עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1505-05
18/05/2006
|
בפני השופט:
ד"ר עמירם בנימיני
|
| - נגד - |
התובע:
1. חיים סוריה
2. נירה סוריה
3. יוסף סוריה
|
הנתבע:
1. הועדה המחוזית לתו"ב - ועדת המשנה להתנגדויות
2. מע"צ
3. החברה הלאומית לדרכים בישראל
4. המועצה המקומית קרית עקרון
5. ועדה מקומית זמורה
|
| החלטה |
א.
מהות העתירה
זו עתירה בה מתבקש בי המשפט להורות על ביטול צו הרחקת העותרת, ביטול צו המשמורת שהוצא נגדה ולהורות למשיבים לאפשר לה להסדיר את מעמדה כעובדת חוקית אצל מאעסיק בעל היתר העסק תקף.
ב.
עובדות רלבנטיות
במהלך הדיון הוברר כי, לעמדת העותרת, (באמצעות באת-כוחה, מאחר ושב"ס לא הצליח להביא את העותרת פעמיים למועד שנקבע לדיון, בשעה היעודה), הדברים שנכתבו מפיה בעת השימוע בבית הדין למשמורת אינם נכונים, ונוצרו מכך שהמתורגמן לא דיבר את שפת הקנטון של העותרת. חוץ מסינית היא אינה שולטת בשפה אחרת.
לטענתה היא הגיעה ארצה ביום 1.8.2004. עם הגעתה "נקלטה" ע"י נתין סיני, המכונה "שמעון" שאחראי גם להבאתה ארצה. היא הובאה ארצה לצורך עבודה בסיעוד באשרת ב1, אצל גב' בשם ברוריה שני בתוקף עד 8.7.2005. (נספחים א א1 לעתירה).
עפ"י האמור בעתירה, במקום לעבוד בסיעוד, הפנה אותה אותו שמעון לביתו של גבר ישראלי בשם אילן על מנת שתעבוד בביתו כעוזרת. באותו בית הוטרדה מינית ע"י הגבר, כתוצאה ממחאותיה הובלה על ידו למשרד הפנים ואשרתה הוחלפה מאשרת מב 1 לאשרת ב 2 לפיה היא רשאית לשהות בישראל למשך חודש ימים כתיירת ואינה רשאית לעבוד.
העותרת, לטענתה, לא הבינה ולא הוסבר לה מדוע הדברים נעשו ובכלל מה נעשה.
שמעון שהיה כנראה בסוד הענינים, העבירה לעבודה בבית אחר, ומאז ניתק קשר עמה.
בכוחותיה היא מצאה עבודה במפעל לאריזת מזון, שם עבדה שם התאכסנה עד שנעצרה כשוהה בלתי חוקית.
ב"כ העותרת, הטריחה עצמה ועפ"י הודעה שנמסרה לבית המשפט הגישה תלונה כנגד אותו שמעון.
במהלך הדיון הראשון שהתקיים הביע בית המשפט את עמדתו, כי לא ייתכן להביא ארצה עובדים, שאינם יודעים את השפה , שאפשרויות ההידברות עמם בנושאים מהותיים היא בלתי אפשרית ללא תרגום מתאים,להעסיקם בניגוד לאשרה שהובאו ארצה, ולאחר מכן במלים פשוטות "לנסות ולהפטר" מהם כדי להביא עובדים חדשים. אמירה זו נאמרה, לאור מעשים דומים שהתגלו בתיקי עבר, ובדגש שאם המדובר אכן בתופעה יש לחוקרה ולעקרה מן השורש, על-מנת שאותם עובדים אם הם תמימים, - לא ינוצלו ככח עבודה זול, יעיל, לא מודע לזכויותיו, המועבר "כחבילה" מיד מעסיק אחד למשנהו, על בסיס אפשרי של אינטרסים עיסקיים טהורים של "מייבא" העובדים ארצה.
הגב' ברנד, ב"כ המשיב, אכן סברה וסוברת שיש לחקור את הנושא, ברם מלינה על כך שבינתיים כל שיש הוא עדויות שמיעה, ואף אחת מהמתלוננות לא הגישה תלונה למשטרה, לרבות לא העותרת הנוכחית שנמצאת כבר במשמורת למעלה מחודש ימים. כן ציינה הגב' ברנד, כי קיים חשש סביר שבמידה והעותרת תשוחרר היא תיבלע בין העובדים הסינים הרבים הנמצאים במדינה, לא תגיש תלונה וגם לא ניתן יהיה לאתרה, כל זאת במידה ותשוחרר. לכן ביקשה שהות של מספר ימים כדי לחקור את העותרת בנושא. לשאלת בית המשפט מה יהיה, בענין העותרת, לאחר החקירה, - לא התקבלה תשובה ברורה.
ג.
ד י ו ן
הנסיבות שהועלו במסגרת עתירה זו מחייבים שני כיווני פעולה.
מבחינת המדינה -
יש צורך בחקירת משטרה מאומצת על מנת לבדוק האם אין תופעה של "סחר", במובן זה שמובאים עובדים זרים למטרה מסויימת עפ"י אשרה שמוצאת כדין, תנאי האשרה לא מכובדים, והאחראים להבאת העובדים נוטשים אותם בשלב כלשהו, לא מסדירים את מעמדם ו/או משנים את המעמד לסוג אחר של אשרה, לא דואגים יותר לעבוד למציאת מקום עבודה, וכתוצאה מכך העובד, שאינו בקי במהלכים שנעשו "בשבילו" עלול למצוא עצמו עובד בעבודה, כשזו אסורה עליו, או שהיא בניגוד לתנאי האשרה. מכאן שהוא מועמד לגירוש, ואז קיימת אפשרות לאותם סדרני עבודה ל"ייבא"עובדים נוספים באותה מתכונת.
מבחינת העותרת -
למרות הטענות שנטענו בעתירה, הם טרם נבדקו לעומק ע"י המשיב.