1. בפני בקשת ב"כ הנאשם שלא לגזור את דינו בשלב זה ולאפשר לו למצות הליך טיפולי לגמילה מסמים במרכז יום, "בית חוסן", כשביתרת הזמן יתגורר בבית אחותו בתנאי "מעצר בית" מלא.
2. הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת צירוף תיקים, בכתב אישום המחזיק 3 אישומים שבת.פ. 3442/04 בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן ובעבירת החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. נטען בו, כי בתאריך 29.7.04 סחר ביחד עם אחר בסם מסוכן בכך שמכר לסוכנת משטרתית 3 טבליות MDMA תמורת הסך 180 ש"ח. עוד נטען בו, כי בתאריך 2.9.04 מכר לשתי סוכנות משטרתיות 4 טבליות MDMA תמורת הסך 200 ש"ח. כמו כן נטען בו, כי בתאריך 23.6.04 החזיק בביתו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.8474 גרם נטו. בת.פ. 1452/04 הורשע בגין החזקת סכין. הוא נעצר עד תום ההליכים בתאריך 25.10.04.
3. לנאשם מרשם פלילי הכולל 6 רישומים פליליים (הראשון ללא הרשעה), בגין עבירות רכוש, סמים ואלימות. בשנת 1992 ריצה מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים בעבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה בעבירות סמים לתקופה של חודשיים נשוא ת.פ. 6262/00.
לבקשת ב"כ הנאשם שירות המבחן ערך תסקיר. עולה ממנו, כי אביו נפטר כאשר היה בן 10, בילדותו נדרס ע"י אוטובוס ומאז החל לגמגם והיה מושא ללעג מצד חברת הילדים. משום שלקה בבעיות ריכוז הוא הצליח לסיים 7 שנות לימוד בלבד ורכש באופן חלקי מיומנויות בקריאה וכתיבה. בגיל 15 החל לעשן חשיש. במהלך שירותו הצבאי המשיך לסבול מלעגם של האחרים ולאחר שהשתחרר התמכר להרואין. במהלך חייו הצליח לסירוגין להגמל מסמים אך בה בעת האלכוהול היווה תחליף להתמכרותו. לדבריו אינו עוסק בסחר בסמים למטרות רווח ומכירתם לסוכנות המשטרה היתה בכדי לצאת לבילויים משותפים. עוד הודה, שבעבר נהג למכור סמים לחבריו.
בחודשים יולי 2001 עד אפריל 2002 שהה "בבית חוסן", עבר שיקום במסגרת המרכז לשיקום תעסוקתי, אך הטיפול לא עלה יפה והוא שב והתמכר לסמים.
שירות המבחן מצא, כי הנאשם מסוגל לשתף פעולה בצורה טובה עם גורמי הטיפול ולציית לתנאים הנהוגים במסגרת טיפולית פתוחה, אך נזקק להליך גמילה הן מסמים והן מאלכוהול, על מנת שסיכויי ההצלחה יהיו טובים יותר. לכן המליץ לשחררו בתנאי "מעצר בית" ולשלבו במסגרת מרכז יום.
אחותו, גב' ברעוז התייצבה לדיון. מדבריה עולה, כי היא בת 42, נשואה ואם ל - 4 ילדים ועובדת לפרנסתה כספרית בביתה. בעלה עבר תאונת דרכים לפני מספר שנים, אינו עובד ועובר שיקום. לדבריה, סייעה לנאשם מאז שהיה צעיר, שאף התגורר בביתה בתנאי "מעצר בית" לפני כ - 4-5 שנים, למשך שנה ועמד בתנאי השחרור . לפני כחצי שנה ביקש ממנה לפנות שוב ל"בית חוסן". כשנשאלה, מדוע לא פנה מיוזמתו, השיבה כי הוא מתקשה להתבטא, מתבייש בכך, ולכן היתה לו לפה.
4. כאמור, ב"כ הנאשם ביקשה למצות בשלב זה את ההליך הטיפולי, בהתבססה על המלצת שירות המבחן, המהווה, לדעתה, אופציה יחידה ואין בלתה. לטעמה, אין לזקוף לחובתו את כשלון ההליך הטיפולי הקודם, משום שלכל ידוע כי נגמלים מסמים נכשלים לעיתים במהלך הדרך, אך הדבר אינו מלמד על סיומה.
