פ
בית משפט השלום באר שבע
|
3247-03
17/03/2005
|
בפני השופט:
יעקב שפסר
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ניסים כחלון
|
הנתבע:
גולדנברג יהודית
עו"ד אסטרשה רובינסון
|
| החלטה |
בקשת הנאשמת להגנה מן הצדק.
א.
רקע
כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה תקיפה בנסיבות מחמירות של בן זוגה, עבירה לפי סעיף379 +382(ב)(1) ל
חוק העונשין, תשל"ז-1977, והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק הנ"ל. מנסיבות כתב האישום עולה כי העבירות המיוחסות נעברו כלפי בן זוגה, וכלפי הרכוש המשותף להם.
ב.
טענות הנאשמת
1. כתבי האישום שהוגשו כנגד בני הזוג זהים. הגשת שני כתבי אישום כנגד בני זוג בעניין זהה, בהם נטען דבר והיפוכו אינה ראויה. כתבי האישום הוגשו בפני אותו מותב, כך שהתביעה מבקשת להעיד את המתלונן כנגד הנאשמת ומספר ימים מאוחר יותר, להעיד את הנאשמת כנגדו בהיפוך תפקידים.
2. העדת המדינה את בני הזוג אחד כנגד השני, ובקשתה בתיק אחד להכיר במהימנות אחד מבני הזוג, והפוך מכך בתיק הנגדי, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת בשל היותה סתירה בלתי מוסברת.
3. בחומר החקירה אין כל ראיה כי ענייננו עוסק בתקיפה הדדית. למעשה, הנאשמת ובן זוגה מכחישים את האמור בכתב האישום.
4. בג"צ 6781/96
חבר הכנסת אהוד אולמרט נ' היועץ המשפטי
, פ"ד נ(4), 793, קבע כי בית המשפט רשאי להעניק הגנה מן הצדק לנאשם, אף במקרים של סתירה בין שתי עמדות.
לאור כל האמור לעיל, עתרה היא להורות על מחיקת כתב האישום, מתוך הגנה מן הצדק.
ג.
תגובת המדינה.
1. סעד הגנה מן הצדק יוחד למקרים יוצאי דופן במיוחד, בהם פועלת הרשות התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם עד כדי שהמצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת.
2. על אף הדמיון הנתון בכתבי האישום, אין זה מוביל למסקנה כי סותרים הם האחד את השני, שכן האישום נוגע לתקיפה הדדית.
3. בחומר החקירה ישנו חיזוק ראייתי חיצוני לדברי המתלונן, כי הנאשמת ביצעה את המיוחס לה בכתב האישום.
4. הפסיקה שהוגשה אינה מובילה למסקנה המתבקשת ע"י באת כוח הנאשם. בג"צ אולמרט אינו מוביל למסקנה הפוכה מהנזכר בדברי הסנגורית, ע"פ 71607/03 אינו רלוונטי שכן יש בחומר הראיות כדי לתמוך בשני כתבי האישום, מה שאין כן שם, ות.פ. (נצרת) 5020/02 אינו מחייב ואינו דומה לענייננו בשל קיום ראיות חיצוניות להודעות הצדדים.
לאור כל זאת, מבקשת היא להורות על דחיית כלל טענות הנאשם.
ד.
המתלונן כבר הורשע
עיון בת.פ. 3246/03 העוסק באישום המתלונן בתקיפת הנאשמת ובגרימת נזק לרכוש המשותף, מעלה תמונה שונה מזו שציינה באת כוח הנאשם. ראשית, תיקו של המתלונן נדון בפני עמיתי כבוד השופט טהר-לב ולא בפני. שנית, הנאשם הודה והורשע כבר בתאריך 26.1.04, בכל עובדות כתב האישום. שלישית, כפועל יוצא מכך, אין הנאשמת נדרשת להעיד כנגד בן זוגה, ולא ברור על מה סמכה הסנגורית ידיה עת טענה בסעיף 6 לבקשתה, כי בכוונת המאשימה להעיד את הצדדים זה כנגד זה במועדים קרובים.
כעת, ממתין המתלונן כאן, לגזר דינו, הא ותו לא.
ה.
אין בראיות כדי לבסס אשמה