1. רב"ט ד. ע. מערער על החלטת בית הדין הצבאי המחוזי בה הורה מכוח סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], על פסילת רישיונותיו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.
2. ביום 31 ביולי 2013 הוגש נגד המערער כתב אישום ובו יוחסה לו עבירה שעניינה גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
על-פי הנטען, ביום 8.6.2012 המערער נהג ברכב צבאי מסוג ג'יפ דיפנדר בציר גדר המערכת ברמת הגולן ובהגיעו לעקומה בדרך, סטה רכבו לימין הדרך. המערער ניסה להסיט את הרכב חזרה לתוואי הדרך על-ידי הסטת ההגה בחוזקה לשמאל, ואחר כך לימין, תוך שהוא לוחץ על בלם הרכב. בשל פעולות אלו, הרכב החל להתהפך לימין, ולבסוף נעצר כשהוא מונח על גגו.
כתוצאה מהתאונה נפגע אחד מנוסעי הרכב, טור' דור ג'אן ז"ל באופן אנוש ונפטר עוד בזירת התאונה. שאר נוסעי הרכב, לרבות המערער, נחבלו חבלה של ממש ונזקקו לאשפוז ולטיפול רפואי.
נטען כי התאונה האמורה התרחשה בשל נהיגה רשלנית על-ידי המערער שבאה לידי ביטוי באי-מתן תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו, נהיגה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך בה ארעה התאונה, וסטייה מתוואי הדרך ללא כל סיבה.
3. ביום 20.9.2013 מסרה התביעה כי בדעתה לבקש את פסילת רישיונותיו של המערער על-פי הוראת סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. הבקשה נדונה ביום 14.11.2013. החלטתו של בית הדין המחוזי בבקשה זו היא שביסוד הערעור שבפניי.
החלטת הערכאה קמא
4. בית הדין קמא עיין בחומר החקירה, מצא כי יש בו תשתית ראייתית לכאורית מוצקה "המצביעה על סיכוי סביר כי הנאשם יורשע במיוחס לו בכתב האישום". בית הדין סבר כי המערער לא הצליח לסתור את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. זאת, בשל היותו נהג צעיר בעל וותק נהיגה קצר, שאף במהלכו צבר מספר עבירות תעבורה קודמות. הוטעם, כי נוסעי הרכב בעת התרחשות התאונה ציינו באמרותיהם, כי המערער הירבה לעבור על המהירות המותרת עובר לתאונה, ואינו מקפיד על נהיגה זהירה. אף חוות דעת מקורס נהיגה שעבר המערער הצביעה על פרופיל של נהג בלתי זהיר.
בית הדין נדרש לטיעון בדבר שיהוי בהגשת בקשת הפסילה, משך כשנה וחמישה חודשים לערך, שיהוי שבמהלכו המערער המשיך בנהיגתו. צוין כי בשל הסברי התביעה בדבר מורכבות החקירה בתיק הנדון לרבות השלמות חקירה שהתבקשו, לא היה בשיהוי, כשלעצמו, בכדי להצביע על העדר מסוכנות בהמשך נהיגה על-ידי המערער. על כן הערכאה קמא נעתרה לבקשת התביעה והורתה על פסילת רישיונות הנהיגה של המערער עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.
נימוקי הערעור
5. המערער טוען כי השיהוי הרב בהגשת כתב האישום ואף מעת הגשתו ועד שהתבקשה פסילת הרישיונות, שיהוי שבמהלכו לא נזקפו לחובתו עבירות תעבורה חמורות, מלמד על כי איננו נהג מסוכן. נטען כי הסברי התביעה באשר למורכבות החקירה והתארכותה מלמדים כי החקירה התנהלה בעצלתיים בלא טעמים של ממש. טיעון נוסף נגע לזירת התאונה וטיבו של כלי הרכב בו ארעה; נטען כי התאונה ארעה בכלי רכב צבאי בסיור מבצעי בתוואי גדר המערכת שהיא דרך משובשת; המדובר היה בכלי רכב צבאי שלגביו המערער לא עבר הכשרה וחניכה בשל רשלנות מפקדיו, ומנתונים אלה אין די בלהסיק על מסוכנותו בנהיגה בנסיבות שאינן מבצעיות ובכלי רכב המוכר לו היטב. המערער אף הצביע על הצורך ברישיון הנהיגה כדי להגיע לטיפולים רפואיים הנדרשים לו כתולדה מפציעתו בתאונה נשוא תיק זה, וכן כדי לאפשר את חזרתו למעגל העבודה, שתצריך שימוש ברכב לצורך מימושה.
עמדת התביעה הצבאית
6. התביעה שבה בפניי על עיקרי הנימוקים שנטענו על ידה בערכאה קמא, וביקשה לסמוך ידיה על החלטת הערכאה קמא ולאורה לדחות את הערעור.
דיון
7. סעיף 46ב לפקודת התעבורה מקים חזקת מסוכנות כלפי נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית ומונע ממנו המשך נהיגה, זאת בניגוד לעברות תעבורה אחרות, בהן פסילת הרישיון נתונה לשיקול דעת בית המשפט וכפופה להגשת בקשה מטעם התביעה, אשר עליה הנטל לשכנע כי פסילת הרישיונות מתחייבת מחמת מסוכנות הנאשם (סעיף 46 לפקודת התעבורה). הגשת כתב האישום שעניינו מעורבות בגרימת תאונות דרכים קטלנית היא היוצרת חזקת מסוכנות מתוך הנחת המחוקק כי כתב האישום מבוסס על ראיות לכאורה שנשקלו בידי התביעה, ואין הכרח בשלב זה של ההליך המשפטי לדון בראיות לכאורה העומדות נגד הנאשם, אלא משביקש הנאשם לשכנע בקשר להן כי אין בנהיגתו סכנה לציבור:
"המסר שבסעיף 46ב הוא שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות כדי להגן על הציבור ולהרתיע וגם... לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג" וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו" (ראו: בש"פ 6757/09
מזרחי נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 14.9.2009)).
8. חרף המגמה הכללית כאמור, העניק המחוקק לבית המשפט סמכות שלא להורות על פסילה במקרים עליהם חל סעיף 46ב על-ידי מתן אפשרות לסתירת החזקה. כך נקבע כי שיהוי כבד בבקשת הפסילה יכול שיפריך את חזקת המסוכנות. לעניין השיהוי האמור נקבע כי: