פ"ח
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1060-07
06/10/2008
|
בפני השופט:
1. נורית אחיטוב אב"ד 2. מרים דיסקין 3. רענן בן-יוסף
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל עו"ד מנחם מזרחי
|
הנתבע:
1. מוחמד בן ג'מאל מובארק 2. פריד בן עודה אלענמי
עו"ד הישאם אבו שחאדה עו"ד אייל שמחוני
|
החלטה |
השופטת מרים דיסקין:
א.
מבוא
עניינה של החלטה זו בטענות נאשם 1, מוחמד מובראק (להלן:
"הנאשם") במסגרת משפט זוטא שניהל בתיק זה, ולפיהן, יש לפסול את כל הודעותיו במשטרה בשל אי-קבילותן
(להלן:
"ההודעות").
המדובר בתיק בו מייחס כתב האישום לנאשם עבירה של רצח בכוונה תחילה (בצוותא חדא) של עמוס טל (להלן
: "המנוח"), שביצע ביחד עם נאשם 2, פריד אלנעמי (להלן
: "נאשם 2"), ביום 11.4.07, בשעות הערב, בדירת המנוח ברח' העליה 41 בת"א (להלן:
"הדירה").
הנאשם, שכפר בכל המיוחס לו בכתב האישום, העלה כבר בתשובתו לכתב האישום שורה של טענות כנגד חוקריו, אשר גררוהו, לשיטתו, בסופו של הליך חקירה מתיש, מבזה ובלתי הוגן, שכלל שימוש בדרכי חקירה פסולות ונפסדות, להודות בפניהם ברצח הנ"ל שלא ביצע.
במסגרת טענותיו במשפט הזוטא פרש בפנינו סנגורו של הנאשם מסכת של קובלנות כנגד חקירת הנאשם, שבהצטברותן יחד יש כדי לפסול, לדעתו, את ההודעות, וזו תמציתן:
בימים שבין 30.4.07 ל- 7.5.07, בהם בוצעה החקירה ונגבו אמרותיו, נחקר הנאשם כמעט מדי יום, במשך שעות ארוכות ובלתי שיגרתיות, תוך הפרה בוטה של חובת האזהרה הקבועה בחוק, הפעלת לחצים נפשיים ופיסיים בלתי הוגנים ושימוש באמצעי חקירה דורסניים ומבזים בנוסף על הבטחות שווא (להלן:
"האמצעים הפסולים"). חקירה זו ריסקה את רצונו החופשי של הנאשם ובעטייה מסר הנאשם, ביום 7.5.07, הודאה מפורטת במעשים המיוחסים לו בכתב האישום (להלן:
"ההודאה" או "ההודיה"), שלטענת הסנגור, הינה הודאת שווא, ממנה חזר הנאשם ביום 17.5.07.
לצד תיאור מפורט של השתלשלות החקירה ותוכנה העלה הסנגור את השגותיו על מהות האמצעים הפסולים שננקטו כלפי מרשו במהלך החקירה ופרט את נימוקיו לפסלות האמרות, שדינן, לשיטתו, בטלות מוחלטת.
בעקבות טענותיו כנגד קבילות ההודעות, ובמרכזן, כאמור, ההודאה מיום 7.5.07, נפתחה פרשת ההוכחות בתיק במשפט זוטא, שבמהלכו הביאה תחילה התביעה את ראיותיה, בהן עדויות חוקריו של הנאשם וראיות נוספות ולאחריהן שמענו את עדותו של הנאשם עצמו.
בסיום הבאת הראיות הגישו ב"כ הצדדים את סיכומיהם בכתב לעניין טענות הזוטא.
ב.
טענות הצדדים בתמצית
טענות הזוטא
טענות ההגנה כנגד קבילות ההודעות ניצבות על ארבעה אדנים מרכזיים של פסלות, שחלקם מתפצלים לעמודי משנה.
הנדבך הראשון, עניינו בפסול הנובע מהיעדר אזהרה כדין, תוך הפרה ביודעין של יסודותיה. בגדרה נכללים אי הודעה לנאשם על תאריך ומקום ביצוע הרצח, שממנה נגזרים שלילת יכולתו של הנאשם להעלות טענת אליבי וריקון מכל תוכן של זכות ההיוועצות עם סנגור.
השני, נובע מניהול חקירה דורסנית ובלתי הוגנת, שביטויה בביזוי שיטתי של הנאשם על ידי קללות ונאצות והפחדתו כי יודע לאביו על מעצרו בחשד לרצח ויתגלה דבר עיסוקו בזנות. זאת מעבר להתשת הנאשם, פיזית ונפשית, בחקירה רצופה של ימים ושעות ארוכות, לעיתים, תוך שלילת שינה, מזון ומים, והבאתו למצב של רעב ועייפות, בעטיו הוחלש כוח רצונו החופשי וניטלה ממנו יכולת הבחירה אם למסור הודייה אם לאו. משמע, נשללה זכותו לעשות שימוש בשתי זכויות היסוד: זכות השתיקה וזכות ההיוועצות בעו"ד.
השלישי, נעוץ בחשיפתו של הנאשם והדרכתו על ידי חוקריו בפרטים מוכמנים בתיק.
הרביעי, עניינו בשתי הבטחות בעלות משקל ועוצמה עבור הנאשם שהועלו בפניו עובר להודייה ואלה השלימו את התפוררות רצונו החופשי ושחקו אותו עד דק: האחת, שאביו לא יובא לחקירה במשטרה והשנייה, שהחוקרים יחזירו אותו לתא המעצר באבו כביר.
לאור כל אלה, טוען הסנגור, כי יש לראות את ההודעות שמסר הנאשם בשלבים השונים של החקירה, באספקלריה רחבה של שחיקה הדרגתית של כוח הרצון ופגיעה שיטתית בזכותו להליך הוגן, תוך הפרת זכויותיו האלמנטריות במהלך החקירה. אי לכך, לטעמו, המשקל המצטבר של התנהגות החוקרים כלפי הנאשם מוביל לפסילת אמרותיו בכל שלבי החקירה ולא רק בהודאה המפורטת, שמסר ביום 7.5.07 (ראה עמ' 3 לסיכומים).