1. בקשה לקבלת סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (השופט הווארי; עת"ם 35967-05-12 ועת"ם 37247-05-12; להלן: פסק הדין), בגדרו נדחתה עתירת המבקשים לביטול תכנית איחוד וחלוקה בהסכמה מספר ג/גל/מק/135 של הכפר טמרה (להלן: תכנית האיחוד והחלוקה או התכנית).
עיקרי העובדות וההליכים
2. בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת החל הליך הסדר בכפר טמרה על-פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. במסגרת זו התעוררו סכסוכי קרקעות בין תושבי הכפר. סכסוכים אלה נדונו בבית המשפט המחוזי בנצרת, והגיעו לדיון לפני בית משפט זה בכמה ערעורים (ע"א 158/89; להלן: פסק הדין בערעור). לענייננו נציין רק כי בפסק הדין בערעור קבע בית המשפט כי פקיד ההסדר הוא שיבצע את חלוקת הקרקעות בגושים 17110, 17111 ו-17112, וזאת על סמך שני פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי ועל סמך הסדר פשרה אשר אליו הגיעו התושבים. לפי הודעתו, פקיד ההסדר טרם סיים את המלאכה שהוטלה עליו בפסק הדין בערעור בכל החלקות המצויות בגוש 17112 בשל חוסר שיתוף פעולה וחילוקי דעות בין בתי האב השונים. ביום 12.9.2011 אושרה תכנית האיחוד והחלוקה, החלה, בין היתר, על המקרקעין המצויים בגוש 17112, כשהליך ההסדר באשר אליהם טרם הושלם. על הרקע הזה הוגשו שתי עתירות לבית משפט המחוזי, בבקשה להביא לביטולה של תכנית האיחוד והחלוקה.
3. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את העתירות. במישור המקדמי קבע בית המשפט כי העתירות הוגשו בשיהוי ניכר ביותר תוך שהמבקשים לא נתנו הסבר מניח את הדעת מדוע קפאו על השמרים במשך תקופה כה ארוכה; העותרים לא צירפו צדדים רלוונטיים לעתירה; וגם לא פירטו את כל העובדות המהותיות הנדרשות. כל אלה הצדיקו לשיטתו של בית המשפט את דחיית העתירות על הסף. בית המשפט קבע כי דינן של העתירות להידחות גם לגופו של עניין. נפסק כי התכנית עברה את השלבים הנדרשים לצורך הוצאתה אל הפועל, ובסופו של דבר אושרה על-ידי שר הפנים, אישור אשר מרפא את הפגמים והליקויים שנטענו על-ידי המבקשים. בתוך כך נדחו טענות המבקשים על אודות פגמים בחתימות המצויינות על גבי רשימת השמות בתכנית האיחוד והחלוקה, ובאשר לאי-קבלת הסכמת כל הבעלים לתכנית. אשר לטענות המבקשים לפיהן זכויותיהם הקנייניות יפגעו במידה ויינתנו היתרי בנייה מכוח תכנית האיחוד והחלוקה, קבע בית המשפט כי קיים סעד חלופי בדמות הגשת תביעה אזרחית. עוד נקבע, כי מקומן של טענות המבקשים נגד היתרי הבנייה שהוציאה הוועדה המקומית מכוח תכנית האיחוד והחלוקה הוא בוועדת הערר ולא בבית משפט לעניינים מנהליים. מפאת כל אלה דחה בית המשפט המחוזי את העתירות. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ולצידו נתבקש הסעד הזמני נושא הבקשה דנן. ביום 9.10.2012 הוריתי כי הצו הארעי שניתן בבית המשפט המחוזי יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת.
