בפניי בקשה לביטול פסק דין, במסגרתו הורשע הנאשם בביצוע עבירות על חוק התכנון והבנייה ונגזרו עליו עונשים של קנס בסך 50,000 ש"ח ומאסר על תנאי של ארבעה חודשים.
טוען הנאשם בבקשתו כי לא התייצב לדיון היות והיה אסיר וטעה בתאריך ביומן, וכי ראוי היה להוציא צו הבאה כנגדו ולא לדון אותו שלא בפניו. עוד טוען הנאשם כי הכרעת הדין ניתנה מבלי שהצליחה המאשימה להוכיח את אשמתו. לעניין גזר הדין טוען הנאשם כי לא היתה הפרדה בין הכרעת הדין לגזר הדין, כי נגזר עליו עונש מאסר שלא בפניו וכי בית המשפט נחשף במסגרת טיעונים לעונש למבד"ים , דבר שאינו קביל.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי נסיבות התנהלותו של הנאשם בתיק זה מצדיקות שלא להענות לבקשתו לביטול פסק הדין במלואו , אם כי שוכנעתי שראוי יהיה לבטל את גזר הדין, תוך השארת הכרעת הדין על כנה.
אפרט להלן, בתמצית, את התנהלותו של הנאשם בתיק זה, מיום הגשת כתב האישום. התנהגות זו היא ששכנעה אותי, ביום שנקבע לדיון בהוכחות, שלא לדחות את הדיון תוך מתן צו הבאה אלא לקיים הדיון בהעדרו של הנאשם:
1. כנגד המבנה נשוא כתב האישום הוצא צו על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. במסגרת ערעור על הצו, הסכימו הצדדים כי הצו יבוטל וכי יוגש כנגד הנאשם כתב אישום.
2. בדיון שנקבע ליום 3.11.04 לא התייצב הנאשם והוצא כנגדו צו הבאה.
3. נקבע דיון ליום 15.2.05 אך הנאשם לא טרח להתייצב אליו. התייצב עורך דין מטעם הנאשם אך טען שאינו מייצג את הנאשם. בית המשפט קבע בהחלטתו באותו היום כי "
הנאשם בתיק זה מהתל בבית המשפט ובמאשימה..."
כנגד הנאשם הוצא צו הבאה ללא אפשרות לשחרור.
4. בדיון שנקבע ליום 14.4.05 התייצב עו"ד מטעם הנאשם שהתפטר בדיון מהייצוג ושוב הדיון נדחה. באותו הדיון הודיע עורך הדין כי הנאשם אסיר.
5. בדיון שנקבע ליום 28.6.05 התייצב הנאשם אך טען שלא קיבל את כתב האישום וכי הוא מבקש לדחות הדיון כדי להעסיק סניגור. בית המשפט הזהיר את הנאשם, לאור הסטוריית הדחיות, כי אם לא יתייצב לדיון, יכול ותפסקנה כנגדו הוצאות משמעותיות.
6. בדיון ביום 20.9.05 הופיע סניגור חדש אשר ביקש לדחות הדיון כדי ללמוד התיק.
7. ביום 2.11.06 התקיים דיון נוסף, אליו הופיע עו"ד חדש, ללא התייצבות הנאשם, ובקש לדחות הדיון.
8. בדיון שהתקיים בפניי ביום 27.12.06 התייצב הנאשם בהיותו אסיר, ללא עו"ד, וביקש שוב לדחות הדיון . בקשתו נדחתה על ידי וחייבתו אותו להשיב לכתב האישום. הנאשם סרב להתייחס עניינית לכתב האישום ובנסיבות העניין, בחרתי לראות בכך כפירה על מנת שלא לאפשר לנאשם להמשיך ולזלזל בהליך השיפוטי, וקבעתי התיק להוכחות , תוך שהזהרתי את הנאשם מפורשות
"אם לא יתייצב לישיבת ההוכחות, ניתן יהיה לדון אותו בהעדרו".
9. לדיון ההוכחות ביום 21.6.07, שוב לא התייצב הנאשם . התקיים הליך הוכחות בהעדרו, הנאשם הורשע ונגזר דינו כאמור.
אין זאת כי הנאשם היה סבור, כי אם לא יתייצב לדיון, ייקבע בעניינו מועד אחר ושוב ימשיך וידחה דיונים כאוות נפשו.
בנסיבות העניין ונוכח הזלזול הרב שגילה הנאשם, לאורך כל ההליך, כלפי בית המשפט וההליך השיפוטי וכלפי המאשימה, הרי הנימוק כי טעה בתאריך המשפט תוך שימוש בתירוץ כי היה אסיר, אין בו כדי להצדיק ביטול פסק הדין. נכון הדבר כי לעיתים קרובות, כאשר נאשם לא המתייצב , לא ממהר בית המשפט לדון אותו בהעדרו, גם אם הוזהר הנאשם כי ייעשה כן, ותחת זאת מוציא בית המשפט צו הבאה כנגד נאשם כזה. ואולם, צווי ההבאה שהוצאו כנגד הנאשם שבפניי לא היה בהם כדי להביאו לכבד את ההליך השיפוטי. הנאשם לא ראוי היה להתחשבות נוספת מצד בית המשפט, על דרך הוצאת צו הבאה נוסף. על הנאשם הזה היה להתייחס במלוא הרצינות לאזהרתי כי אם לא יתייצב, עלול הדיון להתקיים שלא בפניו. בית המשפט אינו משחית מילים לריק, משמזהיר נאשם שאם לא יתייצב, עלול הוא להידון שלא בפניו. נאשם המתייחס לאזהרה כאמור כדבר של מה בכך, ובמיוחד הדברים אמורים לנאשם אשר באופן קבוע אינו מתייצב לדיונים או גורם לדחיות שווא רבות, נאשם כזה נוטל על עצמו סיכון, באי התייצבותו, כי בית המשפט עצמו יתייחס במלוא הרצינות לאותה האזהרה ויממשה.
לא זו אף זו, לא אוכל לקבל את טענתו של הנאשם כי המאשימה לא הוכיחה בראיות את אשמתו של הנאשם. עיקר הכרעת הדין מבוססת על הודאות מטעם בא כוחו של הנאשם במסגרת ע.פ 1003/03 לפיהן אביו של הנאשם הקים המבנה ללא היתר וכי הנאשם ובני משפחתו גרים ומשתמשים במבנה משנת 1992 לפחות. כן הצהיר ב"כ הנאשם באותו ההליך כי הנאשם הוא הבעלים של המבנה. הנאשם עצמו הודה, בתצהיר מיום 3.6.03, כי הוא מתגורר במבנה מאז שנבנה על ידי אביו בשנת 1992. על כן, טענתו של הנאשם כי אשמתו לא הוכחה - נדחית.
יחד עם זאת, לאור סכום הקנס הגבוה שגזרתי על הנאשם, לאור עונש המאסר על תנאי שהושת עליו, ונוכח הסכמת ב"כ המאשימה, אני מבטל את גזר הדין שניתן כנגד הנאשם.
קובע דיון לטיעונים לעונש ליום 7.1.08 בשעה 09:30.