נגד הנאשמים הוגש כתב האישום בעבירות שעניינן הכשלה וביצוע עבירות אלימות נגד שוטרים, עדי התביעה 3-6 ו -11 (להלן: "המתלוננים). מעבר לכפירתם במיוחס להם טענו הנאשמים שלא זו בלבד שלא תקפו את המתלוננים, אלא הם עצמם היו קורבן לתקיפה ברוטאלית מידיהם, לאחר שהללו התנפלו עליהם והפליאו בהם מכותיהם.
במוקד התשתית הראייתית של התביעה ניצבות, כדבר מובן מאליו, עדויות השוטרים המתלוננים. מטבע הדברים, שאלת מהימנותם תעמוד במרכז הדיון, ובאת כוח הנאשם תבקש לקעקעה. קל וחומר, בשים לב לטענת ההגנה, כאמור לעיל. מכאן שעברם הפלילי של השוטרים הינו בר נפקות בשאלה החשובה והרלבנטית ביותר להגנת הנאשמים, והיא אמינותם של עדי התביעה. עניין זה עומד בבסיס בקשתה לגילוי חומר החקירה, נשוא דיוננו, הכולל מידע על עברם הפלילי, לרבות, תיקים תלויים ועומדים. הסנגורית מבקשת אפוא ליתן פירוש נרחב למושג "רישום פלילי" ברוח הפסיקה המצורפת לבקשה. עליה נסמכים טיעוניה. לשון אחר, טענה באת כוח הנאשמים, כי לצורך הגנתם הראויה וכדי שתתאפשר חקירה נגדית אפקטיבית של המתלוננים, זקוקים הם לרישום הפלילי המלא של השוטרים, ובכלל זה גם תיקים שטרם נסתיימו בהרשעה פלילית.
התביעה מתנגדת לבקשה מהנימוקים המפורטים בתגובתה מיום 3.1.06. דא עקא, לאור הצהרתה להעדר כול הרשעות קודמות לחובת השוטרים, במישור הפלילי או המשמעתי, כאמור בסעיף 3 לתגובה, יתמצה הדיון בבקשה לגילוי מידע אודות קיום תלונות תיקים פתוחים שטרם הבשילו לכדי הרשעה. בגדר נימוקיה חזרה על כללי מדיניותה, לפיהם ניתן להעביר לידי הסנגוריה הרשעות פליליות בלבד, ולא תיקים תלויים ועומדים. בנוסף, היפנה בא כוח התביעה להחלטת בית משפט זה בסוגיה זהה במסגרת ב"ש 2548/05, בה נדחתה בקשת נאשם לחשיפת מידע זה, בבקשו ללמוד גזירה שווה לענייננו.
לאחר שבחנתי את הפסיקה עליה נסמכת הבקשה, ובניגוד להחלטתי הקודמת, הנני סבורה כי הדין עם ב"כ הנאשמים.
זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה וכן ברשימת חומר חקירה שנאסף על ידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, מעוגנת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 (להלן: "סעיף 74"), הקובע כדלקמן:
"(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת תובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכול זמן סביר בחומר חקירה וכן ברשימת כול חומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לנאשם, שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה,ולא הועמד לעיונו".
זכות העיון המוכרת על ידי המחוקק מתוקף הוראת חוק זו עלולה לגרום להתנגשות בין שתי זכויות יסוד, מחד, זכות הנאשם להליך משפטי הוגן, בו יזכה למלוא ההזדמנות למצות את הגנתו, ומאידך, זכות העדים לשמירה על פרטיותם, העלולה להיפגע בעקבות חשיפת עברם הפלילי, היה וקיים, לעין כול, ובתווך ביניהם ניצב במלוא כובד משקלו האינטרס הציבורי בעשיית הצדק, כדברי כב' השופטת דורנר בבש"פ 4481/00, יחזקאלי:
"..כנגד הזכות לפרטיות של העבריין עומדת זכותו למשפט הוגן של בעל הדין בכלל, ושל נאשם במשפט פלילי בפרט. זכות אחרונה זו גם היא זכות יסוד, ומשקלה הסגולי אף עולה על משקל הזכות לפרטיות של העבריין. בנוסף, משפט הוגן הוא תנאי לעשיית הצדק, והוא כשלעצמו, למצער, אינטרס ציבורי כבד משקל" (דוד יחזקאלי נ' מ.י. תקדין עליון 2000(3), 2644, להלן: "פס"ד יחזקאלי")
. בשמירת האיזון ההכרחי בין שתי זכויות היסוד, ולנוכח משקלם הסגולי של האינטרסים הנוגדים הנלווים אליהן, נקבע בפסיקה מבחן רלבנטיות המידע לבירור מהימנות העד, המכתיב לבית המשפט שורת פרמטרים. ביניהם, מידת החשיבות ובעיקר החיוניות של המידע המצוי ברישום הפלילי לעניין האישום, הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לטיב הרישום הפלילי או קיומו של תיק משטרה, הקשר בין האישום עליו מעיד העד לבין הרשעותיו הקודמות, הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדות העד, מידת מעורבות העד באירוע נשוא הדיון, הצגת תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה גילויו, חוסר אפשרות להשיג את מטרת הגילוי בדרכים אלטרנטיביות. חרף מגבלות אלה קבעה ההלכה הפסוקה, כי יש לפרש את המונח "חומר חקירה" שבסעיף 74, באופן המאפשר לעיין בכול חומר העשוי לסייע לנאשם בהגנתו במשפט. פרשנות המתחייבת מפסיקת בית המשפט בבג"ץ אלי צ'וברי נגד פרקליטות ת"א, מחוז ת"א, מח (3) 610:
"כול ראיה העשויה להיות רלבנטית לשאלות העומדות להכרעת במשפט, במישרין או העקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת התביעה ובין שהיא עומדת לכאורה בסתירה לה, ובין שהיא נראית נייטרלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להיכלל החומר החקירה העומד לעיון הסנגוריה" (שם, בע"מ 634-633).
