ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1292-08
25/09/2008
|
בפני השופט:
1. אסתר קובו סגנית נשיא - אב"ד
2. מיכל רובינשטיין סגנית נשיא
3. עפרה צ'רניאק
|
| - נגד - |
התובע:
ישראל ארן
|
הנתבע:
הרשות המוסמכת לנפגעי רדיפות הנאצים
|
| החלטה |
#סמן#
ניתנה היום #תאריך# במעמד הצדדים
__________________ _____________________ ________________
אסתר קובו, סגנית נשיא מיכל רובינשטיין, סגנית נשיא עפרה צ'רניאק, שופטת
אב"ד
פסק דין
ערעור על החלטת וועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז - 1957 (כב' ההרכב השופט מוקי לנדמן יו"ר, פרופ' יוסף זהבי חבר, עו"ד דן נהרי חבר). אשר דחתה את תביעתו של המערער להכיר בו כנכה על פי החוק האמור.
המערער הגיש תביעה למשיבה להכיר בו כנכה על פי סעיף 1 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז 1957 בתאריך 25.11.98. נטען על ידו כי בשל התנכלויות ועלבונות של ילדי כיתתו ושכונתו, הסתגר בביתו, סובל מכאבי ראש, ראיה לקויה, שמיעה לקויה ומחלות גב ולב. באותה תביעה לא היה כל אזכור לפגיעות נוספות, כמו פגיעה באף או פגיעה בברך שהתעוררו מאוחר יותר כפי שיפורט בהמשך.
המשיבה שלחה למערער הודעה כי בכוונתה לדחות תביעתו, או אז בתגובה הוסיף המערער טענות חדשות בדבר מעשי אלימות שננקטו נגדו לכאורה. בחודש נובמבר 2000 נדחתה תביעתו של המערער על ידי המשיבה. על החלטה זו הגיש המערער ערר במסגרתו התמקד בארוע אלימות אשר ארע לטענתו על ידי נוער פאשיסטי שבעקבותיו נחבל באפו ובברכו. לאחר ששמעה הועדה הנכבדה את עדותו ועדות אחותו, לא שוכנעה במידה הראויה מגרסתו, והחליטה לדחות את הערר ביוני 2001.
על החלטה זו הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי אשר נדחה אף הוא (ע"א 2288/01) מאחר ולא עלה בידי המערער להוכיח תביעתו וגם משום שלגופם של דברים לא היה די בקבלת הערעור.
המערער עתר לביהמ"ש העליון (דנ"א 135/05
ישראל הרן נ' הרשות המוסמכת
). עתירתו נדחתה לאחר הכרעת הרכב מורחב של ביהמ"ש העליון בענין גרנות (דנ"א 11196/03
יוסף גרנות ואח' נ' הרשות המוסמכת
. ביהמ"ש העליון קבע כי על הרשות המוסמכת לבחון האם יש בהלכת גרנות כדי לסייע למערער.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת