פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
3166-07
24/09/2008
|
בפני השופט:
דורית רייך שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מיקי כהן
|
הנתבע:
כליף ראובן - בעצמו
עו"ד שי חיימוב - אין הופעה
|
| החלטה |
פרוטוקול
הנאשם:
השעה 10:40, הדיון קבוע לשעה 08:30. סנגורי לא התייצב, אני לא יכול להמתין ומבקש לשמוע את החלטת ביהמ"ש בהעדר הסנגור.
התובע:
אין התנגדות.
החלטה
החלטת בית המשפט תושמע בהעדר הסנגור.
המזכירות תשלח העתק הפרוטוקול וההחלטה לסנגור, עו"ד חיימוב.
ניתנה היום, כ"ד באלול, תשס"ח (24 בספטמבר 2008), במעמד הצדדים.
קלדנית: אורלי אמברצ'י
החלטה
כתב האישום שהוגש ב- 1.04.07 נגד ראובן כליף, יליד 1964, (להלן: "
הנאשם") מייחס לו שני אישומים.
באישום הראשון, טוענת התביעה שבתאריך
19.03.06, הפך הנאשם את המיטה, עליה ישנה באותה עת ביתו ש.כ, ילידת 1988 (להלן: "
המתלוננת"), בעט בידה וברגלה, חבט ראשה בקופסא מקרטון קשיח, גרם לה שריטות בלחי ימין, שטף דם מעל עין ימין ונפיחות קלה בצד הימני של ראשה. באותן נסיבות איים הנאשם על המתלוננת כשבנוכחותה אמר לאימה ש"
בא לו לקחת סכין ולחתוך לה את הראש". בהמשך הנאשם הפך את מיטת המתלוננת פעם נוספת, כשהיא ריקה ואמר לה שלא תישן הלילה.
באישום השני, טוענת התביעה שבתאריך
8.04.06איים על המתלוננת וגם הפעם בנוכחותה כשאמר לאימה שברצונו "
לקחת מספריים ולגזור את שערה כדי שתהיה מכוערת ואף אחד לא יסתכל עליה ושיום אחד יגיע הסוף שלה והוא יתלה אותה".
על פי כתב האישום הנאשם עבר את העבירות בשל התרועעותה של המתלוננת עם אדם שאיננו יהודי ואשר לא היה לרוחו.
לנאשם מיוחסים איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 192 ו-380 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק").
ב - 23.10.07 כפר הנאשם באמצעות בא כוחו עו"ד שי חיימוב (להלן: "
הסנגור") בכל העובדות שבכתב האישום, ולפיכך - נקבע מועד לשמיעת הראיות.
ב - 6.05.08, לאחר שמיעת החוקרת רס"מ אושרת כהן (עמ' 5-9) - הודיעו ב"כ הצדדים להסדר טיעון (להלן: "
ההסדר"). בהתאם להסדר, הותר לנאשם לחזור מהכפירה. לכשניתנה לו הרשות, הנאשם הודה במיוחס לו. בטרם הרשעה, הוזמן בעניינו תסקיר משירות המבחן (להלן:
"השירות"). השרות התבקש להידרש למכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם והשפעתה של הרשעה על עתידו.
עמדת שירות המבחן
-התסקיר נדרש, כמקובל, לנסיבותיו האישיות- משפחתיות של הנאשם, נשוי אב לתשעה ילדים, המנהל אורח חיים דתי ועקר עיסוקו בתלמודו בכולל. חרף תפקודו הנורמטיבי של הנאשם והתרשמותו של השירות מהמצוקה והעלבון שהתנהגותה של המתלוננת גרמה לו, בהתחשב בעמדתו של הנאשם, לא הומלץ על טיפול ואף לא על הימנעות מהרשעה. בהופיעו בפני קצין המבחן הנאשם חזר בו למעשה, מההודאה בעבירות, לא ראה את עצמו כאב אלים, מיזער את חומרת הפגיעות שפגע במתלוננת ושלל בעייתיות בהתנהגותו כלפי בנות משפחתו. משכך נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה בעניינו, מה עוד, שלדעת השירות המבחן לא קיימים נימוקים המצדיקים המלצה לאי הרשעה.