1. מלכתחילה אוחד הדיון בעמ"ה 526/04 יחד עם עמ"ה 614/04.
2. הערעור בעמ"ה 526/04 הוא ערעור שהוגש על-ידי החברה עידן ש.י.א חברה לבניין בע"מ (להלן:
המערערת
או
החברה
), שהתמקד בשנות המס שבמחלוקת 1999 ו- 2000. במסגרת נימוקי הערעור הועלתה טענה מקדמית, לפיה דין הערעורים להתקבל על הסף, מאחר והשומה שנקבעה על ידי המשיב בצו, הוצאה בחלוף המועד שנקבע לכך בחוק, קרי; לאחר שחלפה שנה ממועד הגשת ההשגה על-ידי המערערת.
הערעור שהוגש בתיק עמ"ה 614/04 הוגש על-ידי מר שמעון אזולאי (להלן:
המערער
), שהוא מנהל המערער ובעל מניות בה, והתייחס לשנות המס 1999 - 2001 כולל.
בערעור זה, לא הועלתה טענה בדבר איחור בהוצאת השומות.
3. משהועלתה הטענה בדבר קבלת הערעור על הסף, ניתנה החלטה ביום 23/11/05 על פיצול הדיון, באופן ששאלה זו תידון תחילה (עמ' 5 לפרוטוקול).
4. ביום 6/8/07 ניתן פסק דין אשר קבע, כי הערעורים לגבי שנות המס 1999 ו- 2000 מתקבלים וזאת מאחר שהשומות שהוצאו בגין ההשגה שהוגשה לשנות מס אלה, הוצאו לאחר המועד הקבוע בחוק.
5. על אף שפסק הדין ניתן כאשר בכותרת הופיעו שני מספרי התיקים, הובהר במהלך פסק הדין (ראה השאלה שבמחלוקת שבסעיף 1 ושנות המס שבערעור בסעיף 2), כי מדובר בשנות המס 1999 ו- 2000 בלבד, וכי השאלה היחידה שנדונה היא, טענת החברה-המערערת, בדבר איחור בהוצאת השומה, מעבר לתקופה של שנה מאז שהוגשה. טענה כאמור, אשר הועלתה על ידי המערערת בלבד.
אומנם בסעיף התוצאה נקבע, כי הערעורים לגבי שנות המס 1999 ו- 2000, מתקבלים, מבלי להבחין בין המערערת לבין המערער, ואולם קריאת פסק הדין מבהירה באופן חד משמעי, כי קבלת הערעורים הייתה,
מטעם אחד בלבד והוא הוצאת שומה לאחר חלוף המועד הקבוע בדין, טענה שהועלתה על ידי המערערת בלבד.
יודגש אפוא, כי פסק הדין מתייחס לשנות המס 1999 ו- 2000, כאשר טענת המערערת בדבר איחור בהוצאת השומה, כטענה לדחייה על הסף, התקבלה.
אין חולק כי מבחינת תוכנו של פסק הדין לא נדון הערעור של המערער לגבי שנות המס 1999 ו- 2000 לגופו. הערעור לגבי שנת המס 2001 של המערער כלל לא נדון, ובפסק הדין שניתן לא ניתנה הוראה בדבר המשך הדיון בעמ"ה 614/04 או לגבי בשנת המס 2001, במסגרת תיק זה.
6. ביום 23/12/07 הגיש המשיב בקשה בתיק בש"א 19596/07, לתקן את פסק הדין שניתן באופן שיובהר, שהערעור בתיק עמ"ה 614/04, בכל שנות המס, טרם נדון, וכי על בית המשפט להמשיך ולדון בתיק עמ"ה 614/04, וזאת, בין היתר, מאחר שטענת ההתיישנות כלל לא הועלתה על ידי מערער זה.
לפיכך, עתר המשיב לראות את פסק הדין כמתייחס לחברה המערערת בלבד בתיק עמ"ה 526/04 ולהורות על שמיעת הערעור לגופו בתיק עמ"ה 614/04.
7. בתגובת המערערים במסגרת אותה בקשה, הודיע בא-כוחם, כי הם מתנגדים לבקשת התיקון, ככל שהיא מתייחסת לשומת המערער. המערערים סבורים כי קבלת ערעורה של החברה שומטת הקרקע תחת טענות המשיב לעניין שומתו של המערער, ולכן מתייתר לגופו של עניין, גם הצורך בהמשך הדיונים בערעורו.
מעבר לכך, נטען על ידי המערער, כי טענת ההתיישנות, ככל שזו מתייחסת לחברה, הועלתה על-ידו במסגרת ערעורו, ולכן משנתקבלה הטענה כלפי החברה, הרי היא צריכה לחול בהתאמה - לגבי אותן שנות מס, גם בנוגע למערער עצמו.
לעניין הבקשה לתיקון, סבורים המערערים, כי אין להתיר את התיקון על ידי בית משפט זה, מאחר שלא מדובר בטעות סופר שהיא בגדר של השמטה טכנית, הנובעת מהיסח הדעת, ובהעדר הסכמה, אין סמכות לבית המשפט לעשות כן.
8. בישיבת בית המשפט ביום 29/4/08, הוריתי, בהמשך לבקשת בעלי הדין, על השלמת טיעון במחלוקות האמורות. סיכומיהם הוגשו (28/7/08). מאחר שהמשך הדיון נקבע לתחילת ספטמבר, ניתנה קדימות במתן החלטה זו.
9. בסיכומים, חוזרים למעשה בעלי הדין על טיעוניהם:
9.1 המערערים חוזרים וטוענים, כי קבלת ערעורה של המערערת במסגרת תיק עמ"ה 526/04 שומטת את הקרקע תחת השומה שהוצאה למערער, ולמעשה, מייתרת את הדיון בערעור.
לעצם בקשת התיקון של פסק הדין, מדגישים עוד המערערים, כי בסעיף 5 לנימוקי הערעור של המערער חזר המערער והפנה לבקשת המערערת לקבל את הערעור על הסף, מחמת הוצאת שומה לאחר חלוף המועד, וזאת מן הטעם שיש רלוונטיות בין קבלת הערעור של המערערת, כמשליך על קבלת ערעור המערער, גם אם המערער עצמו לא העלה הטענה בדבר איחור בהוצאת השומה, שהוציא
לו המשיב.