הווה אומר. מתן אפשרות לנאשם להתגונן כדבעי משמעותו בפועל לאפשר לסנגורו למצות את זכותו היסודית למשפט הוגן כאשר כול חומר החקירה
הנוגע לאישום עומד לרשותו.
שאלת המפתח, אפוא, הינה, מידת הרלבנטיות של חומר החקירה המבוקש לעניין האישומים המיוחסים לנאשמים. כאן המקום להדגיש, כי אין לקבוע בנושא זה כללים גורפים וממצים. בשקילת השאלה האם חומר מסוים רלבנטי להגנת הנאשם על בית המשפט להיות מודרך על ידי כללי השכל הישר (ראה בג"צ 233/85 אל הוזייל ואח' נ' משטרת ישראל ואח', פ"ד לט (4)124), ומונחה על ידי עיקרון האיזון הראוי בין שתי זכויות היסוד, בלשונה של כב' השופטת דורנר:
"...המבוסס, כידוע, על משקלה היחסי של הזכות בנפגעת. משקל זה תלוי בטעמים שביסוד הזכות מצד אחד, ובמידת חשיבותו של האינטרס המתנגש בזכות, שהגשמתו היא תכלית הפגיעה, מצד שני" (ראה פיסקה 6 בפס"ד יחזקאלי) .
בנסיבות בהן הפגיעה בזכות למשפט הוגן היא
ממשית, זכותו של הנאשם למשפט הוגן, שהינה זכות יסוד, עולה וגוברת על משקל הזכות לפרטיות ומאפשרת מסירת רישום פלילי מלא, לרבות, תיקי חקירה תלויים ועומדים, לידי הסנגור כדי שיחליט איזה שימוש ייעשה בו לצורך הגנתם, ובלבד שבית בהמשפט ישתכנע ברלבנטיות שלו.
כאמור, מוסכם על התביעה כי המושג "חומר חקירה" בהקשר הנדון כולל גם מידע אודות עבר פלילי או רישום פלילי של עד. על פרשנותו של מושג זה נסבה המחלוקת בין הצדדים. האם מידע על עבר פלילי הינו בדמות אחד מאלה: הרשעה, אי הרשעה ושאר החלטות של בית משפט פלילי או בית דין משמעתי, כדעת התביעה, או גם מידע פלילי אודות תיקים פתוחים, כדעת ההגנה.
אם בוחנים את השאלה לאור פס"ד יחזקאלי ניתן לאמץ את הפרשנות המרחיבה שמציעה ההגנה. בית המשפט לא איבחן בין "עבר פלילי" ל"רישום פלילי", ובידוע שרישום פלילי, או "גיליון הרישום הפלילי", ביטוי בו משתמשת, לעיתים, כב' השופטת דורנר, כולל לא רק הרשעות גמורות וחתומות, אלא גם פירוט של תיקי מב"ד (תיקים תלויים ועומדים). מה גם שהרציונאל העומד בבסיס החלטת בית המשפט להורות לתביעה להמציא את העבר הפלילי של עדי התביעה, זהה לרציונאל לחשוף את הרשימה של התיקים הפתוחים נגדם. די להידרש לנימוקי בית המשפט לגבי השפעת עבר פלילי של עד על ממצאי מהימנותו, עניין המסור לחלוטין לשיקול דעתו של בעל הדין לגבי השימוש שראוי לעשות בו. בהיבט זה של ממצאי מהימנות, המידע על תיקים פתוחים אינו שונה מהותית ממידע על הרשעות קודמות, שהסנגור יכול לנצלו במסגרת החקירה הנגדית כדי לעמתו עם עד התביעה.
נפסק שהמושג המשפטי "חומר חקירה" אינו מצטמצם אך ורק לראיות ישירות לעבירות המיוחסות לנאשם. ואכן, לא כול עבר פלילי של עד תביעה רלבנטי לאישום המיוחס לנאשם. ברם, לא מן הנמנע שרישום פלילי, ובכלל זה רשימת תיקי חקירה פתוחים, יהיה רלבנטי מבחינת נושא האישום. כלומר, כאשר עסקינן בתיקים פתוחים מאותו סוג של עבירות המיוחסות לנאשם. כמו לדוגמא בענייננו, בו טענת ההגנה העיקרית הינה שהעדים תקפו בברוטאליות את הנאשמים, עובדה הקשורה קשר אמיץ לאישום. במקרה כזה, דומה, כי הרלבנטיות בחשיפת תיקי חקירה נגדם ככלל, ובחשד להתנהגות אלימה ותוקפנית בפרט, היה וקיימים, ברורה ומובנת מאליה, שהרי בכוחם לשפוך אור על אופיים ואישיותם. בהתחשב בכך ובשים לב למרכזיות עדותם בתיק זה, השתכנעתי כי בנסיבות אלה הפגיעה בזכות למשפט הוגן ממשית, ועל כן גוברת על הזכות לפרטיות.
אשר על כן, ולאור האמור, הנני מורה לתביעה למסור להגנה את רשימת התיקים התלויים ועומדים נגד כול המתלוננים- השוטרים.