החלטה זו עניינה הכרעה בטענה של הגנה מן הצדק, טענה שהועלתה על ידי הנאשמים בטרם נתנו תשובתם לכתבי האישום. הטענה הועלתה על ידי ב"כ הנאשמים בעל-פה, וב"כ המאשימה השיב לה בכתב. תגובה לתשובת ב"כ המאשימה לא ניתנה על ידי הנאשמים, למרות מספר ארכות שניתנו להם לצורך כך.
כנגד הנאשמים הוגשו כתבי אישום בשל בנייה בלתי חוקית אשר נבנתה על ידם, כטענת המאשימה, בנסיבות המהוות עבירות על סעיפים 145(א), 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965(להלן: "החוק").
בדיון שהתקיים בפני כב' השופט רוזין, הועלתה על ב"כ הנאשמים הטענה של הגנה מן הצדק, אשר תמציתה היא כי המאשימה פעלה בניגוד להבטחה שלטונית שניתנה לנאשמים, לפיה לא יוגשו נגדם כתבי אישום בגין הבנייה נשוא כתבי האישום שבפניי.
טוען ב"כ הנאשמים כי בשנת 2003 הוצאו כנגד המבנים צווי הריסה לפי סעיף 212 לחוק, אולם משהתברר כי הנאשמים כלולים בהסדר אשר במסגרתו עומדים הם לעבור לישוב קבע, בוטלו צווי ההריסה, כחלק מהסדר בהליכי הערעור על צווי ההריסה. מוסיף וטוען ב"כ הנאשמים כי בעקבות ההליכים דלעיל, ניתנה על ידי ב"כ המאשימה, עו"ד דוד כהן, הבטחה שלטונית לפיה אם יחתמו הנאשמים על מסמך ובו התחייבויות שונות מצידם, יותלו ההליכים המשפטיים כנגדם עד למועד המעבר לישוב החדש. טוען ב"כ הנאשמים כי היה על ב"כ המאשימה לפנות אל ב"כ הנאשמים ולבקש חתימה על מסמך התחייבויות, אולם תחת זאת, בחר להגיש כתבי אישום.
טענה נוספת בפי ב"כ הנאשמים, והיא כי כנגד בני שבט טראבין, אשר בתיהם ממוקמים בסמוך לבתיהם של הנאשמים, לא הוגשו כתבי אישום.
אופן התנהלותה של המאשימה מקימה, לטענת הנאשמים, הגנה מן הצדק.
אין מחלוקת כי יש במכתבו של עו"ד כהן מיום 26/6/03 הבטחה לפיה אם יחתמו הנאשמים על מסמך אשר יתואם עמו מראש, תשקול הועדה המחוזית התליית ההליכים המשפטיים עד למועד אכלוס המשפחות בישוב החדש. אין מחלוקת גם כי מסמך כזה לא הוכן וממילא לא נחתם. לטענת ב"כ הנאשמים, היה על ב"כ המאשימה להכין מסמך כזה, תחת להגיש כתבי אישום.
מכתבו של עו"ד כהן אינו מפרט אילו הליכים משפטיים יותלו, אם ייחתם מסמך מחייב על ידי הנאשמים. באותה עת, היו תלויים ועומדים כנגד המבנים צווי הריסה לפי סעיף 212 לחוק ולא כתבי אישום. כן היו תלויים ועומדים ערעורים על אותם צווי הריסה. יחד עם זאת, סבור אני כי הפרשנות הנכונה לאותה ההתחייבות היא כי אם תיחתם התחייבות כאמור לעיל, הרי יותלו כל ההליכים המשפטיים כנגד הנאשמים, כלומר, כי לא יבוצעו צווי הריסה וכי לא ינקטו הליכים משפטיים נוספים.
כשנה לאחר שהוצאו צווי ההריסה לפי סעיף 212 לחוק, בוטלו צווי ההריסה במסגרת ההליכים בבית המשפט המחוזי, וזאת לאחר שב"כ הנאשמים מסר לבית המשפט את רשימת המחזיקים במבנים ופרטיהם. מספר חודשים לאחר מכן הוגשו כתבי האישום שבפניי.