תמצית טענות הצדדים
4. בהליך שלפנינו עותרים המבקשים למתן סעד זמני בערעור, המורה למשיבים שלא להנפיק היתרי בנייה נוספים לאלה שכבר הונפקו מכוח תכנית האיחוד והחלוקה, ולאסור על כל בנייה מכוח היתרי הבנייה שכבר ניתנו מכוח התכנית. לטענתם, סיכויי הערעור מצויינים, באשר הוא תוקף תכנית איחוד וחלוקה שנפלו בה פגמים רבים. עוד טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, משום שבניה במקרקעין עלולה להנציח חלוקה בלתי נכונה שלהם, ובכך להביא לפגיעה בלתי הפיכה בקניינם, כאשר מנגד כל שייגרם למשיבים הוא עיכוב קצר בבנייה. לטענתם, הערכאות השונות שנדרשו לסוגיה הנדונה העניקו סעדים זמניים, וזו ראיה נוספת המצדדת בהענקת הסעד המבוקש.
5. המשיבה 1 (להלן: הוועדה המקומית) מתנגדת לבקשה. לטענתה, סיכויי הערעור אינם גבוהים, והתוצאה של פסק הדין היא נכונה וצודקת. אשר למאזן הנוחות סבורה המשיבה 1 היא כי בשונה מטענת המבקשים, אי-מתן הסעד הזמני לא יגרום להם לנזק בלתי הפיך, משום שלפי תכנית האיחוד והחלוקה, רק מעט מן השטח הכלול בה חולק למגרשים, ואין חשש כי לא יוותרו מספיק מגרשים אשר אותם ניתן לייעד לשאר בעלי הזכויות שבעניינם דן פקיד ההסדר. מן העבר השני, בעלי הזכויות ביישוב טמרה מנועים מלממש את זכויותיהם לאור הסכסוך הארוך בנושא שנמשך למעלה מ-40 שנה. היעתרות לבקשה למתן סעד זמני עלולה להנציח מצב זה לעוד שנים ארוכות. המשיבים 10-5, 18-17, 13 ו-19 מתנגדים גם הם למתן הסעד המבוקש. לשיטתם, פסק הדין שיצא תחת ידו של בית המשפט המחוזי הוא נכון, וסיכויי הערעור נמוכים. אשר למאזן הנוחות הם מדגישים את ההשקעה הכספית הרבה שהשקיעו בהוצאת היתר בניה, בתשלומים לרשויות השונות, ובבנייה גופה. כמו כן הם מציינים את הנזק העלול להיגרם למבנה עצמו במידה ויינתן הסעד הזמני המבוקש. המשיבים 4-2 (להלן: המדינה) סבורים כי יש טעם בטענת המבקשים לפיה קיימת הצדקה להמשיך ולעכב את ביצועו של פסק הדין, לכל הפחות עד בירור חלק מטענותיהם, שעל פני הדברים יש בהן ממש. בכפוף לאמור בחרה המדינה להותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.
6. ביום 2.12.2012 הוריתי למבקשים ולפקיד ההסדר להודיע מהו לטעמם השטח שניתן לבנות בו לפי תכנית האיחוד והחלוקה מבלי שזכותם של המבקשים תיפגע. זאת, על מנת לצמצם בפגיעתו האפשרית של הסעד הזמני שנתבקש, בשים לב לטענת הוועדה המקומית לפיה רק מיעוט מן השטח הכלול בתכנית האיחוד והחלוקה חולק למגרשים, ועל כן נותר שטח מספיק שאותו ניתן יהיה להקצות למבקשים לאחר שפקיד ההסדר יכריע באשר לזכויותיהם. ברם, פקיד ההסדר הודיע כי אין לאל-ידו להצביע על חלקים מסויימים בתכנית שבהם ניתן לבנות מבלי לפגוע בזכויות המבקשים. לדידו, הליכי ההסדר המתנהלים במקרקעין מבוססים על תביעות הצדדים השונים לזכויות במושאע, וכל עוד לא הסתיימו הליכי ההסדר ונשלם הפתרון הקנייני, לא ניתן לייחס מגרשים מסויימים במקרקעין למי מן הצדדים מבלי לפגוע בצדדים אחרים הטוענים לזכויות בחלקים בלתי מסויימים במגרשים. עוד ציין פקיד ההסדר כי הוא מתנגד לתכנית האיחוד והחלוקה, והוא סבור כי לא היה מקום לאשרה בטרם הושלם ההליך הקנייני ונרשמו הבעלויות בחלקות שבסכסוך. גם לשיטת המבקשים לא קיים שטח שניתן לבנות בו לפי תכנית האיחוד והחלוקה מבלי שזכותם תיפגע. עוד ציינו המבקשים כי טענת הוועדה המקומית האמורה לעיל איננה נכונה, מפני שהשטח שכבר חולק למגרשים בתכנית האיחוד והחלוקה כולל את כל השטח המצוי בגוש 17112, בעוד ששאר השטח הכלול בתכנית מצוי בגוש אחר שאיננו נכלל בהליכי ההסדר, ואין לפקיד ההסדר כל סמכות לגביו.
