החלטה בתיק עת"מ 35233-04-13

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בעת"מ 35233-04-13, ביום 8.7.13.

בדעת המבקשות, רשות הרישוי אילת וכן עיריית אילת (להלן במאוחד: "המבקשות"), להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון ועל כן מבקשות הן את עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטת בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שתוגש על ידי עיריית אילת בד בבד עם הגשת הערעור.

טענות המבקשות

המבקשות טענו באשר לפסק הדין ומשמעותו האופרטיבית. לטענתן, בפסק הדין ישנן שתי קביעות אופרטיביות:

קביעה אחת, היא ביטול החלטת וועדת הערר, אשר הותירה על כנה את החלטת רשות הרישוי ליתן היתר בנייה וכן בוטל היתר הבנייה.

הקביעה השנייה, היא כי העירייה מחויבת להגיש לאישורו של מוסד תכנון תוכנית מפורטת, מכוחה ניתן יהיה להוציא היתר בנייה לביצוע העבודות מושא העתירה.

לטענת המבקשות, פסק הדין מוטעה וההלכה שנקבעה בו, לפיה, על מנת לשנות את תמהיל השימושים בדרך סטטוטורית קיימת (הקצאה לכביש והקצאה למדרכה) יש לאשר תוכנית מפורטת, או כי הרחבת מדרכה הופכת "דרך" ל"טיילת" ובכך מחייבת הכנת תוכנית מפורטת, אינה תואמת את החוק וההלכה הפסוקה.

המבקשות טענו כי אפילו אם תבקשנה להשלים עם תוצאות פסק הדין ולהגיש תוכנית מפורטת, יארך זמן תכנונה אצל מוסד התכנון המוסמך זמן רב. המבקשות שואלות מה יהיה המצב העובדתי עד לאישור התוכנית? וטוענות כי מטרת הבקשה היא להמשיך השלמת העבודות החיוניות לשם תפקוד סביר ובטיחותי של שדרות התמרים, שעיקרן השלמת המדרכה הדרומית. לטענת המבקשות, המטרה העיקרית של הבקשה דנן היא לצמצם את הסיכון הבטיחותי ואת המטרד לציבור שייגרמו אם יופסקו העבודות.

לעניין עיכוב הביצוע, טענו המבקשות כי, בית המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע צריך לשקול שני שיקולים. השיקול המרכזי הוא מאזן הנוחות- מהו הנזק שייגרם למגיש הבקשה באם לא יינתן עיכוב ביצוע, מול הנזק שייגרם לצד הזוכה באם יעוכב הביצוע.

השיקול הנוסף, המשני בחשיבותו, הוא סיכויי הערעור להתקבל.

לטענת המבקשות, שני השיקולים הנ"ל מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה.

באשר למאזן הנוחות, טענו המבקשות, כי אם לא יינתן עיכוב הביצוע עלול להיגרם לציבור כולו, לרבות ואולי אף בפרט למשיבים, סיכון בטיחותי חמור וכן מטרד ציבורי בלתי נסבל ומיותר כמו גם נזק משמעותי לקופת הציבור כולו. מנגד, אם יינתן עיכוב הביצוע לא ייגרם נזק למשיבים שכן העירייה מודיעה כי השלמת העבודות וסיום התקנת המדרכה לא ייחשבו כמעשה עשוי.

באשר למדרכה הצפונית נטען כי פרט לליטוש סופי בנייתה הושלמה, כך גם לעניין המיסעה. הכביש נפתח מחדש לתנועה מלאה והכביש תחום משני עבריו. בין שני כיווני התנועה עומד אי תנועה.

באשר למדרכה הדרומית, היא פורקה כמעט באופן מוחלט על מנת להמשיך את העבודות וכעת היא לא שמישה לציבור. תוצאות פסק הדין בשלב זה הינן מסוכנות ופוגעניות ביותר מבחינה כלכלית.

המבקשות צרפו צילומים של אזור העבודות בשדרות התמרים.

לטענת המבקשות, המצב הקיים הינו בבחינת פצע פתוח בלב העיר וממקום תיירותי יהפוך למקום להשלכת אשפה.

בנוסף לכך, טענו המבקשות, כי כעולה מהתמונות, המצב הנוכחי מהווה סכנה בטיחותית וככל שיחלוף הזמן תגדל הסכנה הבטיחותית.

במצב זה לא ניתן להציב תמרור נראה לעין, לא ניתן למקם תאורה במקום אפקטיבי, קיימות בעיות נגישות חמורות בין שני חלקי הרחוב ובעיקר אל בתי העסק המצויים בגדה הדרומית. עוברים ושבים מנסים לחצות את הדרך בצורה מסוכנת ואף מחנים את רכביהם שם ובכך מסכנים עצמם ואחרים. 

לטענתן, עבודות הפיתוח במקום נמצאות בשלב של כ-60% ביצוע.