השופט ס' ג'ובראן:
המערער עמד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על-פי כתב אישום, שכלל ארבעה אישומים. שלושת האישומים הראשונים מתייחסים לאירועים, שעל-פי הנטען קרו בעת שהמערער היה עצור בבית המעצר באבו-כביר. האישומים הראשון והשני נוגעים למתלונן אחד; והאישום השלישי נוגע למתלונן נוסף. כל אחד ממתלוננים אלה היה עצור יחד עם המערער באותו תא מעצר בעת האירועים נשוא האישום הנוגע בדבר. האישום הרביעי מתייחס לאירוע שקרה שלא בבית המעצר, וביחס למתלונן אחר.
ואלה היו עיקרי העובדות שפורטו בכתב האישום:
באישום הראשון, הואשם המערער בעבירה של ביצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
באישום השני הואשם המערער גם כן בעבירה של ביצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס, כפי שהואשם באישום הראשון וכן בעבירה של ניסיון לביצוע מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין.
באישום השלישי, הואשם המערער בשלוש עבירות: ניסיון לביצוע מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) + סעיף 25 לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
באישום הרביעי הואשם המערער מלכתחילה במעשה מגונה בנסיבות אינוס ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית, אך בשל אי-העדתו של המתלונן באישום זה, הסכימה המדינה למחוק את הוראת החיקוק המתייחסת לעבירה של מעשה מגונה לרבות העובדות הנוגעות לכך, ונותרה, אפוא, רק העבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית.
על יסוד הראיות והעדים, אשר הובאו בפניו, הרשיע בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים נ. נתן, מ. סוקולוב ו-ת. שפירא) את המערער בעבירות שיוחסו לו באישומים הראשון, השני והשלישי וזיכה אותו מהעבירה שיוחסה לו באישום הרביעי וגזר עליו עונש של שניים-עשר שנות מאסר, מהן עשר שנים לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת-מין כמשמעה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר. כמו-כן נקבע, כי המאסר הנ"ל יהיה
במצטבר לעונש המאסר של תשע שנים, שהמערער מרצה כיום על-פי גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.5.02 ב-תפ"ח 5169/99 ואשר הערעור שהוגש עליו (ע"פ 4668/02) נדחה על-ידי בית-משפט זה ביום 29.12.03.
ביום 11.02.04 חזר בו המערער בפנינו מן הערעור על הכרעת-הדין ועל-כן נותר להכרעתנו הערעור על חומרת העונש בלבד.
בגזר דינו הדגיש בית-המשפט המחוזי את העובדה, כי נסיבות האירוע בתפ"ח 5169/99 דומות לנסיבות האירועים בשלושת האישומים בתיק נשוא ערעור זה. עוד הוסיף, כי בכל המקרים ביצע המערער את עבירותיו כנגד צעירים שהיו שותפים עמו בתא-המעצר, כשמדובר בעצירים צעירים וחלשים ממנו, וכי המערער ביצע את עבירותיו בתיק נשוא ערעור זה, שעה שהיה עצור בגין העבירה הדומה בתיק זה, ותקופה מסוימת התנהלו שני המשפטים במקביל, בפני שני הרכבים של בית-המשפט המחוזי. ולסיום, הדגיש בית-המשפט, כי המערער ביצע את עבירותיו באישום הראשון והשני, שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי של שמונה חודשים על עבירה דומה, שהוטל עליו על-ידי בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, ביום 21.5.01, בת.פ. 8951/00.
בגזר-הדין מתח בית-המשפט המחוזי ביקורת על סנגורו של המערער וציין, כי הדיון בשני התיקים של המערער (תפ"ח 1159/01 ותפ"ח 5169/99) גזל עשרות ישיבות של שני הרכבי פשעים חמורים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, והכל על-חשבון הקופה הציבורית של הסנגוריה הציבורית. שכן, בתאריך שניתנה הכרעת הדין במשפט שהתנהל בפני הרכב כב' השופט ד' בר-אופיר (תפ"ח 5169/99), היה התיק שהתנהל בפני ההרכב של כב' השופט נ' עמית (תפ"ח 1159/01) בשלב סיום של שמיעת ראיות התביעה וראוי היה, ציין בית-המשפט המחוזי, באותו שלב שהסנגור היה שוקל אז את המשך קו-ההגנה של מרשו, בדרך שהייתה גם חוסכת את המשך המשפט וגם מביאה ללא ספק לתוצאה מקלה יותר מבחינת המערער.
טענות המערער
לטענת המערער, התעלם בית-המשפט המחוזי מנסיבותיו האישיות הקשות, אשר הן שהביאו אותו להיכנס ולצאת מכותלי בית-הסוהר והפכו זאת עבורו לדבר שבשגרה.
לטענת המערער, העונש שהוטל עליו על-ידי בית-המשפט המחוזי מופלג בחומרתו, והוא הוטל במצטבר לעונש בת.פ.ח 5169/99, ללא התייחסות לכך שהמתלונן באישום השלישי התוודה, שתלונתו הייתה תלונת שווא, ומבלי להתייחס לנסיבות אישומים 1 ו-2. טוען המערער, כי כל אלה מביאים למסקנה, כי יש להקל הקלה משמעותית בעונשו.
הביקורת על סנגורו של המערער - לטענת המערער, ניצל בית-המשפט המחוזי את פסק-הדין כ"במה" להפגנת יחס מבזה כלפי הסנגור. המערער כפר וכופר בכל תוקף באישומים כנגד סנגורו. מצער שבית-המשפט המחוזי ראה במלחמתו של המערער להוכחת חפותו - בעזרת סנגורו - כבזבוז זמנו היקר של בית-המשפט וראה במערער כמי "שמשתעשע" על חשבון כספי הציבור בישיבות סרק. בית-המשפט המחוזי מתח ביקורת קשה כנגד דרך הייצוג של סנגורו של המערער וציין, כי "מצער מאוד, שהסנגור נכנע לכל גחמה של הנאשם והחרה והחזיק אחריו בכל טענה שהעלה, בלי לבחון את הדברים לאשורם קודם לכן". כמו-כן, ציין בית-המשפט, כי העובדה שהמערער בתיק זה מיוצג על-ידי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, גרמה וגורמת, לכך שלמערער לא היה אכפת כלל בכמה ישיבות מתנהל המשפט, ומאידך גם הסנגור לא עשה דבר, כדי לסנן ולבחון טענות שהשמיע המערער באוזניו ולקצר את זמן הדיונים ולכן "התוצאה היא, שמשפט שהיה יכול וצריך להסתיים בשתיים-שלוש ישיבות, התמשך על-פני חמש-עשר ישיבות, ובית-המשפט מתקשה להתערב במקרים כאלה על-מנת לגרום לקיצור ההליכים".
טענות המדינה
המדינה טוענת, כי יש לדחות את הערעור ולהותיר את העונש שנגזר על המערער על כנו, שכן, מדובר בעבריין מין מועד, אשר לחובתו 48 עבירות קודמות ובכללן עבירות מין, זולת אלו הנדונות בתיק שבפנינו. כמו-כן מדובר במי שהכחיש לאורך כל חקירותיו במשטרה את המיוחס לו וטען, כי לא היו דברים מעולם וכך גם השיב בתשובתו לכתב האישום. לעומת זאת בעת עדותו בבית-המשפט שינה את גרסתו ומסר שהמעשים אכן נעשו אך בהסכמה ולא בכפייה והסתירות הרבות שזורות כשני לאורך כל עדויותיו.
דיון
לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין הגעתי למסקנה, כי יש מקום להקל במידה מסוימת בעונשו של המערער.