דיון והכרעה
7. לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה, מצאתי כי דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל. אכן, סעד זמני בערעור איננו ניתן כדבר שבשגרה, והוא ינתן במידה והמבקש הראה כי סיכויי הערעור טובים המה וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון, פסקה 4 (ניתנה ביום 14.5.2009)). לטעמי, המבקשים עמדו בתנאים אלו.
8. באשר לסיכויי הערעור, על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, אין לומר כי הם נמוכים, כטענת חלק מן המשיבים. פקיד ההסדר, אשר פועל מכוח פסק הדין בערעור שיצא מלפני בית משפט זה, הביע בתגובתו התנגדות לתכנית האיחוד והחלוקה, והוא סבור כי ראוי היה להמתין עד לסיום הליך ההסדרה הקנייני. לטעמי, לכאורה, אין מדובר בטענה מופרכת. בנוסף, המבקשים העלו פגמים רבים שנפלו לטענתם בתכנית האיחוד והחלוקה. בית המשפט המחוזי דן בפגמים השונים ודחה את הטענה על אודותיהם, בעיקר בהסתמך על אישורו של שר הפנים והנימוק כי יש בו כדי לתקן את הפגמים הנטענים. נראה לכאורה כי הטענות שהעלו המבקשים נגד נימוק זה של בית המשפט המחוזי ראויות לדיון.
9. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. עסקינן בערעור על פסק דין הנוגע בצורה כזו או אחרת לזכויות קנייניות במקרקעין. במצב דברים זה, בשונה למשל מפסק דין כספי, הכף נוטה למתן סעד זמני, שאם לא כן, עלולים להיווצר שינויים במקרקעין עובר להכרעה בערעור, כפי שחלק מן המשיבים כבר החלו לעשות, כך שבמידה והערעור יתקבל לא ניתן יהיה להשיב את מצב הדברים לקדמותו (ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח ישראל בע"מ, פסקה 7 (ניתנה ביום 18.110.2012)). אמנם, אין להתעלם מן המצב התכנוני הבעייתי בכפר טמרה הנמשך שנים רבות, ומן הנזק שעלול להיגרם למשיבים השונים אשר קיבלו היתר בנייה מכוח תכנית האיחוד והחלוקה ואף החלו בבנייה. מסיבה זו ביקשתי לנסות למצוא הסדר מאוזן שיסייע למשיבים, ויחד עם זאת ימנע פגיעה קשה במבקשים. אולם מסתבר כי ישנה בעייתיות בפתרון מעין זה, והוא עלול לגרום לפגיעה קשה בבעלי הזכויות מכוח המושאע. משאלו הם פני הדברים, לא נותר אלא להמתין להכרעתו של בית המשפט בערעור.
10. אשר על כל האמור לעיל, אני מורה כי לא יונפקו היתרי בנייה נוספים מכוח תכנית האיחוד והחלוקה, וכי לא תעשה כל בנייה בהתאם להיתרי הבנייה שכבר ניתנו מכוח תכנית האיחוד והחלוקה, עד להכרעה בערעור. הערבויות וההתחייבויות האישיות שניתנו בבית המשפט המחוזי ייוותרו על כנן.
בשולי הדברים אבקש להפנות את תשומת לב המבקשים לדברי פקיד ההסדר לפיהם קיימים בעלי זכויות נוספים מכוח המושאע שאינם צד להליך זה.
ניתנה היום, כ"ז בשבט התשע"ג (7.2.2013).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting 077-2703333 ללא תשלום end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il