החלטה בתיק עא 1070/06

לפני שתי בקשות:

הראשונה (בש"א 13673/06) לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת אסתר שטמר) בת"א 1198/02 מיום 16.11.05 שקיבל תביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשים לתשלום פיצוי בגין רכישת דירת מגורים הידועה כגוש 6019 חלקה 116/2 ברחוב הנביאים 51 חולון (להלן: "הבית");

השניה (בש"א 1842/07) למתן סעד ביניים במסגרת הערעור.

1.                    רקע

(א)                בחודש נובמבר 1994 רכשו המשיבים מאת המבקשים את הבית נושא המחלוקת. בדיעבד הסתבר שחלק ניכר מהבית נבנה ללא היתר ומבלי שהמבקשים גילו למשיבים עניין זה עובר לרכישה. בשל כך הגישו המשיבים תביעה כספית נגד המבקשים.

(ב)                 הדיון בתביעה פוצל לשניים: ביום 1.9.04 נקבעה אחריותם של המבקשים, וביום 16.11.05 הוכרעה שאלת הנזק. בית משפט קמא חייב את המבקשים בפיצוי בסכום של 74,000$ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מנובמבר 1994, 50,000 ש"ח כפיצוי בגין עגמת נפש, והוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח + מע"מ. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין ביום 8.1.06.

(ג)                  ביום 21.3.06 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט השלום ברחובות, שהחליט שלא לעכב ביצוע פרט לסכום של 75,000ש"ח שעוכב כנגד הפקדת ערבות בנקאית באותו סכום.

(ד)                 נוכח החלטה זו הוגשה ביום 19.6.06 בקשה בבית משפט זה לעיכוב ביצוע פסק הדין (בש"א 13673/06) - (להלן: "הבש"א הראשונה") .

(ה)                בדיון מקדמי שהתקיים ביום 12.7.06 הוחלט בהסכמת הצדדים שיעשה ניסיון גישור, ופסק הדין יעוכב בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 300,000ש"ח - וכך נעשה. בכך התייתר באותה עת הדיון בבש"א הראשונה.

(ו)                  לימים, משהליך הגישור התעכב, התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע לשאלה האם ההסכמה לביצוע פסק הדין עוכב לתקופה של 60 יום בלבד (הזמן שנקצב לגישור) - כגרסת המבקשים, או עד להכרעה בערעור - כגרסת המשיבים. טענות הצדדים בעניין זה הועלו במסגרת בקשה להבהרת החלטה (בש"א 17279/06) (להלן: "הבש"א השניה") שהוגשה ביום 9.8.06.

(ז)                  בדיון שהתקיים ב-4.10.06 הוחלט שפסק הדין יעוכב עד תום הליכי הגישור, ואם ייכשל, יתקיים דיון בבש"א הראשונה ובטענות הצדדים כפי שהועלו בבש"א השניה.

(ח)                ביום 11.1.07 הגישו המבקשים בקשה נוספת, ובה הם מבקשים לחייב את המשיבים לאפשר להם לבצע מדידות של הבית וסביבתו לצורך הגשת תכנית להכשרת הנכס לוועדה המקומית, כחלק מנסיון למזער את היקף הפיצוי בו חויבו במסגרת פסק הדין (בש"א 1842/07) (להלן: "הבש"א השלישית").        

2.                    טענות הצדדים

עיכוב ביצוע פסק הדין

(א)                המבקשים טוענים בבקשתם שסיכויי הערעור טובים והם מנמקים זאת ארוכות.

(ב)                 המבקשים טוענים גם שמצבם הכלכלי של המשיבים אינו טוב ואם לא יעוכב פסק הדין קיימת סכנה שלא יוכלו להשיב לעצמם כספים שישלמו למשיבים אם בסופו של יום יתקבל ערעורם.

(ג)                  כמו כן טוענים המבקשים שמאזן הנוחות, אותו רשאי בית משפט לשקול במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, פועל לטובתם שכן הנזק הצפוי להם רב באופן ניכר מהנזק הצפוי למשיבים: לדבריהם, עד עתה, לא נגרם למשיבים כל נזק ממשי - הם אינם סובלים מחסרון כיס עקב מעשי המבקשים, ונזקם הוא לכל היותר נזק עתידי אם וכאשר ימכרו את הבית. עיכוב פסק הדין ישמר מצב הקיים במשך 12 שנה, ועיקול שהוטל על נכסיהם ויוותר על כנו, יבטיח את ביצוע פסק הדין בעתיד. לעומת זאת טוענים המבקשים שביצוע פסק הדין לאלתר יגרום להם נזקים כלכליים קשים שכן מדובר בסכום גבוה המחייב זמן הערכות. לדבריהם, נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדם תאלץ אותם לממש נכסים במהירות ובערכים נמוכים, ואף עלולה למוטט את עסקו של המבקש 1.

(ד)                 המשיבים טוענים שמדובר בפסק דין כספי שעל פי הלכות בית המשפט העליון אין הצדקה לעכבו. לטענתם, נזקם הוא בכך שהמבקשים מחזיקים בכספם שלא כדין במשך 12 שנה. לדבריהם, קיים חשש שבזמן ניהול הליכי הערעור יבריחו המבקשים נכסים כפי שכבר החלו לעשות, והם עלולים למצוא עצמם מול שוקת שבורה.

(ה)                המשיבים טוענים גם שבמהלך השנים צברו נכסים אשר יאפשרו להם להחזיר כספים במקרה שידרשו לכך כתוצאה מקבלת הערעור - תוצאה שסיכוייה לדבריהם קלושים.