החלטה בתיק פ 219/03

1.         משהסתיימו ראיות התביעה טוענים הנאשמים כי אין עליהם להשיב לאשמה.

2.         אביא תחילה את עיקרי כתב האישום.

בחלקו הכללי של כתב האישום נזכר כי חוק הבטחת הכנסה תשמ"א - 1980 על תקנותיו יוצרים צורך בקבלת שומות ביחס לנכסיהם של תובעי קצבאות על פיו. המל"ל פנה לאגף שומת מקרקעין במשרד המשפטים כדי שיבצע את השומות הנדרשות.

נטען כי בחודש נובמבר 1978 סוכם בין השמאי הממשלתי הראשי זאב כהן לבין מנהל אגף זקנה ושאירים של המוסד לבטוח לאומי מר בן ציון ליפשיץ כי עובדי האגף יבצעו שומות עבור המל"ל כעבודה פרטית, כולל פרטים בדבר אופן העברת הבקשה לעריכת שומה מהמל"ל ללשכה המחוזית של אגף השומה, אופן הסדרת העברת דרישת התשלום ובצוע התשלום וגובה שכר הטרחה שיקבע על פי תעריף לשכת שמאי המקרקעין בישראל תוך מתן הנחה של 30% ולאחר מכן 40% מן הקבוע בתעריף. בהמשך מונתה גב' נאוה סדן ז"ל, אמרכלית לשכת חיפה של האגף, לאשר את חשבונות שכר הטרחה של לשכת חיפה במקומו של מנהל האגף.

נטען כי ב- 28.9.98 נחתם הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואחרים בענין תנאי העסקתם של השמאים בשירות המדינה. נטען כי על פי ההסכם הקיבוצי נאסר ביצוען של עבודות פרטיות על ידי שמאים בשירות המדינה כשבתמורה זכו שמאים אלה לתוספת שכר של 27% משכרם.

ההסכם הקיבוצי אינו חל על הנאשם תענך שמ- 20.2.97 הועסק על פי חוזה בכירים שאסר עליו בצוע כל עבודה פרטית.

נזכר כי ב- 1/10/98 הפנה משה יצחקי, השמאי הממשלתי הראשי דאז, מכתב למנהלי לשכות האגף, ביניהם לשחר (ולתענך כמכותב) בו הודיע להם על חתימת ההסכם ועל האיסור המוחלט שחל לבצע עבודות פרטיות. ב- 14/12/98 סוכם בין המל"ל לשמאי הממשלתי הראשי כי האגף יחל לשמש בתפקיד מטה ויפנה את הבקשות להערכת שווי שיתקבלו מהמל"ל לשמאים פרטיים הקשורים לאגף. ב- 10/1/99 העביר יצחקי למנהלי לשכות האגף, ביניהם לשחר (ולתענך כמכותב), הנחיה לפיה תועברנה העבודות עבור המל"ל לשמאים פרטיים המועסקים בלשכה כקבלני חוץ.

נטען כי בסמוך לעריכת ההסכם ב- 1978 בין המל"ל לשמאי הממשלתי הראשי, סיכמו הנאשמים ושמאי חמישי בשם שיוביץ כי הערכות השומה עבור המל"ל תבוצענה על ידם במשותף. העבודות תחולקנה על בסיס חלוקה גיאוגרפית ושכר הטרחה יחולק בצורה שווה ללא קשר לכמות העבודה שתבוצע על ידי כל אחד מהם בפועל. משכך, הורו הנאשמים ושיוביץ למל"ל לשלם את שכר הטרחה בחלקים שווים לכל אחד מהם. עוד סוכם כי אחד השותפים (האחראי) יקבל לידיו את השומות, יערוך חשבון שכר טרחה יכין ריכוז של מספר חשבונות ויעבירם לחתימת שאר הנאשמים. לאחר החתימה יועבר הריכוז לחתימתה של נאוה סדן ז"ל ושם יעבירם האחראי למל"ל לצורך תשלום.

נטען כי כשנתיים לאחר הקמת השותפות, מונה הנאשם שחר כאחראי. עוד סיכמו הנאשמים כי המסמך המועבר למל"ל יקרא "תעודת שומה". בשנת 1989 פרש שיוביץ מהשותפות.

3.         אישום ראשון

            אישום זה מופנה כנגד כל 4 הנאשמים.

נטען כי בין השנים 1996 ל- 2001 חייבו הנאשמים את המל"ל בסכום של מעל ל- 16 מיליון ש"ח.

אישום זה עניינו בטענה כי המל"ל חויב בשכר טרחה לפי ס' 22 (או 24) לתעריף על אף שבפועל לא נערכה על ידי הנאשמים שומה לחלקה בשלמותה וממילא לא היה צורך בעריכתה שכן הנאשמים העריכו את שווי הנכס הנישום עצמו תוך שנאשם 2 רושם את שווי החלקה בשלמותה בטופס חישוב שכר הטרחה באופן המדמה ביצוע הערכת שווי כאמור. עוד נטען כי המל"ל חויב בשכר טרחה לפי ס' 14 לתעריף על אף שלא נערכה שומה למועד שונה ובמקרים רבים כלל לא היה צורך לבצע הערכה שכזו בשל קירבתם של המועדים.

נטען כי במעשים אלה קבלו הנאשמים סכום של מעל ל- 16 מיליון ש"ח באמצעות יצירת מצג שווא לפיו בצעו עבודה המזכה אותם בשכר טרחה לפי סעיפים 14 ו- 22/24 לתעריף כשהם מודעים לכך שלא בצעו כל עבודה כאמור. בכך בצעו הנאשמים על פי הנטען עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות שעניינן בצוע המעשים בהיותם עובדי מדינה בכירים, מעשי מרמה חמורים באופן שיטתי ומתמשך תוך הפרת חובותיהם כעובדי מדינה ותוך העדפת האינטרסים הכלכליים הפרטיים שלהם על פני אינטרס הציבור, כאשר בצוע העבודות הפרטיות על ידם נעשה ללא היתר כנדרש ותוך הסתרת הדבר.

הוראות החיקוק על פיהן הואשמו הנאשמים בפריט אישום זה הן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 415 סיפא לחוק העונשין תשל"ז - 1977 בתוספת ס' 29 (ב) לחוק העונשין.

כנגד נאשמים 1 עד 3 נטענת גם עבירה של מרמה והפרת אימונים, עבירה לפי ס' 284 לחוק העונשין בתוספת ס' 29 (ב) לחוק העונשין.

אישום שני

אישום זה מופנה כנגד נאשמים 1 עד 3 ועניינו בצוע הערכות שווי בין השנים 1998 ל-

2001.