1.לפנינו בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה, בסך 10,000 ש"ח, להבטחת הוצאותיו של המבקש בהליך הערעור שהגישה המשיבים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר - שבע מיום 5.6.11 (השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור גב' מרקוביץ ומר בצרתי; תע"א 3156-09).
רקע וכללי
2.בבית הדין האזורי הגישו המשיבים תביעה כנגד המבקש, אשר נמשכה על ידם והוגשה, יחד עם תביעה נוספת, לבית משפט השלום בבאר שבע. המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים לתשלום שכר עבודה וכן לתשלום פיצויי הלנת שכר. בית הדין קיבל את גרסת המבקש לעניין גובה שכרו ותקופת עבודתו והורה על חיוב שני המשיבים בתשלום שכר העבודה שלא שולם. כמו כן, הורה בית הדין על תשלום פיצויי הלנה מופחתים.
3.ביום 5.7.11 הגישו המשיבים ערעור על פסק הדין; המשיבים טענו כנגד כל קביעות בית הדין קמא בכל הקשור לתביעת המבקש כנגד המשיבים וכן כנגד קביעת בית הדין, שניתנה לאור הסכמת ההצדדים, לפיה תביעת המשיבים תידון בבית משפט השלום ולא בבית הדין לעבודה.
4.ביום 27.7.11 הגישו המשיבים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וביום 16.8.11 ניתנה החלטת בית דין זה לפיה יעוכב ביצוע תשלום פיצויי ההלנה שמעבר לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית או ערבות אחרת בגובה סכום פיצויי ההלנה המעוכבים.
ביום 28.8.11 הגישו המשיבים ערבות צד ג' לפצות את המבקש על כל נזק כלכלי שייגרם לו באם יידחה הערעור שהגישו בתיק הזה.
5.ביום 18.12.11 הגיש המבקש הבקשה בה טען כי המשיבים נמנעים מלשלם את סכום פסק דינו של בית הדין האזורי, לרבות את סכום ההוצאות שנפסק וכן כי בית דין זה, במסגרת ההחלטה בבקשה לעיכוב הביצוע, קבע כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.
המשיבים השיבו לבקשה כי ערבות צד ג' שהופקדה בתיק בית הדין יכולה להניח את דעתנו וכן כי סיכויי הערעור גבוהים ואשר על כן - אין לחייבם בהפקדת ערבות נוספת להבטחת הוצאות המבקש.
דיון והכרעה
6.מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדון לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה שראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד ומנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.
בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, או בתקנות אשר תוקנו מכוחו, נקבע בפסיקת בית דין זה כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984, שעניינה חיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, היה ותדחה תביעתו . בעניין קיניאנג'וי ובשורת פסקי דין שיצאה בעקבותיו, הותוו אמות המידה בכל הנוגע לחיוב תובע שהוא עובד זר להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. מאוחר יותר, בעניין אבו נסאר, הותוו אמות המידה לחיוב תובע תושב ישראל, תושב שטחים ותושב זר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
בכל הנוגע לחיוב בעל דין שהוא תושב ישראל בהפקדת ערובה, נקבע כי כאשר לבעל הדין התובע "היסטוריה" של אי עמידת בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות .. עוד נפסק שכאשר המדובר בבקשה להפקדת ערובה בשלב הערעור משקלו של נימוק זה עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער. זאת, בשונה מהוצאות שנפסקות בערכאה הראשונה בהליכי ביניים, אשר לעתים נפסקות בשל מחדלים בניהול ההתדיינות, ואין בהן כדי להעיד על מהות התביעה ועל סיכויי התביעה. כמו כן, כאמור, בהתחשב בעובדה כי המערער כבר מימש, ולו חלקית, את זכות הגישה לערכאות, משקלה של הזכות לגבות את ההוצאות עולה. לפיכך, אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור .
מן הכלל אל הפרט
7.כאמור לעיל, כאשר עסקינן במערער תושב ישראל, אמות המידה
המצטברות לחיובו בהפקדת ערובה הן שתיים: האחת - אי תשלום הוצאות בהליכים קודמים; השנייה - היותה של התביעה מופרכת.
8.במקרה דנן, אין ספק כי מתקיים התנאי הראשון; נטען בפנינו ולא הוכחש כי המשיבים נמנעו מתשלום הוצאות, שנפסקו לטובת המבקש בפסק הדין.
בעניין שבפנינו, עוסק הערעור בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לעניין משך עבודתו של המבקש אצל המשיבים, גובה שכרו, והעובדה כי לא שולם. בידוע הוא כי בקביעות עובדתיות ממעטת ערכאת הערעור מלהתערב ועל כן סיכויי הערעור בנקודות אלו - אינם גבוהים.
המשיבים מערערים עוד על קביעת בית הדין האזורי כי התביעה אשר הוגשה על ידם תידון בבית משפט השלום ולא בבית הדין לעבודה. לעניין זה נאמר כי החלטת בית הדין ניתנה לנוכח הסכמת הצדדים ומשקמה למשיבים טרוניה על כך, הרי שאין להם להלין אלא על עצמם ועל באי כוחם שנתנו הסכמתם להעברת הדיון, כאמור.
9.לעניין טענת המשיבים כי יש להסתפק בערבות שעליה הוחלט בבקשה לעיכוב ביצוע אשר הופקדה על ידם, נאמר כי הערבות, אשר מחוייבת בהתאם להחלטת בית דין זה קשורה לסכום פיצויי ההלנה ולא ליתרת פסק הדין שביצועו לא עוכב. מכאן כי אין בערבות שהופקדה כדי לכסות גם את סכום ההוצאות שיכול וייפסקו בהליך זה.
סוף דבר