ב"כ המאשימה מתנגדת למיצוי ההליך הטיפולי. לדעתה ראוי כי בית המשפט ילך בדרך העונשית יגזור את הדין לאלתר, משום שמעשי הנאשם מעידים עליו, כי הסחר בסמים אינו זר לו והפך לגביו להתנהלות קבועה ושגרתית. היא הוסיפה והדגישה את עברו הפלילי ואת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו, שלא הרתיעו מלהמשיך ולעבור עבירות סמים. לכן ביקשה לגזור עליו עונש חמור, כמתחייב מהעבירות שבהן הורשע.
5. גדר המחלוקת הינה האם ראוי לגזור את העונש לאלתר, או שמא לנסות את ההליך הטיפולי וליתן לנאשם הזדמנות נוספת, על אלה שכבר ניתנו לו.
אמנם עסקינן בעבירות חמורות, אך אין בהן כשלעצמן, לסתום את הגולל ולדחות בקשה לשילוב בהליך גמילה על הסף. יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.
הנאשם מתאפיין בנסיבות אישיות קשות. רואים אנו, כי גורלו לא שפר עליו. תאונת הדרכים שחווה בגיל צעיר הותירה בו חותמה. לכן סבל מבעיות קשב. לכן לא הצליח בלימודיו. בגיל 10 איבד את אביו שנפטר. הוא כבן 40 וטרם עלה בידו להקים משפחה ולהשתלב במסגרת עבודה מסודרת. זאת ועוד: עברו הפלילי אינו מכביד באופן יחסי ולא ניתן להסיק שמדובר בעבריין מועד, שאין לו תקנה. לזכותו תעמוד העובדה, כי לבקשתו החלה אחותו לבדוק, טרם מעצרו, את אפשרות שילובו במסגרת טיפולית. במידה ושירות המבחן היה ממליץ על קהילה טיפולית סגורה, הייתי מאמץ את ההמלצה ללא היסוס. בשל גמגומו, אפשרות זו נועדה מראש לכישלון. התלבטותי נובעת מההמלצה לשלבו במסגרת פתוחה, המחייבת המצאותו ב"מעצר בית" בשעות שאינו שוהה בה. השאלה הינה, האם יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לנטרל את מסוכנותו. על כך אענה בחיוב. התרשמתי מאחותו, המוכנה, ולדעתי גם בעלת כישורים ומסוגלות, לסייע לו ולהציב לו גבולות.
צודקת ב"כ הנאשם בטענתה, כי האופציה הטיפולית היחידה העומדת לנאשם גלומה בהמלצת שירות המבחן כאמור לעיל, ואף אם זו ברירת המחדל - יש לשקול אותה. לא למותר להוסיף, כי אם יגמל, תהא בכך ברכה כפולה הן לו והן לחברה. במידה וימעד - הוא ישא בעונש הראוי לו. אני חוזר ומזכיר לכל, כי העונש אינו מתאדה ואינו מתמוסס והוא ממתין לו בסבלנות. חזקה עליו שהוא מודע לסיכונים שהוא נוטל על עצמו. אם ידחה גזר-הדין, והנאשם יעלה על דרך הישר, יהא בכך טעם טוב להקל בעונשו. באיזון בין הנזק העלול להגרם לציבור, אם לנקוט בהליך טיפולי, לבין הנזק העלול להגרם לנאשם ולציבור, אם לדחותו, נראה לי שמשקלו של החשש מפני הנזק האחרון גובר.
6. אשר על כן, אני מקבל את המלצת שירות המבחן, ומורה לו לתאם מועד לוועדת קבלה במרכז יום "בית חוסן". דוחה הדיון לקבלת תסקיר משלים לתאריך 12.4.05 בשעה 08:30.
הנאשם יובא באמצעות שב"ס/ליווי נגב.
עותק מהפרוטוקול ישלח לשירות המבחן.
ניתנה היום י"ט ב אדר ב, תשס"ה (30 במרץ 2005) במעמד הצדדים.