1. עתירה העותר להוצאתו לחופשה. העותר מרצה עונש מאסר של 12 שנה וזאת במסגרת הסדר טיעון שבמסגרתו הוחזר העותר ארצה, כדי לרצות עונש מאסר שנגזר עליו בארה"ב. בנוסף צרף העותר באותו הסדר טיעון תיק נוסף בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, בגינו נגזרו עליו 3 שנות מאסר בפועל שירוצו בחופף עם העונש בגין גזר הדין האמריקאי.
העותר שוהה באגף הפרדות, והוא מסווג בקטגוריה א'.
טענות העותר
2. העותר טוען כי יש להוציאו לחופשות, מאחר וסיים לרצות רבע מתקופת מאסרו והתנהגותו בכלא תקינה ללא תלונות, והוא זכאי לקבל את חופשתו לפי כללי המשפט המינהלי. יציאה לחופשה אמנם לא זכות מוקנית, אך היא הטבה שגם הפסיקה הכירה בחשיבותה לאסיר אשר מצפה לה. הנימוק העיקרי לסיווגו בקטגוריה א' מבוסס על מידע מודיעיני ישן ובלתי רלבנטי ואילו הסדר הטיעון בין העותר לפרקליטות מחוז תל-אביב קובע, כי לא ייעשה שימוש במידע הקודם לחתימת ההסדר, אלא רק במידה וקיים קשר ישיר בינו לבין מידע מודיעיני עדכני. לדעתו,
כל האירועים והמידעים הנוגעים לפגיעה בעותר הם משנת 2002- 2003 ולכן אינם קשורים להסדר הטיעון בשנת 2007 ועל כן אין להתייחס אליהם.
במידה והמידע מתייחס לקשר של העותר למשפחת אברג'יל, טרח העותר והגיש תצהיר מיום 5.3.08 עליו חתום מר יצחק אברג'יל אשר הוגדר כ"אויבו של העותר", ואשר מצהיר כי לא קיימים סכסוכים בין הצדדים. מכאן מבקש העותר להסיק כי החומר המודיעיני אינו משקף את המציאות ואיננו מעודכן. לטענתו, טיבם של מידעים לעיתים מפוקפק, אך הגם שאין להתייחס אליהם בביטול, יש להזהר בעוצמה ובנפקות שניתנת להם.
זאת ועוד, גם אם קיימים מידעים, ניתן לאיין מסוכנות על ידי תנאי מעצר בית מוחלט ואבטחה מתאימה, כך שלא תגרם סכנה לשלום הציבור. הדבר אפשרי אם לא יודיעו מראש על מועד היציאה לחופשה, כך שאיש לא יוכל להתארגן לפגיעה בעותר ובכך יתאיין החשש לפגיעה בשלום הציבור.
ב"כ העותר גם משווה את המקרה לעניינו של מולנר שהוא עבריין אשר נחשב למסוכן ובכל זאת בית משפט לא השאיר אותו במעצר עד תום ההליכים, אלא שלח אותו למעצר בית.
ב"כ העותר מבהיר, כי גם אם נטען שחופשה של אסיר היא לא זכות מוקנית, הרי שבפסיקה מסוימת התייחסו אליה כאל נגזרת של הזכות לחיי משפחה.
העותר מדגיש, כי במידה והנימוק הוא כי היציאה לחופשה מסכנת אותו עצמו, הוא מוכן לדאוג לאבטחה פרטית במימונו העצמי. עוד הוא מוסיף, כי אין לקבל את הטענה כי אבטחה פרטית אינה שיטה רצויה, היות וחלק גדול מאבטחת שרים וגורמים ממשלתיים נעשה בידי חברות אבטחה פרטיות. אין בשהייתו באגף הפרדות ארצי כדי לגרום לשלילת חופשותיו.
עוד הוסיף הסניגור שאם סברה המדינה כי עברו של העותר מלמד על העתיד, מדוע חתמה על הסדר הטיעון שבו הסכימה במפורש שלא להתבסס על מידע ישן.
