השופט אילן איטח
1. לפני בקשת המשיב (להלן -
המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור גב' חנה נאמן גלאי ומר צבי זייד; ב"ל 43152-07-12) מיום 15.7.13, אשר קיבל את תביעת המשיב וקבע כי למשיב תעמוד זכות להגיש ערעור על החלטה של וועדה רפואית לעררים תוך 60 יום ממועד קבלת פסק הדין. במסגרת הבקשה מבקש המוסד לעכב את זימונו של המשיב לוועדה הרפואית לקביעת דרגת נכות.
הרקע לבקשה
:
2. המשיב הגיש למוסד תביעה לגמלת נכות מעבודה וביום 23.2.11 התכנסה ועדה רפואית לעררים בכדי לדון בעניינו. אולם, כך לטענת המשיב, החלטת הוועדה לא נמסרה לידיו.
3. ביום 25.7.12 הגיש המשיב לבית הדין האזורי בתל-אביב תביעה במסגרתה ביקש להורות למוסד להמציא לידיו לאלתר את החלטת ועדת העררים ובהתאם לאפשר לו לערער על תוצאותיה. בכתב ההגנה טען המוסד כי לא ניתן כבר לערער על החלטת הוועדה, שכן עוד ביום 6.3.12 (מאוחר יותר המועד תוקן ליום 6.3.11) נשלח למשיב מכתב בו נאמר שהוועדה הרפואית לערערים קיימה ישיבה ביום 23.2.11 ונקבעו לו 0% נכות. עוד נטען כי למכתב זה צורף דו"ח הוועדה וכן צויין כי העתק המכתב נשלח לבא כוח המשיב.
4. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעתו של המשיב. בית הדין קבע כי המוסד לא הציג אישור מסירה על משלוח החלטת הועדה הרפואית לערערים לידי המשיב. עוד נקבע כי לא רק בכתב ההגנה אלא גם במסגרת דיון ההוכחות, המוסד לא הציג כראיה העתק מכתב הדחייה מיום 6.3.11, ואף לא הגיש אישור מסירה על משלוח דואר רשום או אישור פקס, המוכיחים כי אכן נשלחה למשיב החלטת הוועדה. כן צויין כי עצם הצגת מכתבים משנים עברו, ושאין להם נגיעה לתביעה דנן, אשר נשלחו לכתובת המשיב והתקבלו על ידו, אינה מובילה למסקנה כי הודעה בדבר החלטת הוועדה הרפואית לערערים מיום 23.2.11 נשלחה למשיב או לבא כוחו. בהיעדר הוכחה למשלוח ההחלטה ובהתחשב בתכלית הסוציאלית העומדת בבסיסו של חוק הביטוח הלאומי, שהינו חוק סוציאלי לפיו הספק פועל לטובת המבוטח, קיבל בית הדין את התביעה תוך שקבע שלמשיב תעמוד זכות הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בתוך 60 יום ממועד קבלת פסק הדין.
הבקשה וטענות הצדדים:
5. המוסד הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב זימונו של המשיב לוועדה רפואית לעררים, שלפני. המוסד טוען כי ביצוע פסק הדין ירוקן למעשה מתוכן את הערעור. לטענתו, סיכויי הערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר בהודעת הערעור כי, טעה בית הדין בכך שאפשר למשיב להגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים למעלה משנתיים מאז שנשלחה אליו ואל בא כוחו ההודעה על ההחלטת הוועדה ופרוטוקול מיום 23.2.11. עוד נטען כי חזקה שמכתב שנשלח בדרך הרגילה לכתובת עליה המשיב הצהיר הגיע לתעודתו במועד סביר, כל עוד לא הוכח אחרת, ועל פי החוק אין חובה לשלוח את ההודעות בדואר רשום וניתן להסתפק גם בהודעה בכתב בדואר רגיל. עוד נטען כי אין מדובר בהליך הראשון של המשיב ובא כוחו מול המוסד בעניין ועדות רפואיות ובכלל תמוהה שהמשיב, שהוא גם עו"ד במקצועו, לא פנה במשך תקופה כה ארוכה בבקשה לשלוח אליו את הודעת הוועדה.
6. לעניין מאזן הנוחות נטען כי למוסד יגרם נזק ממשי אם תתקים ישיבת הוועדה ולאחר מכן יתקבל הערעור, כאשר קרוב לוודאי שהתוצאה תהא תשלום גמלה שוטפת. לעומת זאת, זכויותיו של המשיב לא יפגעו אם יעוכב זימונו לוועדה עד למתן החלטה בערעור, שכן הוא יקבל גמלה רטרואקטיבית מהמועד הרלוונטי, לפי קביעת הוועדה. עוד נטען כי זימונו של המשיב לוועדה טרם הכרעה בערעור עשוי להיווצר סתירה בין פסיקת בית הדין בערעור להחלטת הוועדה וכן להביא למתן החלטה תיאורטית וחסרת נפקות. כן צויין כי זימון לוועדה אינו עניין טכני בלבד וכרוכות בו עלויות כספיות רבות הממומנות מכספי הציבור.
7. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים וכי צד הזוכה בדין זכאי לממש את זכייתו וליהנות מפירותיה. לטענתו, במסגרת הבקשה המוסד לא פירט מדוע סיכויי הערעור טובים, ומטעם זה בלבד דינה להידחות.
באשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי לפסיקת הוועדה יש השלכה ישירה על תוצאות התביעה לפיצוי לנפגעי תאונת דרכים, אשר הגשתה מתעכבת בשל התארכות ההליך. לטענת המשיב, מדובר בפגיעה שנגרמה לו בתאונת דרכים שהתרחשה עוד ביום 27.5.2007, ובהתחשב בדיון בערעור הקבוע ליום 12.3.14 ולכך שהוועדה מתכנסת בפרק זמן ממושך יותר מחודשיים לאחר מתן פסק הדין בערעור, הרי שתביעתו לפיצוי לנפגעי תאונת דרכים תתישן. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, הנזק שעלול להיגרם לו אם יעוכב זימונו בפני הוועדה והערעור יידחה הינו בלתי הפיך ומשמעותי, שכן עיכוב עניינו גורם לו לעיוות דין ולעיכוב הליך משפטי נוסף שרצונו לנקוט ושלא ניתן לקדמו מבלי הכרעה בשאלת שיעור אחוזי נכותו.
הכרעה:
8. נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות הנוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל .
9. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. עיון בהודעת הערעור מעלה כי סיכויי הערעור קלושים, אם בכלל. קביעת בית הדין האזורי היא קביעה עובדתית שהנסמכת על התרשמותו מעדות המשיב. בית הדין ציין כי אכן תמוה הכיצד המתינו המשיב ובא כוחו מאז הישיבה האחרונה, אך עמד על כך שאין לפניו כל ראיה על משלוח מכתב הדחיה. אציין ואוסיף כי המוסד אף לא טרח להביא עדות מטעמו בענין זה, כך שעל פני הדברים מבחינה ראייתית טענת המוסד על משלוח מכתב הדחיה אין לה על מה שתסמוך.
נוכח סיכויי הערעור הקלושים, אם בכלל, דומה כי אין במאזן הנוחות כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. גם אם זימון המשיב לועדה הרפואית כרוך בעלויות מסוימות, אינני סבור כי ייגרם למוסד נזק ממשי כתוצאה מכך, המצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.
10. על מנת לזרז את ההכרעה בערעור מצאתי לנכון להורות כי הדיון בערעור יערך על דרך של סיכומים בכתב, על יסוד תקנה 103
לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991. סדר הגשת הסיכומים יהיה כדלקמן: המוסד יגיש את סיכומיו, אשר היקפם לא יעלה על 5 עמודים מודפסים ברווח של שורה וחצי ותוך הותרת שוליים סבירים,
עד ליום 5.11.13. המשיב יגיש את סיכומיו, כאמור, עד ליום 20.11.13. המוסד יוכל להגיב לאמור בסיכומי המשיב, עד ליום 27.11.13. תגובת המוסד לא תעלה על 2 עמודים. לאחר קבלת סיכומי הצדדים או בחלוף המועד להגשתם, ינתן פסק דין על ידי מותב על סמך כלל החומר שבתיק.
11.
סוף דבר
- הבקשה נדחית. המוסד ישלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך של
2,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ז חשון תשע"ד (21 אוקטובר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.