עתירה נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לעותר לבקר את אביו, צ'רלי אבוטבול, המאושפז בבית חולים, במצב קשה.
טענות העותר:
1. ב"כ העותר מדגיש כי מדובר בבקשה הומנית. העותר עצור מזה כשנתיים, אשר במהלן לא ראה את אביו. שירות בתי הסוהר התנגד שהאב יבקר את בנו כיוון שלאב עבר פלילי. ב"כ העותר הגיש חוו"ד רפואית לעניין מצבו הרפואי של האב שנפצע קשות במהלך נסיון התנקשות בחייו, לפיה הוא מונשם ביחידה לטיפול נמרץ, טרם יצא מכלל סכנה. לפיכך, טוען ב"כ העותר, כי במידה ולא יתאפשר לעותר לבקר את אביו ייתכן ולא יזכה לראותו בחיים.
לב"כ העותר טענות קשות כנגד התגובה של משטרת ישראל לעתירה (להלן:
"התגובה"). עפ"י הטענה, משטרת ישראל פעלה בתגובתה באופן אוטומטי ומגמתי שלא לאשר את יציאת העותר, כאשר הראיה לכך היא שבתגובה הראשונית (טרם התיקון), נאמר כי העותר הינו אחיו של העבריין אסי אבוטבול, המשתייך לארגונו והמשמש כיד ימינו. מידע זה איננו נכון: ישנם שני אנשים בשם "פרנסואה אבוטבול", אחד הוא העותר- בנו של צ'רלי אבוטבול והשני הוא עבריין אחר, אחיו של אסי אבוטבול (שמותיהם של השניים זהים כיוון שהם בני דודים הקרואים ע"ש סבם המשותף). למעשה הפרטים שנמסרו בתגובה נוגעים לפרנסואה אבוטבול, אחיו של אסי ולא לפרנסואה אבוטבול העותר, בנו של צ'רלי.
בסופו של דבר התגובה המעודכנת היא אותה תגובה תוך תיקון טכני בלבד של השיוך המשפחתי.
ראיה נוספת לאי הפעלת שיקול דעת, הינה, שבתגובה המתוקנת שהוגשה הבוקר לביהמ"ש נמסר כי העותר, בנו של צ'רלי, משתייך לאירגונו של אסי, בו בזמן שחלק מהחשודים והנחקרים בהתנקשות בצ'רלי הם חברי האירגון של אסי אבוטבול, אשר חשוד כמי שניסה להתנקש בדודו צ'רלי. מכאן, שהתיקון השמי שנעשה בתגובה המתוקנת עדיין לא הופך אותה למבוססת דיה.
עוד טוען ב"כ העותר כי בסיפא של התגובה, דובר על העותר אשר נאשם בעבירת רצח. המשטרה טענה, כי
"יציאתו של העותר מחוץ לכותלי הכלא מעלה חשש כי יעשה נסיון להדחת עדים (בתיק הרצח)
ונסיון לפגיעה באסיר עצמו לצורך שיבוש מהלכי משפט...". ב"כ העותר, טוען, כי משפט הרצח למעשה הסתיים וכי הסנגוריה מוסרת את סיכומיה תוך יום, כך שאין ביציאתו של העותר שום חשש לשיבוש הליכי משפט ו/או הדחת עדים.
בקשותיו של העותר ליציאות בעבר נדחו לא מהטעם של שמירה על בטחונו ובטחון הליווי אלא מחשש לשיבוש הליכי משפט.
לגופו של עניין, בבית החולים בו מאושפז האב ישנה אבטחה של 25 שוטרי יס"מ, יאחב"ל ובילוש ואין צורך להביא מאבטחים במיוחד לבית החולים, למעט הפוסטה אשר ניתן להורות שתצא לביח"ל בכל שעה ולאו דווקא היום, אלא בטווח של מספר ימים.
כאסמכתא לבקשתו, ציטט ב"כ העותר את פקודת הנציבות מס' 04.40.01 "הוצאת אסיר בהבטחה מבית הסוהר" מיום 1/1/07 (להלן:
"הפקודה"). סעיף 4 לפקודה קובע כי ביקור קרוב משפחה מדרגה ראשונה שנפגע פציעה אנושה, הינו אחד מן האירועים בהם רשאי הגורם המוסמך לאשר הוצאת אסיר באבטחה.
לחלופין, מבקש ב"כ העותר, שבמידה וביהמ"ש ידחה את העתירה כי אז ישקול ביהמ"ש אישור לביקור בית של העותר את אביו, במידה והאב יועבר לביתו בעתיד.
טענות המשיבה:
2. ב"כ המשיבה מפרט כי העותר עצור עד תום ההליכים בגין עבירת רצח. בשל מעמדו של העותר כעצור, לא ניתן להוציאו לחופשה, ובהתאם להילכות ביהמ"ש העליון הרי שביהמ"ש הנכבד אינו נוטה להתערב בעניין זה בשיקולי הרשות.
עוד בשלב טיעוני ב"כ העותר ציין ב"כ המשיב כי הוא יתמקד בעיקר בגורם הסיכון.
המשיבה מתנגדת לכל יציאה של העותר מהכלא, לרבות בליווי ואבטחת סוהרים, וזאת בשל מסוכנותו, החשש לשלומו וכתוצאה מכך גם החשש לשלומם של צוות הליווי ושל אזרחים תמימים. המשיבה תמכה טענותיה בתגובות משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, המפרטות חשש זה.
כמו כן, בדיון שהתקיים בפניי היום, מסר ב"כ המשיבה לביהמ"ש מידעים מודיעניים מאת משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר הקיימים אודות העותר. כמו כן, הוגשה סקירת היאחב"ל אודות ארגון אבוטבול ומסוכנותו.
ב"כ המשיבה טוען, כי השאלה שבימה"ש צריך לשאול עצמו בהכרעתו בעתירה המינהלית הינה האם ישנה עילה להתערבות בהחלטת הרשות והאם היא סבירה. אין מחלוקת שכאשר שירות בתי הסוהר שוקל יציאתו של עותר בליווי, הוא מוסמך לשקול גם את הסיכון הבטחוני.
השבוע אירע אירוע, בו נורו יריות, לאור היום, בעיר נתניה אשר כתוצאה מהן נפגע אביו של העותר ושלושה אזרחים. צירופו של אירוע זה למידעים המודיעניים שהוגשו אודות העותר, מובילים למסקנה שהחלטת רשות בתי הסוהר שלא לאשר יציאתו של העותר, משיקולים בטחוניים, הינה סבירה.
- שקלתי את טיעוני הצדדים ובדקתי את החומר שהוגש לי. פקודת הנציבות אכן מפנה למקרים בהם ניתן לאשר הוצאת האסיר בליווי, אך אין זו חובה. שיקול הדעת נשאר של הרשות.