טענות המשיב
3. ב"כ המשיב הבחינה בין מידעים חדשים וישנים כאשר, לטענתה, המידעים הישנים שצירפה עומדים בתנאי סעיף 6 להסדר הטיעון, דהיינו הם נוגעים למידע העדכני. היא מגינה על החלטת הרשות המתנגדת להוצאת העותר לחופשות בנימוק שההחלטה מקצועית. על בית המשפט רק לבחון אם מקצועית ומבוססת על חומר מודיעיני והאם היא סבירה. העותר הוא באחריות שב"ס כל עוד הוא אסיר ולכן שב"ס אחראי לו ואינו מוכן להוציאו לחופשות כאשר נשקפת סכנה לחייו. גם אם הוגש תצהיר על ידי יצחק אברג'יל, עדיין יש ספק עד כמה הוא כנה, ובנוסף כוונות הפגיעה לא רק מצד משפחת אברג'יל. הסכנה איננה רק לחיי העותר עצמו, אלא גם לגבי חפים מפשע כפי שמלמד ניסיון העבר, כאשר בניסיונות פגיעה בעותר (בהיותו חופשי) נפגעו אזרחים חפים מפשע, כך שהעבר של העותר יכול לנבא גם על העתיד, מה גם שחברת אבטחה אינה יכולה למנוע פגיעת טיל.
לטענת המשיב אין להסכים לשימוש בחברת אבטחה פרטית, כדי שלא תיווצר אפליה בין אסירים, באופן שאסיר שידו משגת יוכל לצאת לחופשה לעומת אסיר שידו אינה משגת לממן לעצמו אבטחה פרטית. אין להפריט את בטחון הציבור והאחריות היא של הרשות שב"ס ומשטרת ישראל, ואלה אינם יכולים לשחרר את עצמם מאחריות לשלום הציבור.
דיון ומסקנות
4. אפתח ואומר, כי הגם שחופשותיו של אסיר הן פריבילגיה הניתנת כאשר מתקיימות אמות מידה שונות, מקובל עלי כי - "
...... עדיין הן מעין 'דרך המלך' לאסיר על פי ציפיות סבירות של אדם העומד באמות המידה לכך". (רע"פ 5325/07
קדוש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)).
מכאן, שיש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו המיוחדות ויש להזהר ממסקנות כוללניות.
בהליך שבפני, בית משפט בוחן את שיקולי הרשות בעתירה שאופיה מינהלי. העותר הוא אסיר והוא באחראיות השב"ס. הסמכות לדון בעניינו היא לשר לבטחון פנים (ראה: סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] אשר מאציל מסמכותו לנציב בתי הסוהר ולבעלי תפקידים נוספים בשירות.
במקרה הנדון, אין חולק כי לא נמצא דופי בהתנהגותו של העותר בין כותלי הכלא כאסיר. השיקולים המרכזיים שנשקלו על ידי המשיב ושהיו בבסיס התנגדותו לחופשות נוגעים לסיכונים בעת יציאה לחופשה בהיבטים הבאים: הן סיכון לעותר עצמו והן סיכון לאחרים, לרבות מי שעלול להפגע באקראי בעת ניסיון פגיעה בעותר.
החלטת הרשות מתבססת על מידע מודיעיני של משטרת ישראל (ושל שירות בתי הסוהר). שב"ס העדיף את בטחונו האישי של העותר ואת בטחונו של הציבור על פני האינטרס הלגיטימי והצר של העותר לצאת לחופשות.
ב"כ העותר מנגד, התמקד במשקל הרב שיוחס למידעים, בעוד לגישתו, המשיב מתבסס על מידע ישן, אשר לא היה רשאי להסתמך עליו לאור הסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים ב- 2007.
עיינתי היטב במידעים אלה שאף הוגשו לי, בשתי מעטפות נפרדות, תוך אבחנה בין מידע קודם למידע עדכני. מצאתי כי לפחות חלק נכבד מאותו מידע ישן שהוגש לאחר מיון, אכן עומד בתנאי סעיף 6(ג) להסדר הטיעון, דהיינו: