו.
בחינת המקרה הנדון לאורה של הפסיקה אינם מותירים כל ספק כי עומד הוא בכל הקריטריונים שעוצבו כאבני יסוד בנושא אי ההרשעה.
אבן הבוחן הראשונה הינה מהות המעשה הפלילי. בהיבט זה, התיקון המשמעותי של כתב האישום השיל ממעשהו של הנאשם את עיקר חומרתו והציב את מעורבותו בפרשה זו בשולי הדברים - במדרג נמוך ביותר. למרות שמעורבותו בפרשה באה לאחר התייעצות משפטית ששללה את פליליותו של המעשה, כיום, בדיעבד, מודע הנאשם לכישלונו האישי סביב ביצוע העבירה ומכיר באחריותו, וחש בושה ועוגמת נפש מעצם הסתבכותו זו, העומדת בסתירה מוחלטת לדרך חייו וערכיו.
ברם, ובכך עיקרו של עניין, בפאן האישי מצטיירת מן התסקיר תמונה של אישיות איכותית-חיובית יוצאת דופן. הנאשם, בשלהי שנות ה-60, שמלא מגוון תפקידים ניהוליים, ובין היתר, יסד את מפעל "דלתא" וכיום, מכהן כיו"ר הדירקטוריון, הינו אדם עתיר זכויות ורב מעשים טובים.
תקצר היריעה מלתאר את היקף פעילותו הענפה המשתרעת על כל מישורי החיים, ויקשה למנות את כל מעשיו ופועלו בתחום פיתוח התעשייה והכלכלה בארץ, ובמוקד, תרומתו לקהילה ולציבור. במשך השנים הטביע הנאשם חותמו במגוון נושאים; קידום החינוך, התרבות והספורט - הקמת פרויקטים שמטרתם העשרת תלמידים, חיבור בין ישראלים לקהילות יהודיות ברחבי העולם וקירוב לבבות בין יהודים לערבים לרבות, גיוס קהילת העסקים לסייע לישובים נחשלים ותרומות לטובת אוכלוסיות נזקקות. יזמות בתחום השקעות זרות בארץ ופעילות כלכלית-חברתית ברשות הפלסטינאית. הנאשם מצא ברכה בעמלו והחברה יצאה נשכרת עמו.
על רקע כל אלה, אין תמה בהערכת שרות המבחן למידת הפגיעה הממשית והקשה העלולה להיגרם לנאשם בעטיה של הרשעה בכל תחומי פעילותו העסקית וההתנדבותית. כל אלה עומדים ביסוד ההמלצה להימנע מהרשעת, אליה הצטרפו שני הצדדים בכל לב.
האמת ניתנת להיאמר. בבואי להכריע בסוגיה שבפני לא נדרשתי להתלבטות ארוכה.
שקילת כלל הנתונים המפורטים הביאתני לכל דעה, כי המקרה הנדון הוא מקרה "קלאסי" לאי הרשעה. סוג העבירה, העומדת ברובד חומרה נמוך ביותר, חריגותו של המעשה בחייו של הנאשם, נטילת האחריות במלואה, הפקת הלקחים והאפקט העונשי שבעצם ההליך הפלילי כמו גם הפגיעה העלולה להיגרם לו על ידי תיוגו כעבריין, מאפשרים להימנע מהרשעתו. ההיבט החינוכי-קונקרטי יבוא על סיפוקו בביצוע עבודות של"ץ שיצטרפו לשורת מעשיו למען הציבור ורווחתו.