אין מחלוקת כי במשך תקופה של כשנה ומחצה מתאריך מכתבו של עו"ד כהן מיום 26/6/03, לא עשו הצדדים דבר כדי לקדם את חתימתו של מסמך אשר תוצאתו הייתה יכולה להיות התליית הליכים כנגד הנאשמים. אין בפניי ראייה כלשהי ממנה ניתן היה ללמוד כי הנאשמים עשו צעד כלשהו על מנת לקדם את עניינם ולהסדיר לעצמם תקופה של שקט על למעבר שלהם לישוב החדש. הייתה להם הזדמנות לעשות כן בנסגרת ההליכים בבית המשפט המחוזי, אולם הם בחרו להסתפק בביטול צווי ההריסה שניתנו נגד המבנים לפי סעיף 212 לחוק, לאחר שמסרו את רשימת המחזיקים במבנים, כאשר ברור לכל כי הסכמתה של המאשימה לביטול צווי ההריסה הייתה בעקבות קבלת פרטי המחזיקים במבנים, לצורך הגשת כתבי אישום כנגדם. הנאשמים לא ניצלו את המגעים בין באי כוח הצדדים במסגרת הערעור, על מנת לקדם את אשר לא דאגו לקדם במשך שנה ומחצה קודם לכן. משלא דאגו הנאשמים לעניינם ובחרו לישון על זכויותיהם, אין להם אלא להלין אלא על עצמם.
בשנים האחרונות התגבשו בפסיקת בתי המשפט הכללים להחלתה של הדוקטרינה של ההגנה מן הצדק. אביא להלן את עיקרי הכללים שנקבעו:
א. הגנה מן הצדק תקום לנאשם רק במקרים חריגים ביותר כאשר העוול זועק לשמים, כאשר הרשות מתעמרת בנאשם באופן שאין הדעת סובלת את המשך ההליכים הפליליים.
ב. המדובר הוא במקרים חריגים ביותר בהם היתה פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות.
ג. בדרך כלל ידרש נאשם להראות קשר סיבתי בין התנהגות הרשות לבין הפגיעה בזכויותיו, לעיתים יכול שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לרשלנות הרשות או לנסיבות שאינן תלויות בה, אך לא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן.
ד. הכרעה בשאלה האם קיימת לנאשם הגנה מן הצדק אם לאו, אמורה להעשות לאחר עריכת איזון בן העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי: אינטרס העמדת העבריינים לדין ומצוי דין עמם, הוצאת האמת לאור, קיומן של מנגנוני הרתעה וענישה, שמירה על ביטחון הציבור, הגנה על זכויותו של הקורבן, הגנה על זכויותיו של הנאשם, הרתעת הרשות מפני נקיטת הליכים נפסדים על ידה, שמירה על טוהר ההליך השיפוטי, שמירה על אמון הציבור בבתי המשפט.
ה. בדיקת נסיבות קיומה של הגנה מן הצדק תעשה בשלושה שלבים: זיהוי הפגמים שנפלו אצל הרשות; בחינה האם בקיום ההליך הפלילי יהיה משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות; אם קיימת פגיעה חריפה כאמור, יש לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מאשר זיכויו של הנאשם בשלב המקדמי הזה.
ו. כאשר מדובר הוא בעבירות על חוק התכנון והבניה, החלת ההגנה מן הצדק עלולה לפגוע באינטרס הציבור למיגור עבירות התכנון והבניה ובהשלטת החוק בתחום זה, כמו גם בהגנה על המרקם התכנוני ובשמירת אמון הציבור בשלטון החוק.
ז. החלת הדוקטרינה של הגנה מן הצדק בתחום התכנון והבניה, עלול להיות בה משום תמריץ לנאשמים השונים להפר את החוק ולא להזקק להליכי קבלת היתר כדין.
הכללים דלעיל עולים מפסיקת בתי המשפט בהליכים הבאים: ע.פ 2910/04 יפת נ' מ"י פ"ד נ' (2) 221; ע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ, ע"פ (י-ם) 9847/05 מ"י נ' אורה מושב עובדים ואח'.