החלטה בתיק עבל 103/08

השופט יגאל פליטמן

1.לפנינו "בקשה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה בין הצדדים", שהגישה המערערת, באמצעות בא כוחה, בשל טעות אנוש אשר נפלה, לטענת בא כוח המערערת, בלחץ השעה.

2.ביום 26.3.08 אישר בית דין זה את ההסכם אליו הגיעו הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון ממועד זה (להלן - הסכם הצדדים). בהסכם הצדדים נקבע, בין היתר, כי המוסד לביטוח לאומי יקבע את שיעור גמלת התלויים לה זכאית המערערת בהתאם להתוויות בהסכם ובין היתר, באמצעות חישוב של       "75% מ - 50% מקצבת הנכות המלאה לה זכאי המנוח לו לא נפטר". עוד נקבע כי "באשר נכון לחודש פברואר 2008 שיעור הגמלה הינו בסך 1,362 ש"ח".

3.בא כוח המערערת טען, בתצהיר הנלווה לבקשה, בין היתר, כי:

"במעמד הופעת באי כוח הצדדים בפני כב' ביה"ד הנכבד הציע ביה"ד, לאור נוסחת החישוב שהומצאה ע"י המשיב ... כי באי כוח הצדדים ינסחו הודעת הסכמה משותפת, שתאושר בפס"ד ע"י ביה"ד הארצי הנכבד...

בשנייה האחרונה תיקנה באת כוח המשיב את הסכום שבחישוב המל"ל ע"י הכפלת הסך 1,867 ש"ח ב - 0.75.

בין שבאת כוח המשיב הטעתה, בין שהיא טעתה בעצמה ובין שהח"מ טעה, הסכים הח"מ לתיקון הסכום, לאחר שסבר לתומו, כי מדובר בהכפלה ב- 0.75, הנובעת מתרגום הברוטו של ההשתכרות הרבעונית לנטו.

יוצא מזה, כי ההסכמה להכפלה הנוספת, והמיותרת, ב - 0.75, ניתנה ע"י הח"מ בשל טעות אנוש של אותו רגע ובלחץ השעה, משלא הבחין כי מדובר בהכפלה נוספת, הנוגדת את הצהרת וקביעת המשיב עצמו."

4.בתגובתו, מיום 1.6.08, טען המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), בין היתר, כי פסק הדין המוסכם מבוסס על הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 ועל קביעתו של בית הדין האזורי לפיה רמת התלות החלקית של המערערת בבנה המנוח הייתה בשיעור של 75%. המוסד טען כי בפתח ההפסקה שניתנה לצדדים לניסוח ההודעה מטעמם ובטרם כתיבת ההסכמה מפי הצדדים, ולא בשנייה האחרונה כטענת בא כוח המערערת, הפנתה באת כוח המוסד שימת ליבו של בא כוח המערערת לכך שיש להכפיל את הסכום של 1,876 ש"ח במידת התלות שנקבעה למבקשת בפסק הדין, היינו ב - 75%. הסכום המתקבל מחישוב זה הגיע ל - 1,362  ש"ח, נכון לחודש פברואר 2008.

5.עוד טוען המוסד כי בא כוח המערערת למעשה מבקש כי תשולם למרשתו קצבת תלות בשיעור מלא וזאת הגם כי: היה ברור לאורך כל ההתדיינות כי מדובר בתלות חלקית; בית הדין האזורי קבע כי התלות הינה בשיעור 75%; על שיעור התלות לא הוגש כלל ערעור לבית דין זה ולא נטען במהלך ההתדיינות בערעור בפני בית הדין, שמדובר בתלות מלאה. בתגובתו עתר המוסד להטלת הוצאות אישיות על בא כוח המערערת, חרף העובדה כי המוסד אינו נוהג לבקש הוצאות אלא במקרים נדירים ביותר. זאת על מנת למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד, משאין זו הפעם הראשונה בה בא כוח המערערת חוזר בו מהסכמות שהושגו בינו לבין המוסד.

6.לאחר שעיינו בכלל החומר שלפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה "לביטול פסק דין שניתן בהסכמה בין הצדדים" - להידחות. בית הדין סיים מלאכתו בתיק, עת נתן תוקף להסכמת הצדדים. מתן הסכמה על ידי צדדים מיוצגים, בפני מותב בית הדין, מעידה על הבנת התוצאות המשפטיות הנובעות מכך. התערבות בהסכמת צדדים, לה ניתן תוקף של פסק דין, פוגעת בעיקרון סופיות הדיון ובאוטונומיה של הצדדים, ולפיכך עליה להינקט במשורה. במקרה שלפנינו, באי כוח הצדדים נתנו דעתם, בפרק הזמן בה באו בדברים בכותלי בית הדין, לפרטי ההסכמות ביניהם. תוכן הסכמת הצדדים כולל לא רק את אופן חישוב סכום גמלת התלויים לה זכאית המערערת, אלא אף את הסכום הנומינלי הסופי. אף לו היינו מקבלים את טענת בא כוח המערערת, לפיה בשל טעות נעלמה מעיניו אופן נוסחת החישוב, הרי שהסכמתו לסכום שהוסכם לבסוף לשלם לו, הקטן מהסכום אשר הוצע קודם לכן על ידי המוסד, מעידה שאין המדובר ב - "טעות אנוש ... משלא הבחין כי מדובר בהכפלה נוספת".

7. סוף דבר - הבקשה נדחית. משבביטחון סוציאלי עסקינן - אין צו להוצאות.

ניתנה היום ה' באב תשס"ח (6 באוגוסט 2008) בהיעדר הצדדים.