החלטה בתיק עמ"ת 1326-07-12

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו כי בתאריך 16.5.12, החזיק ב-63 יחידות של סם מסוג MPA שלא לצריכתו העצמית.

יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובפני בית משפט קמא, עלתה השאלה האם החזקת כמות הסם, הינה לצריכה עצמית, אם לאו, וזאת, לאור כך שאין בתוספת לפקודת הסמים חזקה הנוגעת להחזקת סם זה. בית משפט השלום, קבע בהחלטתו, כי ישנן ראיות התומכות בטענת המאשימה, כי לא מדובר בהחזקה לשימוש עצמי בלבד, אך לאור החולשה המתייחסת לחלק זה של כתב האישום, הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא ובתנאים נוספים. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

גם במסגרת הערר, העלה העורר טענות באשר לאופן הוכחת האלמנט בכתב האישום, המתייחס לשימוש עצמי, אם לאו, בסם נשוא כתב האישום. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי לגרסת העורר, הוא צורך 5 כדורים של סם מסוג זה ליום, והוסיף כי יש בדברים אלה כדי לסתור דברים קודמים שמסר, במסגרת תיק קודם, שם טען כי אינו משתמש בסמים כלל.

אכן בית המשפט היה רשאי להסתמך על דברים אלה שנאמרו על ידי העורר בפני שירות המבחן, בטרם נגזר דינו בתיק קודם, אולם, גם בצדק קבע בית המשפט, כי עדיין הנטל מוטל על המאשימה להוכיח את סיבת החזקת הסם המסוכן, אם לצריכה עצמית, אם לאו, בהעדר חזקה בחוק. עניין זה הוא תלוי נסיבות ולנוכח קביעתו של בית המשפט באשר לעמדתו של העורר עצמו, יכול היה להגיע למסקנה אליה הגיע ואין מקום להתערב בה.

גם אין מקום להתערב בתנאי השחרור שהוטלו, לאור עברו של העורר ולאור המסוכנות הלכאורית העולה מן העורר.

בנסיבות אלה, הערר נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ד תמוז תשע"ב, 04/07/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: טובה שרגא